יהודה ארבל מי שנחשב לאחד מהטייסים המיתולוגיים של חיל האוויר לדורותיו, וזכה לכינוי "מר דקוטה" הלך לעולמו בשישי בלילה, והוא בן 91. הלווייתו תתקיים מחר בקיבוץ עינת. הוא הטיס במשך למעלה מ-50 שנים את מטוס הדקוטה ופיקד על טייסת התובלה 103.
ארבל שלמד קורס טיס בקלוב תעופה בתקופת המנדט הבריטי, שירת בפלמ"ח לפני מלחמת השחרור והוא היה ממקימי מחלקת הטיס של הארגון, שלאחר קום המדינה היוותה את הבסיס לחיל האוויר הישראלי.
בתו יעל סיפרה ששם משפחתו הקודם היה פופקו, אבל בשנת 53', בעקבות בקשתו של ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון, הוא שינה את שמו לארבל. "היתה אז רעידת אדמה בטורקיה ובן גוריון קרא לאבא שלי, שהיה מפקד טייסת תובלה ואמר לו: 'אני רוצה שחיל האוויר הישראלי יגיע ראשון לטורקים ולמסד את היחסים עם טורקיה, שהיא מדינה מוסלמת מתונה. ואז הוא הבהיר - 'טייס עברי לא יטוס בשם לא עברי. תבחר שם ישראלי'. אבא שלי עצם עיניים מול המפה המלאה בסיכות שבלשכה של בן גוריון ושם את היד על הסיכה שעל ארבל".
ארבל היה גם מאלו שהביאו את מטוסי התובלה הצרפתיים 'נורד' ומסוקים לארץ, אבל אהבתו הגדולה היתה מטוסי הדקוטה, שהפכו למפעל חייו בחיל האוויר. "הוא מאוד אהב לטוס. גדלנו בחיל האוויר וגדלנו על סיפורי הקמת המדינה והחיל", סיפרה עוד הבת יעל - "הוא היה מאוהב בדקוטה, חי את המטוס וכל הזמן חשב ביצירתיות. אבא שלי היה איש רחב אופקים ועשה הכל בצניעות".
ארבל היה טייס פעיל עד גיל 65. "הוא פרש מטיס באורח סמלי, כשהשתתף במטס הפרידה של מטוסי הדקוטה, בשנת 2001, כאשר יצאו משירות בחיל האוויר", סיפרה עוד יעל, "הוא אהב מאוד לטוס וטס למען המדינה".