בחג הפסח האחרון, כשכל בית ישראל בירכו על יציאה מעבדות לחירות, צביה גורודצקי נותרה אסורה בכבליה, כמו בכל יום ב־17 השנים האחרונות.
גורודצקי, בת 53 מירושלים, אם לארבעה בנים, היא מסורבת גט כבר 17 שנה. אומנם הרבנים חייבו את בעלה לתת לה גט כבר בשנת 2000, אך הוא מעדיף לשבת בכלא כמעט שני עשורים ולא לשחרר את אשתו וילדיו. היות שבתי הדין הרבניים אינם מספקים כל פתרון מעשי למצבה, תלויה גורודצקי בחסדי בעלה, אשר ברור לכל שאינם בנמצא. ביום רביעי האחרון, לקראת דיון שייערך היום בוועדת השרים לענייני חקיקה בהצעת חוק שנועדה להתיר נשים עגונות, פתחה גורודצקי בשביתת רעב מול משכן הכנסת בדרישה שבית המחוקקים יגן עליה ויאפשר לה לצאת לחירות.
“אני תחת גיליוטינה”, אומרת גורודצקי כעת בכאב. “בעלי בכלא, מנהל את חיי, וכולם שומרים על זכויותיו כאדם. אבל מה לגבי הזכויות שלי? המערכת מחקה אותי”.
צביה ומאיר גורודצקי הכירו באוקראינה והתחתנו שם. לאחר זמן מה, ביקש מאיר להתגרש, והשניים עלו ארצה בנפרד. אחרי שנה וחצי ביקש מאיר לחזור ולהינשא בשנית. במרץ 1991 התחתנו מאיר וצביה שוב בחתונה חרדית בירושלים ונולדו להם ארבעה בנים. “הוא לא היה יציב”, מספרת גורודצקי. “הוא עסק במכירה של ארונות קודש לבתי כנסת והתקשה לפרנס. אני ניהלתי בבית משפחתון. יום אחד הוא דרש שאסגור את המשפחתון והזמין רב שיכריע בנידון, כי לא הסכמתי. הרב פסק שעליו לפרנס את המשפחה שישה חודשים ברצף, ורק אז יוכל לדרוש זאת. הוא כעס, עזב את הבית ועבר לצפת”.
לאחר כחודשיים הגיע מאיר לדירה. גורודוצקי הייתה אז בהריון מתקדם. בין השניים התפתחו חילופי דברים קשים. לאחר יומיים היא גילתה כי הדופק של עוברה הפסיק לפעום. “הרופאה אמרה לי שהוא לא חי כבר יומיים, בדיוק מאז התקרית”, היא מספרת.
מאחר שהייתה כבר בחודש התשיעי להריונה, היא עברה לידה טבעית והביאה לעולם תינוק מת. “ביקשתי לראותו”, היא נזכרת. “הוא היה נראה כמו מלאך מחייך שפשוט לא השמיע קול. הרופאים אמרו שלפי כל הסימנים הוא היה בריא ושהסטרס והמועקה הגדולה יכולים בהחלט להיות הגורם למוות. הגוף מייצר מנגנוני הגנה ומנתק עצמו מהעובר, ולכן איבדתי את התינוק היפה שלי”.
שנתיים וחצי לקח לה להתאושש מגודל האובדן. “הייתי שבורה”, היא מספרת. “אבל הבנתי שאני לא יכולה עוד להיות הקורבן. איבדתי בן אחד, לא רציתי לאבד עוד”.
אז פנתה גורודצקי לרבנות וביקשה גט. הדיינים אישרו את בקשתה וחייבו את מאיר להעניק לה שחרור מעול הנישואים. בדיון הבא הגיע מאיר עם מזוודה והצהיר שבכוונתו להיכנס לכלא ובלבד שלא יתיר לה להתגרש. מאז הוא יושב מאחורי סוגר ובריח ולא נמצא בקשר עם משפחתו וילדיו. “פעם אחת הבטיח שאם אחתום שאיני דורשת מזונות, הוא ישחרר אותי”, מספרת גורודצקי. “חתמתי, קראו לרב והוא החליט שבא לו להתחרט. בפעם אחרת אמר שאם אוותר על ילדי ואעביר לו משמורת, הוא ייתן לי גט. כמובן, לא הסכמתי, והוא ידע זאת מראש”.
פעם בחצי שנה מתנהל דיון ברבנות בעניינה. לדבריה, הוא אורך חמש דקות והוא ריטואל ידוע מראש. “הוא מגיע וטוען שלא מגיע לי גט”, היא מספרת. “הדיינים שואלים אם הייתי אישה טובה, אם הלכתי למקווה וביצעתי מטלותי, והוא משיב שהכל היה בסדר עד לרגע שבו ביקשתי להתגרש ושהוא דבק בעמדתו. הוא אומר שזו הדרך שלו, ושאף אחד לא יצליח לשבור אותו ולהכריחו אחרת”.
לא ימין ושמאל
מאיר גורודצקי יודע על מה הוא מדבר. בישראל של שנת 2017 נשים נשואות עדיין מצויות בחסדיו של הבעל בכל הנוגע לגירושים. ככלל, התפיסה בבתי הדין הרבניים היא שמילתו של הבעל היא הקובעת. “עמדת בתי הדין הרבניים היא כי רק הבעל רשאי לגרש את אשתו, ואין רשות אחרת היכולה לבטל את הנישואים או להפסיקם”, מסבירה זהבה פישר, פעילה בתחום העגונות המלווה את גורודצקי במאבקה הארוך. “גם כשבית הדין פוסק חיוב גט לאשתו של הבעל, כלומר, שעליו לגרשה, פעמים רבות אין הוא עושה כן, והאישה נותרת בעגינות ארוכת שנים”.
הצעת החוק, שתגיע היום לדיון בוועדת השרים לענייני חקיקה ביוזמתה של ח"כ יעל כהן־פארן (המחנה הציוני), מבקשת להציע מסלול עוקף, המסייע להפעיל את פסק הדין הלכה למעשה בדרכים המקובלות גם בהלכה וגם בחוק האזרחי ולאמץ הליך של "הפקעת קידושין". לפי הליך זה, יופקע הממון - שווי ערך הטבעת שבה קידש הבעל את אשתו בחתונה - וכך היא תיחשב כמי שלא נישאה מעולם. כיום, מסיבות שונות, בתי הדין כמעט ולא עושים שימוש בסמכותם זו, אולם לטענת מנסחי החוק, לציבור יש סמכות מקבילה לזו של בית הדין בתחום הפקעת ממון.
"הנישואים מתבצעים על ידי שווה כסף", מסבירה פישר. "הבעל מקדש על הטבעת ששווה X כסף ואומר: 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו'. על פי חוק, ניתן להפקיע, למשל, חלקת אדמה, לשלם פיצוי ולבנות במקום כביש. פה הכנסת מפקיעה את הבעלות של הבעל על הטבעת באופן רטרואקטיבי, מה שאומר שהנישואים לא התקיימו מעולם, ולכן אין צורך בגט. זו לא סוגיה דתית, אלא הליך שגור במבנה הממשל".
הצעת החוק דורשת מהכנסת להשתמש בכוחה לביצוע הליך זה להתרת נשים מסורבות גט ללא צורך בהסכמת הבעל. על פי ההצעה, אם שנה לאחר פסיקת חיוב הגט בידי בית הדין, הבעל אינו מתיר את אשתו, יופקעו למפרע זכויותיו בממון שבו קידש את אשתו, דהיינו ישולם לו שווי ערך הטבעת, והנישואים יבוטלו כלא היו מעולם.
"תופעת העגונות היא עוולה חברתית קשה", אומרת ח"כ כהן־פארן. "נשים אלה נאבקות מדי יום על חייהן, על חירותן וכבודן. חוסר הצדק המשווע זועק לשמיים, והגיע הזמן כי בישראל 2017 תופעת סרבני הגט והעגונות תיעלם מן העולם. אני קוראת לרבנים ולשרים לתמוך בחוק. אין זה עניין של ימין ושמאל, זהו צדק חברתי".
הצעת החוק, שמוגשת זו הפעם השלישית, נפלה בעבר בשל הצבעה על פי משמעת קואליציונית. כצפוי, מופעל לחץ רב מצד הקואליציה ומצד הסיעות החרדיות נגד אישור הצעת החוק.
מערימים קשיים
גורודצקי מצדה תולה את כל תקוותיה באישורה של הצעת החוק היום. "כולם שומרים על הזכויות שלו בכלא", היא אומרת כעת. "אני מבקשת שחברי הכנסת ישמרו גם עלי. אני מבקשת הגנה מחברי הכנסת והשרים. שיצביעו לפי צו לבם, בצורה חופשית. כיום המדינה מממנת אותו, כל יום בכלא עולה כסף, ואילו אני לא מצליחה להתפרנס או לקבל מזונות. אם החוק יעבור, הוא יקבל חופש, אני אקבל חופש וגם הילדים ישתחררו מהעול שרובץ גם עליהם".
בעבר ניסתה גורודצקי בשלל דרכים להיחלץ מהכבלים שבהם היא נתונה. היא אף הגיעה עד לבית הדין לצדק לעגונות בניו יורק, שם בדקו את התיק ופסקו לה “גט זיכוי”, כלומר, התירו אותה מעגינותה. אבל הרשויות בארץ מערימות קשיים. “הלכתי עם זה למשרד הפנים, והם שלחו אותי חזרה לרבנות בירושלים בטענה שרק הם מוסמכים לחתום על זה”, היא אומרת כעת. “שם סירבו להכיר בפסיקה, אף שמדובר במוסדות רבניים לכל דבר”.
בינתיים החובות מצטברים, וגורודצקי מתקשה להסתדר כלכלית. העובדה שהיא אינה מוכרת על פי חוק כגרושה או מפרנסת יחידה לא מאפשרת לה לקבל את ההנחות שלהן היא זכאית וגוזרת עליה ועל ילדיה עוני ומחסור. כיום עומדים מולה צווי הוצאה לפועל, וחובותיה מסתכמים, לדבריה, בכ־272 אלף שקלים. "אני בבור שאני לא מצליחה לצאת ממנו", היא מספרת בדמעות. "ביקשתי הנחה בארנונה ולא אישרו לי, כי מבחינתם אני נשואה. בקושי רב הגעתי עם העירייה להסדר. אני עושה ככל יכולתי לפרנס, עובדת במגוון רחב של עבודות והרבה מאוד שעות, אבל לא מצליחה להתרומם ולשלם חובות של חשבונות שהצטברו. אף פעם לא הייתי בחופשה. אני עסוקה רק בלהביא אוכל הביתה".
“היא אישה אצילית שרוצה שחייה יתנהלו על פי חוק”, מוסיפה פישר. “היא לא מקבלת הטבות כחד־הורית, לא יכולה לקיים קשר או להתחתן, וזה חשוב לה להתנהל בצורה מכובדת. למה לא מגיע לה וליתר הנשים העגונות להיות מאושרות ולשמור על המסורת במקביל? אי אפשר להמשיך לכלוא גם את הנשים הללו”.
יצוין כי בעלה של גורודצקי יכול לצאת את שערי הכלא בכל רגע נתון. הוא רק צריך להסכים לגט, והוא אדם חופשי. “אני לא פושעת”, היא אומרת. “הבנים שלי משרתים את המדינה בצבא. למה צריך לקחת לי את החופש? אני מתחננת בפני השרים: תפתחו את העיניים ותעזרו לי. גלו אומץ לב, כי עם הכוח הגדול באה גם אחריות גדולה. קחו אחריות ותעבירו את החוק שיעשה אותי ואת ילדי בני חורין”.