"אני לא רוצה שהטייטל של אנשים חולים יככב באייטם שלך", כך אמרה לי באופטימיות אין קץ קרן נהרי , שנפטרה הבוקר (רביעי) ממחלת הסרטן, לפני כחודשיים כששאלתי אותה ואת תמיר גילת בעלה, על הפריצה שארעה בביתם שבסביון. נהרי היתה נחשבה למומחית בתחום הפלילי, ובעצם המשיכה את דרכו של אביה, עורך הדין בני נהרי, כעורכת דין בתחום, ובשלב מסוים אף החליטה לפתוח בעצמה משרד עריכת דין משלה, שזכה להצלחה גדולה. נהרי, בת 46 במותה, הייתה נשואה לעורך הדין תמיר גילת, יו"ר הקרן לחקר הסרטן בישראל. הוא עצמו גם כן חלה במחלה הארורה, ונאבק בה תקופה ארוכה.
קרן היתה אחת הקליינטיות שלי במדור. בכוונה אני אומרת קליינטית כי היא סימלה סטטוס נחשק של עורכת דין מצליחה, יפה , דור המשך למשרד המפואר של אביה ,בני נהרי, הפליליסט הצמוד של זאב רוזנשטין, אז כמובן שהיה על מי לכתוב. השם שלה, בשילוב התכונות שמניתי, היה יעד לאייטם נחשק. עם נישואיה לתמיר גילת ירדה מעט קרן למחתרת בענייני רכילות , חברה ועניין למדורי חברה.
שובם של השניים למדורים ולעיתונות, שלא בפן המקצועי שלהם, היתה בעל כורחם. שניהם חלו בסרטן, שניהם פתחו את הנושא וסיפרו באופן פתוח, גלוי ומעורר כבוד על המאבק שלהם. הם גייסו את עצמם, הפעילו את כל הקשרים שלהם על מנת לקבל ולגייס תרומות למען הכלל. מדי שנה היתה קרן כותבת
על האירוע השנתי ומבקשת שאכתוב עליו על מנת להגיע לחשיפה ארצית ולפתיחת הכיסים והלבבות של תורמים פוטנציאליים.
פרשת הפריצה לביתם בסביון היתה כאמור הפעם האחרונה ששוחחתי אתה, ובאותו הזמן לא תיארתי לעצמי שהיא במצב כל כך קשה. אחרי שהידיעה עלתה, היא התכתבה איתי ואמרה: "את האמת למרות שאני יודעת שכולם יודעים שאני חולה, קצת קשה לי לראות את זה כתוב בעיתון. אבל סה"כ באמת אייטם מפרגן". אהבתי אותה ואני משתתפת בצער המשפחה ומאחלת לבעלה, תמיר, אריכות ימים.