מאות ילדי חינוך מיוחד בגיל טרום חובה, בעיקר בפריפריה, שהוריהם עומדים מול שוקת שבורה בבואם לחפש מסגרת חינוכית לילדיהם ופשוט לא מוצאים כזאת, מופלים זה שנים על ידי המדינה. להבדיל מילדי החינוך המיוחד בגיל חובה, לילדים עם מוגבלויות וצרכים מיוחדים מתחת לגיל 3 אין אפילו די מסגרות והתוצאה היא מאות ילדים שנשארים בבתיהם, דבר שיוצר מעגלים של נטל על הורים עובדים רבים.
הסיבה היא אפליה תקציבית מובנית של המדינה נגד הילדים הללו. בעוד ילדי החינוך המיוחד בגיל חובה הם תחת אחריות משרד החינוך, חוק מעונות היום השיקומיים מלפני 17 שנים קבע את משרד הרווחה כאחראי על מעונת היום לילדים עם מוגבלויות עד גיל 3, רק שהמודל התקציבי שנקבע למימון העמותות שמפעילות את המעונות לא התאים את עצמו עם השנים למציאות – גידול חד במספר הילדים המאובחנים עם לקויות שונות, החל מפעוטות על הרצף האוטיסטי וכלה ילדים עם מוגבלויות שמיעה וראייה. וכל זאת בגיל שבו המסגרת, על הצוותים החינוכיים והפרא-רפואיים שלה, קריטית להתפתחות הילד ולהכנתו לגילאי הגן ובית הספר הבוגרים בין אם בחינוך מיוחד, מסגרת משלבת או אף לחינוך ממלכתי רגיל.
בחמישי האחרון התקיים דיון בנושא בפני הרכב שלושת שופטי בג"ץ בעתירה חסרת תקדים של 17 מהעמותות הגדולות בישראל המפעילות את מעונות היום השיקומיים בהן אלו"ט, בית מיחא, אלין, אלווין, איזי שפירא, עלה ואחרים, נגד שרי האוצר, הרווחה והבריאות. השבוע הוציאו השופטים צו על תנאי לממשלה שמורה לה להשיב לטענות בתוך 75 ימים. העמותות דורשות מהמדינה תקצוב שוויוני וריאלי מול זה של המעונות בגיל חובה, במילים אחרות שהמדינה תדאג לתקצוב המשקף את העלויות הריאליות הכרוכות בהקמתם ובהפעלתם של מעונות היום השיקומיים כך שמדיניות התקצוב שתונהג ביחס למעונות לפעוטות בני חצי שנה עד שלוש תהיה זהה למדיניות התקצוב המיושמת ביחס למוסדות דומים המתוקצבים על ידי משרד החינוך מגיל שלוש.
מנכ"ל בית מיחא לילדים לקויי שמיעה, בועז הרמן, שעומד בראש התארגנות העמותות מסביר: "גני החינוך המיוחד (באחריות משרד החינוך) מתוקצבים על בסיס 'כיתתי', כך שהתפוסה בפועל לא משפיעה על התקצוב. מעונות היום השיקומיים (באחריות משרד הרווחה) מתוקצבים על בסיס 'פרטני', כך שהתקצוב משתנה מידי חודש בחודשו. הדבר יוצר פערים דרמטיים בתעריפי השכר של העובדים שנוטשים אותנו למערכת של משרד החינוך בגלל שאנחנו גם לא מסוגלים לייצר להם ביטחון תעסוקתי, בעוד מעונות החובה מקבלים מבנים מן המוכן אנחנו צריכים לאתר ולשכור מבנים ועוד".
המדינה למעשה יורה לעצמה, ולהורי הפעוטות, ברגל משום שהתוצאה היא שהעמותות לא ניגשות למכרזי משרד הרווחה להקמת מעונות חדשים, וכך נוצר המחסור במסגרות חינוך מיוחד לפעוטות עד גיל 3 בכל הארץ ובעיקר בפריפריה החברתית והגאוגרפית שבה להורים אין כל אופציה אחרת לבד ממעונות מסובסדים.
אם משרד החינוך מעביר תקצוב של 11,545 ₪ לגננת, משרד הרווחה מעביר רק 7,170 ₪ וזאת רק דוגמה אחת. הפערים החדים נמצאים בכל סעיפי התקצוב מהמדינה. "עם השנים נטל הרגולציה רק גבר על העמותות החל מרישיונות בטיחות מבנים, דרך עלויות שכר לצוותים ועד עלויות הנגשה לילדים. בשנים הראשונות הסתדרנו עם תרומות אבל בשנים האחרונות הגענו לקריסה ואנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו את זה יותר. ניסיונות של שנים להידבר עם הממשלה עלו בתוהו ולא נותר לנו אלא לפנות לבג"ץ", אומר הרמן למעריב.