הדור של היום הוא לא מה שהיה פעם", אומרים על כל דור ודור ובדרך כלל לא מתכוונים להחמיא. על בני הנוער של היום נהוג לומר שהם אגואיסטים, שקועים בעצמם ועסוקים בבהייה בלתי פוסקת במסכים. ושזה בטח גם כל מה שהם יעשו בחופשת הקיץ שלהם, שמתחילה רשמית היום (רביעי). אולם לא מעט בני נוער ממש לא מתרגשים מהביקורות עליהם ומוכיחים בדיוק את ההפך: שהם מתנדבים ומסייעים רבות לחלשים מהם במהלך השנה ובחודשי הקיץ בפרט, אז הם מעדיפים להשקיע לא מעט מזמנם לטובת האחר על פני בילויים עם חברים או חופשות בחו"ל.
נווה פורת, בן 17 מירושלים, סיים אתמול את כיתה י"א ומשמש כמדריך בארגון חוגי הסיירות של קק"ל מזה חמש שנים. במהלך מחצית מחופשת הקיץ הוא יהיה עסוק בפעילויות רבות, בהן כמדריך במחנה קיץ ובקורס הדרכה. לדבריו, חוגי הסיירות מקדשים חינוך דרך השטח ומביאים את החניך לחוויות שאליהן הוא לא היה מגיע ביום־יום. "תמיד אהבתי טיולים וישר כשנכנסתי לסיירות אהבתי את זה", הוא מספר, "לכל שכבת גיל יש מספר חוגים, כשכל חוג הוא יחסית מצומצם, ועם החוג הזה אתה גם עובר פעילויות ויוצא לטיולים לאורך כל השנים. זה יוצר מסגרת חברתית חזקה מהרגיל".
עם כל הכבוד לחוויות שאתה עובר, אפשר לעבור אותן גם רק במהלך השנה ולא בקיץ. אין התלבטות אם לצאת עם חברים במקום לצאת לטיול בשטח?
"זו לא ממש התלבטות, זה פשוט משהו שבמהלך כל השנה אתה חי אותו ביום־יום. זה שזור בחיים שלי, זה כיף. אין התלבטות אם לצאת, להפך - אתה מתבאס אם אתה לא יכול, זה בוודאי לא עול".
בנוסף על חוגי הסיירות של קק"ל לומד פורת באוניברסיטה מתמטיקה, אך זמן הוא לא פקטור לטענתו ובראש סדר העדיפויות נמצאים חוגי הסיירות. "ברור שיש עוד דברים ומחויבויות, והרבה פעמים נאלצים לוותר עליהם, אבל אם מישהו לא רוצה לצאת הוא לא חייב. בסופו של דבר, כל מי שמדריך כנראה כל כך אוהב את זה, שבשמחה הוא יוצא", הוא אומר. כמו פורת, גם רוני דגן, בת 15, תדריך במהלך הקיץ בתנועת הנוער העובד והלומד בקן פרדס חנה.
מה החברים שלך חושבים על הפעילות שלך?
"הם אומרים שזה נורא חשוב ושהם גאים בי, אבל הם לא היו עושים את זה בעצמם. הם מעדיפים לשבת בבית, לנוח, לשבת עם המזגן או בים".
את לא רוצה להצטרף אליהם?
"אני רוצה להעביר לחניכים שלי את המקום שלי כחניכה בתנועה, את התחושות שלי. זו שליחות קשה, אך היא שווה את זה".
השביל המחבר
במד"א מתנדבים למעלה מ־6,000 בני נוער ברחבי הארץ מגיל 15 עד 18. הם עוסקים בפעילות הומניטרית ומבצעית ובהדרכות לציבור הרחב. הזמן של קורס ההכשרה שהם עוברים מגיע לכ־100 שעות ומתקיים במשך השנה בשעות אחר הצהריים ולפעמים במהלך החופש הגדול. אסף מור, בן 17 מתל אביב, סיים כיתה י"א, מתנדב במד"א בתל אביב שנתיים וחצי. אתמול הוא סייע בפעולות ההחייאה של הפעוט שנפטר במהלך לידת הבית בתל אביב. "המקרה האחרון שהגעתי אליו הוא מקרה של לתינוק שנולד בבית", משחזר מור בכאב, "הוא היה ללא נשימה וללא דופק, ויחד עם צוותים שלנו סייעתי בפעולות ההחייאה. התלוויתי לאמבולנס שפינה את התינוק תוך פעולות ההחייאה לבית החולים".
מור עבר השתלמות תאר"ן (תחנת אירוע רב־נפגעים), שבה מכשירים את המשתתפים להתמודד עם אירוע רב־נפגעים כמו פיגועים או רעידת אדמה, ונראה שהוא חדור מוטיבציה לסייע בכל רגע נתון."זה תמיד היה החלום שלי, רציתי להתנדב במד"א מגיל קטן, פשוט חיכיתי לגיל המתאים", אומר מור, שחולם להיות קרדיולוג. "תמיד חלמתי להיות רופא אז רציתי לעשות משהו שקרוב לרפואה, וזה הכי מתאים בגיל הנוכחי. המשפחה שלי נורא תומכת, גאים שמישהו מהמשפחה הלך להתנדב במד"א".
מור מתנדב במד"א שלוש־ארבע פעמים בשבוע, בכל פעם למשך שמונה שעות. הוא לא מרגיש שהוא מפספס בשל כך פעילויות שבני נוער בגילו עושים: "זה פשוט מה שאנחנו אוהבים, יש כאלה שאוהבים ללכת לים ויש כאלה שאוהבים לעזור לאנשים. כולם מכורים לזה, כל מי שנמצא בעבודה הזאת מכור לזה, זה בלתי אפשרי לא להיות מכור. אין הרגשה שאני מפספס דברים, אני מרוויח הרבה יותר פה".
איך מגיבים המטופלים כשרואים בני נוער?
"הם אומרים שהם סומכים עלינו ושכיף להם לראות ילדים מתנדבים, שבמקום ללכת לים, משמח אותם לראות שאנחנו שם בשבילם". עופרי ממן, בת 18 ממושב כפר הרא"ה בעמק חפר, עוד לא הספיקה לעכל שהיא סיימה תיכון, אך היא כבר נמצאת בעיצומו של ארגון מסע חוצה מגזרים בשביל ישראל. "אני מארגנת קבוצה של בני נוער חילוניים, דתיים, בנים ובנות מכל הארץ, כשכל קבוצה של בערך 18 חבר'ה יעשו שבוע מקטע משביל ישראל וביחד נשלים את כל השביל", היא אומרת.
ליוזמה של ממן יש היענות גדולה, ועד כה נרשמו כ־200 בני נוער, מה שגורם לה לחשוב על עריכת המסע פעמיים. על היוזמה חשבה כשהחליטה שבמקום לבזבז את ימי הקיץ האחרונים שלה לפני המכינה הקדם צבאית שאליה היא נרשמה לשנה הבאה, היא רוצה לארגן מסע שיחבר בין בני נוער דתיים וחילוניים.
"חשבתי לעשות בעצמי מקטע משביל ישראל, ואז אמרתי שיהיה נחמד שיהיו איתי חבר'ה שאני לא מכירה מכל הארץ", היא מספרת, "אז פרסמתי את זה באיזו קבוצה, והייתה היענות גדולה. בהמשך חשבתי שאפשר יהיה לנצל את זה כדי לעשות את כל השביל. השביל יחבר בין בני הנוער, אני חושבת שזה ממש יגבש את הקבוצות ויגרום להם להבין שהסטיגמות שלהם והדעות הקדומות שלהם לא משקפות את המציאות".
ממן מתכננת לבצע מקטע של שבוע שלם מהשביל ואז להצטרף לכל קבוצה ליומיים־שלושה, כדי לוודא שהכל הולך לפי התוכניות.
את לא מעדיפה לטוס לחו"ל ולנוח אחרי שסיימת 12 שנות לימוד?
"כל החברים מסביבי מתכננים לטוס לחו"ל, וחשבתי שלפני שטסים ורואים מקומות אחרים, שזה לא דבר פסול. אני גם אטוס עם חברים, אבל רציתי להכיר את הארץ קודם".
מעבר לחובה
לפי שלומי קסטרו, מנכ"ל מועצת ארגוני הילדים והנוער בישראל, כ־30% מבני הנוער שותפים בפעילות חינוכית קבועה במהלך השנה. אך מה עם 70% האחרים? "הם לא שותפים, ואנחנו עובדים על זה המון", הוא אומר, "בשנתיים האחרונות דווקא בארגוני הנוער הייתה גדילה פנומנלית של הצטרפות. המצב יותר חמור ומדאיג כשאנחנו מפלחים אוכלוסיות מסוימות - פריפריה, שכונות מוחלשות, ערבים, שם ההשתתפות בפעילות לא פורמלית היא יחסית לא גבוהה. הקיץ הוא הזדמנות לקחת חלק בפעילויות שיפתחו הזדמנויות להשתלב גם אחרי זה בארגונים במהלך השנה, ולכן אנחנו מאוד מעודדים את זה ואומרים לחבר'ה שגם אם לא היו במהלך השנה בארגוני הנוער - שיבואו למחנות הקיץ".
לדבריו, מקומות ההתנדבות יותר ויותר מבינים את הפוטנציאל הטמון בבני הנוער. "מצד אחד, הנער מקבל הזדמנות להתנדב למרות שהוא חסר ניסיון", הוא מסביר, "רואים את המוטיבציה שלו, וזו הזדמנות שלאנשים בוגרים לא יתנו. בני הנוער גם יכולים לקדם את האג'נדות שלהם - יחס לקשישים, צרכים מיוחדים. מקומות ההתנדבות וההשמה מקבלים חבר'ה נחושים, צעירים, שחושבים מחוץ לקופסה, וזה נהדר". למרות זאת, הוא מסייג: "אני חושב שהמצב הוא לא מספיק טוב, רק עשרה תלמידים בלבד מתוך כיתה נמצאים בארגוני הנוער".
עדי אטון, המנהלת את נוער לתת בבאר שבע, מסכימה עם קסטרו שהמוטיבציה של בני הנוער גדולה יותר משל המבוגרים. "בני הנוער עושים הרבה יוזמות של שיפוצים, וזה דורש הרבה עבודה פיזית מאומצת, ואני רואה את ההבדלים כשבני נוער עושים את זה לעומת מבוגרים - המוטיבציה והכוח הפיזי שהם מפעילים שונה וגם יש דינמיות ואווירה הצעירה", היא אומרת.
בבאר שבע יש 14 קבוצות של בני נוער, סך הכל קרוב ל־200 מתנדבים, ולדבריה, מדי שנה יש עלייה. "יש להם הרבה מוטיבציה בעיקר של המדריכים שמובילים את הקבוצות, ילדים בכיתה י"א־י"ב", היא אומרת. "זה פשוט לא להאמין כמה הם עושים, ואפילו החניכים בשכבת כיתה ח', שחוץ מהפעילויות בלתת החליטו שהם הולכים לבית החולים סורוקה עם המון צעצועים וממתקים וחילקו אותם לחולים. זה לא חלק מהתוכנית, זה בא מהם. זה מעודד אותם לצאת לעוד פעילויות. הם כבר רואים את זה לבד ויש אווירה של התנדבות, נוצר פה משהו שהוא מעבר לחובה".