"אנחנו לוקחים את תיק הגב שבני הנוער נושאים איתם ושמים להם עוד זוג גרביים חמים, מתוך הנחה שיום אחד יהיה להם קר. ככה הם ייצאו לעולם בטוחים יותר ויוכלו לעשות בזה שימוש בעת הצורך", מתארת עדי כהן־לוי, מייסדת ומנכ"לית דרייב. זוהי עמותה שמטרתה לסייע למימוש הפוטנציאל המרבי של צעירים באמצעות כלים מעשיים ופרו־אקטיביים שנועדו לחיזוק החוסן האישי, להגברת המוטיבציה ולסיוע בהתמודדות עם אתגרים.
בשבוע הבא תשתתף כהן־לוי בכנס שנושא את הכותרת "ביחד נעשה את השינוי". מטרת הכנס, שנערך מטעם עמותת המורים, להאיר אנשים וגופים שהחליטו שבכוחם וברצונם לשנות את פני החברה הישראלית. משתתפים בו אנשי חינוך ופעילים חברתיים מכל הקשת החברתית ומכל התחומים.
וכהן־לוי רוצה לשנות. "יש משהו מיוחד באנשי הסגל שלנו", היא אומרת, "לכולם יש שני מאפיינים: מדובר באנשים שבאמת רוצים חברה טובה יותר, אנשים ערכיים שעושים את מרבית העבודה בהתנדבות. הדבר השני שהופך אותם למעוררי השראה והשפעה זה שאלה חבר'ה שהחיים לא חייכו אליהם. הם התמודדו עם מורכבות בחייהם או עם טרגדיה והמשיכו הלאה. אנשי הסגל נדרשים לחשוף במפגשים הראשונים עם התלמידים והמורים שהם עברו קושי בחייהם. ברגע שמי שעומד מולם מבין שזהו אדם שיודע קושי מהו, יש לו זכות מבחינתם להעביר להם כלים בנושא".
בעמותה מתמחים במחקר ובפיתוח כלים מעשיים, מתוך מחשבה שכל מי שייחשף לעקרונות ולאותם הכלים והמיומנויות ויטמיע אותם בחייו האישיים והמקצועיים, יוכל להגיע לתוצאות יוצאות דופן ולמקסם את הפוטנציאל שלו ושל סביבתו. לא חשוב איפה הוא גר או מה הרקע הסוציו־אקונומי שלו.
"אחד הדברים שהבנו וזה מה שמאפיין את התוכניות שלנו, הוא שלהציב מטרות ויעדים זה דבר חשוב. לחלום הוא מושג שחזק עכשיו באופנה, אבל מה שלא כולנו יודעים זה מה עושים כשלא הכל הולך חלק. מה קורה ברגעים האלה שצריך להתמודד עם בעיות, עם שחיקה, או עם כישלון.
"הנוער שלנו מתמודד עם כל כך הרבה אתגרים ולא תמיד הם יודעים לבקש עזרה. אבל אנחנו לא באים לעודד אותם, אלא לדרוש מהם. כשאתה דורש מבני הנוער דווקא במקומות היותר חלשים שלהם, זו למעשה הפעם הראשונה שבה אומרים להם שמישהו סומך עליהם. לעתים זו הפעם הראשונה שאותו צעיר או צעירה לוקחים את עצמם בידיים ומבינים שנותנים להם אחריות. בתוכניות שלנו הבנו שזה הסוד: לדרוש מהם".
פרויקט שהתחיל מפספוס
יקיר פרטוש, מי שעומד מאחורי פרויקט "גברת עם סלים", שבו בני נוער וסטודנטים מסייעים לקשישים בסחיבת סלי הקניות שלהם לביתם, מספר כי הגיע לפרויקט לאחר שחיפש תחום שבו יוכל לשנות את פני החברה ולתרום. "תמיד נחשפתי לעולם החברתי, אבל אף פעם לא מצאתי את עצמי בהתנדבויות", הוא מודה. "התנדבתי כי היה צריך להתנדב בתיכון, אבל לא יותר מזה. במהלך התואר הראשון בביו־טכנולוגיה במכללת הדסה הרגשתי צורך לעשות משהו מעבר לעניין המדעים".
פרטוש, שישתתף בפאנל פעילים חברתיים בכנס, הגיע למיזם הודות לכך שפספס את האוטובוס לביתו. בתחנה הוא ראה מודעה שמעודדת יזמים קטנים לפעול. הוא נזכר שבאחד מביקוריו בשוק מחנה יהודה ראה קשישה סוחבת בקושי רב סלי קניות עמוסים. פרטוש מיד נחלץ לעזרתה וסחב את הסלים במקומה. "היא אמרה לי שהיא יודעת שיעזרו לה, אבל לא רוצה להוות טרחה על אחרים", הוא נזכר.
מנקודה זו התחיל פרטוש לברר מה צריך לעשות כדי להקים מיזם שיסייע לאותם קשישים להגיע עם סלי הקניות לביתם. בסופו של דבר, בעזרת חבריו ובסיוע מרכז היזמות של ארגון הלל ישראל, גיבש קבוצת מתנדבים שהגיעה לשוק מספר ימים בשבוע, בשעות קבועות.
כיום הפרויקט מתרחש בשווקים שונים ברחבי הארץ ובאופן קבוע בירושלים על ידי סטודנטים ובני נוער במסגרת פרויקט "מחויבות אישית" הבית ספרי. בבאר שבע פועל המיזם עם תלמידים מכיתות ו', שיוצאים לשווקים מדי שבוע לסייע לקשישים. בעקבות המיזם, פרטוש (32) החליט לעבור מתחום הביו־טכנולוגיה לחינוך. הוא עשה הסבה להוראה וכיום עובד כמנהל פיתוח חינוכי בעמותת חינוך לפסגות.
"בכלל לא התכוונתי להגיע לתחום החינוך, אבל הפרויקט גרר אותי למקום הזה", הוא מספר בחיוך. במקביל מקים פרטוש סטארט־אפ חינוכי שיסייע לחזות את עתידו של תלמיד בכיתה ז'. הפרויקט ינסה לנבא מה יהא על אותו תלמיד בכיתה י"ב: אם ינשור מבית הספר או ימשיך בלימודיו, אילו ציונים יקבל בבחינות הבגרות ועוד. לדבריו, המטרה היא להשפיע על התשומות החינוכיות והניהוליות על מנת להביא תלמידים להצלחה שמעבר לתחזית.
פרטוש, שבעצמו נרתע בתחילה מתחום ההתנדבות, מציין כי "הרבה פעמים אנשים מפרשים את תחום המעורבות בתור משהו חיצוני להם. המטרה היא ללכת למה שמעניין אותך. אותי מעניין לשמוע סיפורים ולשם הלכתי. עבדתי כמורה שנה אחת וזה פחות דיבר אלי, אז הפסקתי ואני עדיין עוסק בתחום החינוך".
מה השאיפות שלך בתחום החינוך?
"כמי שגדל באופקים, השאיפה הכי גדולה שלי, וזה האתגר העיקרי של החינוך בישראל, זה שילד מהפריפריה יקבל בדיוק מה שילד מהמרכז מקבל. לצמצם את הפערים. לא ייתכן שילד מהפריפריה עם אותה מנת משכל כמו של ילד מהמרכז מקבל 100 נקודות פחות בפסיכומטרי. החוכמה מתפלגת בצורה לא נורמלית. לא יכול להיות שבפריפריה נולדים אנשים טיפשים יותר מהמרכז. אני לא חושב שמדובר בהקצאת כסף, יש משהו שלא עושים מספיק טוב בפריפריה".
זרקור על הפעילות
ג'ינה מרום, מנכ"לית עמותת המורים לקידום ההוראה והחינוך מיסודה של הסתדרות המורים ומיוזמי הכנס, מסבירה כי "כשחשבנו על הכנס, חשבנו על עובד ההוראה כאדם עם חזון שלא מסתפק בכיוון אחד, אלא הוא חלק מקהילה שעליה הוא משפיע. אנחנו יודעים שרבים מעובדי ההוראה יוזמים ומשנים מציאות בפעילות חברתית כזאת או אחרת.
"המציאות שלנו כיום מורכבת ביותר גם בגלל החיים המאוד מהירים וגם מאחר שהכלים שעומדים לרשותנו אינם פשוטים כבעבר. אבל יש חלקים גדולים בציבור שזקוקים לעזרה, לדרבון וליד מכוונת כדי להשתלב בעולם העכשווי", אומרת מרום. "לא מפליא אותי שעובדי הוראה מעורים ויוזמים פעילות חברתית מחוץ לעבודה, משום שאנשים שהולכים להוראה יש להם חזון, יש להם חלום לעשות שינוי ולשפר, והרבה פעמים להיטיב עם החברה בדרך לא שגרתית ולא ממסדית".
לדבריה, הכנס הזה "מהווה יריית פתיחה לחיפוש ולמציאת האנשים הטובים באמצע הדרך שעושים ותורמים, שעושים ויוזמים, שעושים ומצליחים לעשות את השינוי בקהילה שבה הם חיים".
יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, מוסיפה כי "חינוך השזור בתרומה לקהילה הנו חלק בלתי נפרד מחזוני. משכך אני רואה לנכון לקדם פרויקט חשוב מעין זה, אשר שם זרקור על פעילות ומיזמים חינוכיים מבורכים, שבהם לוקחים חלק עובדי ההוראה, תלמידים וקהילה. אני מאמינה כי כאשר מיזמים שכאלה, המתרחשים בכל קצוות הארץ יזכו לחשיפה ראויה, הם יניעו אנשים נוספים לפעול באופן דומה ובכך יביאו לצמצום פערים חברתיים קיימים. מעבר לדאגה המתמדת לעובדי ההוראה והגמלאים, תפקידה של הסתדרות המורים להיות גוף הדואג דרך קבע לחינוך במדינת ישראל, תוך שימת דגש על מתן הזדמנות שווה לכל ילד וילדה".
אחת מאותם האנשים שעליהם מדברות מרום ובן־דויד היא דלית זילברברג, אשת חינוך, בעלת תעודת הוראה בחינוך מיוחד שסובלת משיתוק מוחין ומתניידת בכיסא גלגלים. זילברברג ביקשה להיטיב עם החברה הישראלית גם מחוץ לכותלי מוסדות החינוך, ועושה זאת באמצעות מיזם שאותו הקימה עם שלושה חברים. על "החוויה המתגלגלת" היא תדבר בכנס, בפאנל בסגנון TED.
מדובר במיזם עסקי־חברתי שבוגרי עמותת בית הגלגלים הם היזמים והמפעילים שלו. מטרתו לשנות את התודעה בציבור הישראלי לטובתם של אנשים עם מגבלות פיזיות־מוטוריות. הפעילות בו מתבססת על סיפורם האישי של הבוגרים, ובמהלך הסדנה מתנסים המשתתפים באתגרי היומיום של אנשים עם מגבלה פיזית־מוטורית. הם מתנסים בקניות בסופר, במשיכת כסף מכספומט, בעבודה מול מחשב וגם ברכיסת רוכסן ובקשירת שרוכי הנעליים.
"אנחנו מרגישים סיפוק רב מכך שאנחנו עושים שינוי", אומרת זילברברג. "אני מאמינה שהשינוי התודעתי בא מבפנים, ולא מדברים גדולים. המפגש הבלתי אמצעי הזה איתנו הוא מה שמוריד את החומות ואת הסטיגמות. הם רואים אותנו כאנשים, וזה עולם חדש שנפתח בפניהם".
מה אומרים לכם המשתתפים שסיימו את הסדנה?
"הם אומרים שקיבלו פרופורציות אחרות לחיים. זו התנסות מאוד מלמדת ולפעמים גם מטלטלת. לפעמים לוקח להם כמה ימים לעבד את מה שעברו כי זו חוויה מאוד עמוקה. אנחנו מנסים להבהיר להם שאין לשפוט אדם לפי המראה שלו, אלא לפי התוכן שבו. אנחנו רוצים שישפטו אותנו לפי הכישורים שלנו ולפי האישיות שלנו ולא לפי העזרים שלנו. לשמחתנו, המשתתפים אומרים שמעכשיו הם יהיו יותר עירניים ויידעו איך לגשת לאנשים עם מוגבלויות".
יש לך עוד מיזמים שאת מתכננת להוציא לפועל?
"כרגע אני מתעסקת רק בזה. אני חושבת שזה הייעוד שלי ומקווה שהמיזם יתפתח. כרגע אנחנו נמצאים בתהליך של הכשרה של אנשים חדשים".
מה אנחנו מחפשים?
ועדה מיוחדת תבחר את הסיפורים המשפיעים והמרגשים ביותר, והם יתפרסמו ב"מעריב".