“אנשים פחדו להגיע אחרי ששמעו על המהומות. אפילו ביום כיפור היו כאן יותר אנשים” - סיפר אתמול בעצב סמיר מוטראן, הבעלים של “ממתקי מוטראן” ברחוב יפת ביפו, על תנועת המבקרים בסוף השבוע. “אנשים אמרו ששמעו על הבלגן והחליטו לא להגיע. ביום שישי הגיעו אולי 50% מאלו שמגיעים בכל שישי לרחוב יפת ובשבת היה ריק. 95% מהמבקרים היהודים לא הגיעו”, סיפר עוד מוטראן, שהעסק שלו, הסמוך לצומת יפת־שבטי ישראל, נחשב לאחד מסמלי הדו־קיום בין יהודים לערבים ביפו.
“אסור לתת לקיצוניים לפגוע בחיים המשותפים שלנו”, ציין עוד. “יפו פתוחה לכל עם ישראל”. המהומות שהחלו בשבת לפני שבוע, לאחר שצעיר מוסלמי נורה למוות על ידי שוטרים במהלך מרדף, נרגעו במעט במהלך השבוע. אומנם בלילות היו כמה אירועים של הצתות פחי אשפה וכלי רכב ברחובות הסמוכים לרחוב יפת, אבל נראה היה שהעניינים נרגעים.
אלא שביום חמישי בערב, כאשר בעלי העסקים ציפו בקוצר רוח לסוף השבוע השוקק במבקרים, שוב פרצו מהומות, כאשר מאות צעירים התפרעו. זאת, לאחר שלטענתם אחיו של ההרוג לפני שבוע נעצר על ידי המשטרה, שטענה מצדה שהוא היה מעורב בהפרות הסדר. במהלך המהומות יידו חלק מהצעירים אבנים, הבעירו פחי אשפה וניפצו חלונות של עסקים ותחנות אוטובוס.
שלשום בבוקר שרר שקט מתוח ביפו. השוטרים לא נראו ברחוב יפת, ותנועת כלי הרכב והולכי הרגל היתה דלילה. מוטראן, שהוויטרינות בעסק שלו נופצו, נאלץ לשלם אלפי שקלים ולהתקין חדשות. “פעמיים ניפצו לי אותן”, הוא סיפר והביע תקווה שזו הפעם האחרונה. “אני מאמין בדו־קיום, כמו שהיה כאן כל השנים. היו גורמים שהסיתו את הצעירים. זה גם תלוי במשטרה, שיפסיקו להתעמת עם הצעירים. ביום חמישי היה כאן כמו בעוצר, שוב עם הרבה מאוד שוטרים ובלגנים. אני כבר 30 שנים כאן ולא זוכר שבוע כל כך קשה. אני קורא לכל הקליינטים להצביע ברגליים ולהגיע לכאן”.
הקליינטים הקבועים, הנוהגים להגיע מדי יום שישי לקניות ברחוב יפת השוקק, בסמיכות לרחובות ארליך ושבטי ישראל, הגיעו - אבל המוני עם ישראל הדירו את רגליהם.
חיים מחולון הגיע שלשום בבוקר לשתות קפה ולקנות ממתקים אצל מוטראן. “אני בא בכל שבוע”, סיפר. אנחנו מכירים הרבה שנים ולא יכולתי לוותר. זה כמו בית בשבילי”.
בקפה האיטלקי שמול מוטראן ישבו בשולחנות הקטנים יהודים וערבים. “אני מגיעה לכאן מתל אביב. לא חששתי ממה שקרה. בתל אביב אין הפגנות? אין רצח? אין תאונות?” תהתה אירנה, בעודה לוגמת את האספרסו.
עם זאת, אפשר היה למצוא שולחנות פנויים והמקום לא היה מלא. וזה עוד היה טוב לעומת גלידה אנדריי הסמוכה, שם היה שומם. “אנחנו מחכים לקליינטים. הגלידה נשארה אותה גלידה טעימה, רק שיבואו”, התחנן עובד צעיר במקום.
היו בעלי עסקים שחששו לדבר. הם לא רצו להסתבך עם אף אחד. “המשטרה נגד הערבים. לא היה צריך להרוג את הבחור הצעיר. יש יד קלה על ההדק”, האשים בעל עסק, אבל העריך שהרגיעה תשוב ליפו. “כאן זה לא חברון ולא ירושלים, עוד כמה ימים כולם יחזרו”.
באיטליז של אבו חלווה לקחו הקליינטים מספר כדי לעמוד בתור, אבל ההמתנה היתה קצרה. “הקליינטים הקבועים הגיעו לקנות בשר. אבל יש פחות אנשים”, סיפר עובד במקום. “כולם מפסידים מהבלגן”. חנה, שהגיעה מתל אביב, אמרה: “אני תמיד קונה כאן בשר ולא רציתי לוותר על הקנייה”.
עבד מחנות הירקות הסמוכה סיפר שאין תנועה ערה של קליינטים, כמו בכל סוף שבוע, אבל הוא מאמין בלקוחות שלו. “יש לי קליינטים יהודים וערבים”, סיפר. “לאט לאט אנשים מתחילים לחזור. היו כאלה שהתקשרו לשאול אם הכל בסדר. אני מקווה שזה נגמר”.מי שלא נפגע מהמהומות היה בעל עסק להחלפת צמיגים ותיקון תקרים. “אנשים לא יכולים לנסוע עם פנצ’ר בגלגל”, הסביר בחיוך.