על רקע הנתונים של הלמ"ס, שמגדירים את ההוראה כמקצוע מלחיץ, אפשר אולי להבין מדוע למחנך משה נריה כורסיה יש צורך למצוא מרגוע במוזיקה. הוא החל לעבוד כמחנך בגיל 24, ולדבריו, זו ההחלטה הכי טובה שלקח על עצמו: "לקבל ביום 33 תלמידים מתוקים שהופכים להיות הילדים שלך זה משהו מדהים. אתה עובר איתם תהליך במשך שנה או שנתיים, משתף אותם בחיים שלך, והם משתפים בשלהם. אתה הופך להיות אבא, אמא, ואח גדול בו זמנית".
מה חשוב לך שידעו עליך?
"אני רוצה לשתף את העולם בקשר שלי עם האינסוף. לשתף אותם בחוויות וברגשות שלי. המטרה היא לגעת ואולי להעיר כל מיני נקודות שכבו עם השנים".
כששאלתי אותו על ההשפעות המוזיקליות שלו, הוא השיב: "בארץ זה אמיר דדון. אני מאוד אוהב את מה שהוא עושה, הכתיבה, הלחנים וההגשה שיש כל כך הרבה מה ללמוד ממנה. אני אוהב גם את עידן רייכל. הוא מצליח שיר אחרי שיר להעביר את הקסם שלו. הוא לא נופל לפופוליזם זול ולא מחפש לרצות. הוא עושה את מה שהוא אוהב וזה עובד. בעולם אני אוהב את רדיוהד, קולדפליי, אד שירן וכל מה שבא לי טוב באוזן. כל אלו משפיעים עלי יום־יום ביצירה".