עשרות אתרי טבע בנגב הצפוני הפכו לאתרי הטמנת פסולת בניין, וככל שתנופת הבנייה למגורים נמשכת, כך עולה מספרם של נהגי המשאיות שמתעלמים מהחוק ומשליכים טונות רבות של פסולת בשטחים פתוחים. אתר "דודאים", הסמוך לבאר שבע, הוא אתר הטמנת האשפה, ביתית ואחרת, הגדול בישראל, אבל הנסיעה אליו ארוכה וקבלני פינוי הפסולת חוסכים זמן וכסף על חשבון הטבע.
מטיילים ורוכבי אופניים רבים כבר התריעו על המפגע, אבל בגלל רפיסותם של הרשויות המקומיות באזור ושל המשרד להגנת הסביבה, הנהגים ממשיכים להשליך את הפסולת בניגוד לחוק. לקרן הקיימת לישראל (קק"ל), שאתרי הטבע הללו באחריותה, אין כוח האדם והאמצעים הדרושים ללכוד את העבריינים בשעת מעשה, לרוב בלילה, וגם לא הסמכות לקנוס אותם, אלא רק להגיש תלונה במשטרה.
מי שאמורות לעקוב אחר מסמכי קליטה והטמנה של פסולת בניין מטעם כל קבלן וחברת בנייה הפועלים בשטחיהן הן הרשויות המקומיות, אבל לרוב זה לא נעשה. המשרד להגנת הסביבה והמשטרה הירוקה אמורים לאכוף את החוק ולקנוס את העבריינים, תוך שיתוף המשטרה, אבל בפועל הפסולת ביערות הדרום ממשיכה להיערם.
"כמעט בכל יער או פארק הסמוך למקום יישוב אנחנו מוצאים את הוונדליזם הזה", אומר דניאל גיגי, מנהל אזור נגב צפוני בקק"ל. "רק לפני יומיים קיבלנו מידע מרוכבי אופניים על פגיעה במסלול רכיבה. מדובר בכמויות אדירות של פסולת בניין, המושלכות מדי שבוע בעשרות אתרי טבע ביערות ובקרבתם. לצערי, אנחנו לא מצליחים לתפוס את העבריינים בגלל גודל השטח והמהירות שבה נעשות העבירות. אני מנהל אזור של יותר מ־110 אלף דונם. יש לנו כוח אדם אבל גם לזה יש מגבלות".
"אין לנו סמכות לקנוס קבלנים או לאכוף את החוק למרות האחיזה שלנו בבעלות על הקרקע. אנחנו פונים באופן קבוע למשרד להגנת הסביבה, למשטרה, לרשויות המקומיות, למשרד הפנים ולרשות מקרקעי ישראל, אבל היערות לא זוכים לעדיפות גבוהה אצל אף אחד מהם. זו הפקרות שהמשרד להגנה הסביבה והשלטון המקומי חייבים למצוא לה פתרון יחד עם המשטרה. במקרים מעטים אנחנו מצליחים להגיע למסמכים מרשיעים בערימות הפסולת ולאתר את קבלן הפינוי, את קבלן הפרויקט ואת העירייה הרלוונטיים, אבל מדובר בטיפה בים".
מהבעיה סובלים גם מטיילים וגם תושבי האזור משום שלעתים הפסולת גורמת לזיהום, שעלול לפגוע בבריאות הציבור. בקק"ל מדגישים כי ברבים מהמקרים מדובר בפסולת אסבסט, חומר מסוכן שכדי לפנותו יש צורך בצוותים מיוחדים ובעלות כספית גבוהה. גיגי אומר כי הלחץ שמפעילה הממשלה לבנות דירות רבות ובמהירות גורם להתגברות התופעה. מנתוני המשרד להגנת הסביבה עולה כי מדי שנה נוצרות בישראל כ־3.6 מיליון טונות פסולת בניין, קרוב למיליון טונות מתוכן מושלכות בשטחים פתוחים, בשדות ובצידי דרכים.
גיא סמט, סמנכ"ל בכיר לשלטון מקומי במשרד להגנת הסביבה, אמר ל"מעריב־השבוע": "השלכה פיראטית של פסולת בניין היא תופעה כלל ארצית, המשחיתה את הנוף עבור בצע כסף. קק"ל היא בעלת הקרקע המדוברת ומתפקידיו של בעל הקרקע לשמור עליה, גם מפני השלכת פסולת. המשרד יזם שינוי חקיקה, שפורסם בחודש שעבר לעיון משרדי הממשלה, ואנחנו מקווים שיוגש באוקטובר לאישור ועדת השרים לחקיקה. תזכיר החוק מעביר את כל הטיפול בפסולת בניין לרשויות המקומיות ומעמיד לרשותן תקציב. כך ינוטרל האינטרס של הקבלן להשליך את הפסולת והוא יקבל תמורה עבור הפינוי בלבד, כשהרשויות המקומיות יטפלו בפינוי פסולת זו, בדיוק כפי שהן מטפלות בשאר זרמי הפסולת. במקום להתנגח בין גופי האכיפה, יש לשלב כוחות ולדאוג להעברת החוק בהקדם".
יוסי בר, מנהל המשטרה הירוקה, מוסיף: "השלכת פסולת בשטחים פתוחים פוגעת בכל אזורי הארץ, ואנו משקיעים את מיטב האמצעים ומשאבי הפיקוח והאכיפה העומדים לרשותנו. אנו קוראים לקק"ל לפעול בתאי השטח שבאחריותה ולפקח למניעת עבריינות סביבתית, ואף נשמח לסייע כפי שאנו עושים היום".