מכת גניבות הכוורות מאיימת למוטט את פרנסתם של הדבוראים

בשנת 2016 נגנבו 1,067 כוורות, והנזק הכספי בענף לשנה זו נע בין מיליון וחצי לשני מיליון ורבע שקלים. גם שנת 2017 אינה חסינה מגניבות, ולא רק ראובן הספיקה לסבול מכך. כך למשל, בגליל המערבי נגנבו 13 כוורות של הדבוראי מתן עוז; באזור אור יהודה נגנבו 17 כוורות של דבוראי מאלון הגליל; בקדומים נפרץ לאחרונה מכון הרדייה ונגנבו דבש וכוורות רבים.

ישנן שלוש סיבות עיקריות לגניבות הכוורות: גניבת דבש ומכירתו, גידול דבורים למטרת עסק ושימוש בכוורות לצורך האבקת גידולים חקלאיים.
ראובן (66), דבוראית ממכוורת פרחי הגליל במושב מנות בגליל המערבי, עוסקת בתחום 33 שנים. "אני חלק מחיי הדבורים, והדבורים הן חלק חשוב מאוד בחיי", היא אומרת, "אני חיה את הדבורים, את עונות השנה, את הפעילות שלהן, אני לומדת בתחום הזה, מתפתחת, מכירה את הצמחים, את המחלות, מכירה כל מה שקשור לעולם הדבורה. בניתי מכוורת מאוד יפה ומיוחדת היושבת על הגדה הדרומית של נחל כזיב, ממש בלב הטבע. אני נהגת המשאית, אני עובדת בשטח, אני גם מומחית לגידול מלכות, יש לי משק רבייה גדול".

מודיעין וסיורי אוויר

ראובן, המייצרת כ־20 טונות דבש לא מחומם (המצב הטבעי של הדבש) בשנה, אומרת בעצב ש"החקלאים במדינת ישראל מופקרים, ובלי להיכנס לפוליטיקה, הם לא מעניינים כל כך את מי שאמור לטפל בכך. החקלאים מופקרים בכל השטחים וגם בנושא של הדבורים והדבש. הכוורות נמצאות בחוץ, הן לא יכולות להיות אצלי בתוך הבית. הן צריכות טבע, צריכות שטחים, ואין גם אף חברת ביטוח שמבטחת דבר כזה. כבר קניתי מצלמות, אני נמצאת במשא ומתן עם חברות שונות לגבי שמירה, אבל ההוצאה היא כל כך גדולה שזה כבר לא משתלם. יש לי 35 נקודות. אני יכולה לעמוד ולשמור על כולן? כשנכנסים לאדם הביתה וגונבים, הוא יכול לשים דלת יותר אמינה, יכול לעשות סורגים. לי אין מה לעשות. הכוורות עומדות בשטח פתוח, וגם אם שמתי מצלמה, אני לא יכולה לרוץ בלילה אחרי הגנבים".

איך מתמודדים עם נזקי הגניבות?
"ההתמודדות עם היעדר הכנסה זה דבר שהוא בעייתי תמיד. יש נסיבות נוספות שיכולות לפגוע בהכנסה, כמו שנת בצורת, מחלות שונות של הדבורים, ואם לזה את מוסיפה גניבות, אז הבעיה מאוד רצינית. למשל אחרי שתי הגניבות האחרונות היו חסרות לי כוורות להאבקה. הייתי צריכה לקחת ממישהו אחר ולבנות כוורות חדשות, כי יש לי מחויבות של האבקה. חוץ מהגניבות האלה, לפני שנה גנבו לי 120 קומות של חלות דבש, שזה קרוב לשתי טונות דבש".

זה לא מייאש אותך?
"יש כאלה שאכן מתייאשים. אבל מה אני אעשה? אחפש עכשיו עבודה אחרת? בניתי את חיי עם הדבורים. זה משהו שצריך להגיע לפתרון. ללא מדיניות מסודרת של משרד החקלאות, אין בעצם דרך להתמודד עם זה. אין אכיפה כמו שצריך, בתי המשפט משחררים את הגנבים. זה פשוט שטח הפקר, ואחר כך גם מתפלאים למה מחירי החקלאות כל כך גבוהים. גונבים אותנו מהבוקר עד הערב. יש דרך הרתעה, אבל אף אחד לא עוסק בזה, וזה לא מעניין אף אחד".
"תופעת הגניבות בענף הדבש היא רחבה וקשה מאוד", אומר זאב מידן, מנכ"ל מועצת הדבש. "אדם משקיע את כל מרצו בעבודה מאוד קשה, מפתח את הכוורת שלו בהשקעה של זמן וכסף רב, ואז באים הנוכלים, הגנבים, הרמאים ופוגעים ברכושו של אותו חקלאי. התופעה הזאת מוכרת הרבה מאוד שנים, והיא התחזקה מאוד מאז כניסתנו לשטחי יהודה ושומרון, שמשם מגיעים רוב הגנבים. מדובר בהיקף גניבות של קרוב ל־1,000 כוורות בשנה, נזק של כשני מיליון שקלים. הגניבות מתבצעות לאורך כל השנה ומתגברות בעיקר בסוף תקופת האביב, שבה הכוורת היא הכי כלכלית".

מהי המשמעות הכלכלית של הגניבות האלה?
"לדבוראי הבודד שגונבים ממנו, זה יכול לפגוע בכל הרווח שלו לשנה שלמה. הדבוראים מנסים לעשות ככל אשר בידם להילחם בגניבות, אך זוהי מלאכה קשה. רוב הכוורות מוצבות הרחק ממקומות יישוב ובמרחק של עשרות קילומטרים מבתי הדבוראים. גם אף חברת ביטוח לא מוכנה לבטח כוורות, מכיוון שהן פזורות בכל השטחים ללא שמירה".

איך אתם מנסים לסייע לדבוראים?
"אנחנו מנסים לעזור ככל יכולתנו בתפיסת הגנבים. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם משמר הגבול, עם המשטרה ועם משרד החקלאות. התופעה עדיין קיימת, אבל ירדה במעט בתקופה האחרונה. אנחנו גם מנסים לעשות חקירה מודיעינית כדי לזהות להיכן נגנבו הכוורות. את הפעילות המודיעינית הזו, כולל סיורי אוויר, אנחנו עושים על חשבוננו. כמו כן, לפני כמה שנים מועצת הדבש יזמה פרויקט עם חברת איתוראן. בצורה רנדומלית, בעיקר בנקודות רגישות, מותקנים מכשירי איתוראן שמשדרים על כל תזוזה של כוורת ישירות למוקד איתורן ולדבוראי, שהוא זה שמממן את מכשיר האיתוראן שלו. לבעיית הגניבות אין פתרון פלא. צריך לעבוד יותר בנחישות, לחפש את הגנבים, לחפש את המקומות ששמים בהם את הכוורות הגנובות ולהעמיד לדין את הגנבים".

להעצים את ההרתעה

"בימים האחרונים כינס שר החקלאות כמה ישיבות דחופות בנושא גניבות חקלאיות בסביבה כפרית, ובין היתר אנחנו נדרשים כיחידת האכיפה להגביר פעילות מקצועית בתחום הזה", אומר רואי קליגר, מנהל היחידה המרכזית לאכיפה וחקירות של משרד החקלאות ופיתוח הכפר (פיצו"ח). יחידת פיצו"ח היא יחידת אכיפה ארצית של משרד החקלאות העוסקת בתחום החי והצומח. בכל הקשור לענף הדבש, היחידה עוסקת בכמה מישורים. "באופן שוטף במהלך השנה אנחנו אוכפים על פי החוק היתרי מרעה לדבורים", מפרט קליגר. "הדבר הנוסף שאנחנו עוסקים בו הוא כל נושא זיופי הדבש. יש אנשים שבוחרים לעבור על החוק, לוקחים מים, סוכר, קצת תמציות טעם ומשווקים את זה כדבש. וכמובן, נושא נוסף שאנו עוסקים בו הוא גניבת כוורות. אנחנו משמשים כחוליה משלימה עבור מג"ב. מי שאחראי במדינה על כל נושא הגניבות בסביבה כפרית זה מג"ב, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מג"ב מעצם הידע שלנו, המקצועיות שלנו וההסתובבות שלנו בשטח. דווקא בתחום גניבת הכוורות אנחנו רואים ירידה, וזה לאור העובדה שיש כיום יותר קשר ואמון של החקלאים עם גופי האכיפה".

קליגר מציין כי בשבועות האחרונים למשל, במסגרת פעילות של צוות אכיפה של יחידת פיצו"ח במרחב צפון, הצוות זיהה באחד הכפרים כוורות שנראו לו חשודות. "לצוות יש יכולת לזהות ולהתעדכן במועצת הדבש למי הכוורות האלה שייכות", הוא מסביר. "התברר שהכוורות האלה נגנבו ממישהו ממרכז הארץ. אז קודם כל, אנחנו לוקחים את הכוורות האלה לחזקתנו, והפעולה השניה היא להביא את הכוורות לזיהוי ובמקביל גם לאתר את אותו בן אדם שחשוד בגניבה, וזה לא פשוט. במקרה הזה הצלחנו לאתר אותו, ובפעולה משותפת עם מג"ב בסופו של דבר נפתח תיק לאותו חשוד".

מהיכן מגיעים רוב הגנבים?
"לצערנו, רובם באים מיהודה ושומרון. מי שגונב כוורות עושה זאת על מנת להפיק מהן רווחים לטווח הארוך, ולכן להציב אותן בשטחי ישראל זה יותר קשה. ביהודה ושומרון יש יותר אופציות. גניבות הכוורות שכיחות יותר באזור המרכז - בין גדרה לחדרה - כי הנגישות לשם היא גבוהה יותר והמרחק קרוב יותר לשטחים, למיקומם של הגנבים".

כיצד אפשר למזער את התופעה?
"כאמור, שר החקלאות הורה לנו להכין תוכנית מקצועית תוך הגברת שיתוף הפעולה בינינו לבין מג"ב. זאת כדי לתת מענה לחקלאים לאור מצוקת הגניבות בכל התחומים. כרגע אנחנו מגבשים תוכנית עם מג"ב, כדי שבשיתוף פעולה ובשיטות מאוד מסוימות ניתן יהיה לתת לזה מענה טוב יותר. אבל כל מה שאנחנו עשינו, עושים ונעשה לא מחליף את האחריות של החקלאי. כלומר, הדבוראי צריך קודם כל להיות מתואם עם מועצת הדבש כדי שהכוורות שלו יהיו מסומנות, מזוהות ומדווחות בדיוק על פי שטחי המרעה. מועצת הדבש צריכה לדעת בדיוק איפה הכוורות שלו מוצבות. כמו כן, ברגע הגניבה הדבוראי צריך להודיע על כך למג"ב באזור מגוריו, ואז מג"ב מעדכן אותנו. אנחנו מעצם הפעילות שלנו גם נמצאים במחסומים ובמעברים מול הרשות הפלסטינית. אם אנחנו יודעים על גניבות, ייתכן שנצליח לאתר אותן במעברים. כמו כן, יש לנו יחסי גומלין עם יחידות הצבא והמשטרה ביהודה ושומרון, ואם מזהים שם כוורות, אפשר לבוא לזהות אותן ולהחזירן לבעליהן".

מה עוד אפשר לעשות כדי לסייע לדבוראים?
"אני מאמין באכיפה אפקטיבית ובענישה מרתיעה. זה ייצור את כושר ההרתעה. זה קורה כיום, רק שצריכים להעצים את זה יותר ויותר".