אולגה גרישייב-זדורוב, אשתו של רומן הכלוא באשמת רצח הנערה תאיר ראדה בקצרין, כתבה בדף הפייסבוק שלה על התחושות שמלוות אותה מאז נכנס בעלה לכלא, ועל האמונה שלה בחפותו. "כן, לפעמים אני בוכה בלילות"', כתבה, "אז, אני מדמיינת מציאות אחרת, בה המשפחה הקטנה שלנו יוצאת לפיקניק, סתם כי החלטנו לחלוק רגע של אושר עם הילדים. אז, אני מדמיינת מציאות אחרת, בה בית-המשפט העליון עוצר את העולם, מכריז בקול תרועה שרימו אותו, ומבקש לפתוח חקירה חדשה באופן מידי".
"אז, אני מדמיינת מציאות אחרת, בה עיתונאים מזדעזעים מהעובדה שחף מפשע יושב בכלא ונהנים מהערצתו ואמונו של הציבור במקום הערצתם ואמונם של עבריינים במדים", המשיכה, "אז, אני מדמיינת מציאות אחרת, שהרוצחים האמתיים מתגלים כי מישהו בחר, באיחור רב, למצוא אותם. כן, אני מתגעגעת לרומן. לריח שלו. לעיניו הטובות. למסירות שלו. אפילו להרגלים הילדותיים שלו. רוצה לחבק אותו – בלי לבקש אישור מאף אדם".
"אני מביטה בילדים שלי, משתובבים בכל פינה בבית. מלאי שמחת חיים ותמימות. כל-כך רוצה להבטיח להם שאבא עוד רגע חוזר, שהסיוט נגמר. אבל גם מספיק ריאלית כדי להבין שעבודת הטיוח נמשכת עד עצם היום הזה. שהפרקליטות שומרת על רומן כבן ערובה כפי שחמאס שמר בזמנו על גלעד שליט. בינתיים - הם גדלים בתנאי יתמות. אבא לא מת, אבא נרקב חי. עוד יום. ועוד יום. נרקב חי".
"מאות שיחות מתקיימות מדי יום על הפרשה. אלפי מילים נכתבות. כבר 11 שנה. מה מיוחד ב"רוצח" הזה, שכולם מדברים עליו? כולם יודעים את התשובה. יכולה להבטיח שאני נלחמת. לא אוותר עד שאחרון העבריינים שתפרו לבעלי תיק רצח ישלם על מעשיו. לא אוותר עד שהאמת תצא לאור. מתכוננת באומץ, נחישות ואמונה רבה לקרב הבא", סיכמה.