לפני כשנה, קשיש בן 93 הסתובב ברחובות תל אביב ובשלב מסוים ניסה לחבק נערה בת 15 שעברה לידו, למרבה בהלתה. המשטרה הוזעקה למקום והקשיש נעצר מיד, וכתב אישום חמור הוגש נגדו בגין מעשים מגונים בקטינה. המשפט התנהל בעוד הסנגורית שלו לא יכולה הייתה להתעלם מחוסר הצלילות שלו. כאן נכנסה לתמונה גילי תמיר, עובדת סוציאלית המשמשת יועצת שיקומית תומכת במחוז תל אביב של הסנגוריה הציבורית.
“היה ברור שהנאשם הקשיש דמנטי לחלוטין”, היא נזכרת. “הוא נהג לנשק את כל מי שמסביבו. שלחנו אותו לבדיקה במחלקה הפסיכו־גריאטרית באברבנאל, ובעקבותיה משרד הבריאות הכיר בו כתשוש נפש. בית המשפט אישר עיכוב הליכים והעברנו אותו לבית אבות, שם הוא שוהה עד היום”.
יתכן שמצבו הקוגניטיבי של הקשיש היה נבלע בים הביורוקרטיה, הזמן השיפוטי הקצר, עורכי הדין והתובעים. כאן נכנסות לתמונה היועצות והיועצים השיקומיים. על פי דוח הסנגוריה הציבורית שהתפרסם לאחרונה, היועצים מטפלים בכ־130 לקוחות חדשים בממוצע בכל חודש, במגוון רב של הליכים. המקרים מאופיינים בנסיבות אישיות קשות וכוללים עבריינות נוער, נשים וכאמור גם קשישים. רבים מן הלקוחות המופנים לייעוץ שיקומי תומך סובלים מהתמכרות לסמים או לאלכוהול או מבעיות פסיכיאטריות מורכבות. חלק מהם אף מעוררים סוגיות טיפוליות ייחודיות לעברייני מין או לעברייני אלימות במשפחה.
בין הצעדים שנוקטים היועצים - אבחון ושילוב בטיפול של אדם לוקה בנפשו ומימוש זכויות סל שיקום, טיפול ומציאת מסגרות שיקומיות לדרי רחוב, התערבות למען אי־הרשעה של אדם שביצע את המעשים על רקע משבר נקודתי ועוד. “לבית המשפט מגיעות מדי יום סוגיות שעוסקות בבני אדם ובהתנהגויות שלהם, אבל בתי המשפט מטפלים בהם בכלים משפטיים”, אומרת ענת משיח, קרימינולוגית שיקומית המרכזת את תחום הייעוץ השיקומי התומך בסנגוריה.
“אנחנו מדברים בשתי השפות”, מוסיפה משיח, “וזה בא לידי ביטוי בחיסכון גדול מאד. אם פעם עורכי דין היו מפנים לקוחות למומחים שלאו דווקא מתאימים לצרכים, היום אנחנו יודעים לבחון את הצרכים של האדם גם בהתחשב במסגרת המשפטית ולדעת לאיזה מומחה להפנות אותו. בסופו של דבר מדובר באינטרס של החברה כולה, משום שאנחנו תורמים לשיקום ולמניעת חזרה לביצוע עבירות. אני ממליצה לתת את השירות הזה גם לסנגורים פרטיים וללמוד את הנושא בבתי ספר למשפטים”.
בהשראת ברונקס
נער בן 17 הואשם בעבירת מין חמורה כלפי חברו לפנימייה שבה שהה. הוא נשלח להסתכלות פסיכיאטרית ולאחריה לחלופת מעצר במסגרת של רשות חסות הנוער. במהלך שהותו במסגרת המעצר הפגין הנער התנהגויות מסכנות ששיאן פגיעה עצמית, ועל כן אושפז שוב במסגרת פסיכיאטרית וחוזר חלילה. עד שנעצר והוחזק בכלא הקטינים אופק. בשלב זה פנה עורך דינו לענת משיח.
“ברור היה לכולם שבית סוהר איננו פתרון עבורו”, היא מסבירה, “זהו נער עם 12 אחים ואחיות, שחווה קשיים לימודיים ותפקודיים, הפרעות התנהגות קשות, אלימות ושוטטות. מעבר לזה הוא מתמודד עם הפרעת קשב וריכוז, לקות קוגניטיבית משמעותית ומצוקה נפשית חמורה. בגיל צעיר חלה נסיגה בהתנהגותו. הוא התלונן על אלימות כלפיו מצד האם וסיפר למחנכת הכיתה כי אמו מכה אותו בחגורה ובמקרה אחד הניחה את שתי ידיו על פלטה חמה וגרמה לו לכוויות קשות.
“בעקבות המקרה, פקידת הסעד הוציאה אותו מביתו בצו חירום. אך מנער שנמצא במסגרת בצו אזרחי כנער נזקק, הוא הפך לנער שלא נמצאה לו מסגרת מתאימה בשל הסתבכותו בפלילים. לאחר שפגשתי בו בבית הסוהר, מצאתי לו מסגרת של אגף השיקום שתהיה מוכנה לקלוט אותו כאשר כלו כל הקצים. הנער נקלט במסגרת באישור חריג אף שהיה מתחת לגיל 18, והחזיק שם מעמד”.
לדברי משיח, עדיף שנער כזה יהיה במסגרת מתאימה, מאשר ירצה עונש מאסר ממנו ישתחרר בבואו של יום ללא כל התחייבות. “לעתים, הדרך הטיפולית משיגה תוצאות טובות יותר מאשר הדרך הענישתית, בייחוד כשמדובר בגיל צעיר”.
“יועץ שיקומי תומך” הוא קרימינולוג או עובד סוציאלי, המלווה מחוז של הסנגוריה הציבורית. הוא מסייע במתן ייצוג משפטי איכותי ואפקטיבי ברוח “הקרימינולוגיה החיובית”, המדגישה קיומם של כוחות וחוזקות אישיות אצל הפרט. הצורך במערך הייעוץ השיקומי התומך עלה לנוכח קשיים שבהם נתקלו עורכי הדין המייצגים מטעם הסניגוריה הציבורית בהתמודדות עם פרופיל חברתי ואישיותי מורכב של חלק מלקוחותיהם.
המודל הישראלי של המיזם נבנה בהשראת המודל של הסנגוריה הציבורית ברובע ברונקס שבניו יורק. בישראל החל המיזם כפיילוט בשנים 2006־2008 במחוז ירושלים, והורחב בהדרגה לששת מחוזות הסנגוריה. “המשפט שואף לאובייקטיביות, לחקר האמת העובדתית, בעוד הטיפול עוסק בחוויה הסובייקטיבית, בעולמו הרגשי של הפרט ובאיחוי פגיעות עבר”, מסבירה משיח. “למרות השוני בין העולמות, המפגש הופך תכוף בעשורים האחרונים”.
שליחות מתגמלת
על התועלת שבעבודת היועצות ניתן ללמוד מתוצאות סקר שביעות רצון, שנערך ב־2016 בקרב סנגורים ציבוריים. 43% מהמשיבים ציינו כי הם פונים לקבלת ייעוץ פעמים בודדות בשנה; 34% ציינו כי הם פונים לייעוץ בין חמש לעשר פעמים בשנה; 6% פונים יותר מפעם בחודש; ו־16% ציינו כי הם פונים לייעוץ על בסיס קבוע.
להערכתם של עורכי הדין, הייעוץ השיקומי הרים תרומה משמעותית לאיכות הייצוג ולתוצאות ההליך המשפטי. 87% מהמשיבים ענו כי הייעוץ “סיפק פתרונות חדשים או פתח את מחשבתם לכיווני פעולה חדשים בתיק”. לשאלה “האם מעורבותו של היועץ השפיעה לטובה על התוצאה בתיק”, השיבו 74% מעורכי הדין “כן, במידה רבה”. רק 3% מהמשיבים סברו שלמעורבות הייעוץ השיקומי לא הייתה השפעה על התוצאה המשפטית בתיק.
על ההשפעה הרבה של היועץ השיקומי אפשר ללמוד ממקרה שבו טיפלה מראם עזאם־נאשף, יועצת שיקומית תומכת של מחוז חיפה. “אחד המקרים הזכורים לי ביותר היה של נרקומנית שעוסקת בזנות. היא נפלטה מכל מסגרת ואיש לא יכול היה לתקשר איתה. כל העולם הרים ידיים. הייתי צריכה לגייס אותה לתהליך שיקום וליצור אצלה מוטיבציה לחיים. במשך חודש וחצי שוחחתי איתה יום יום, שכנעתי אותה להאמין בעצמה, למרות הקושי הרב שחוותה. היא כל הזמן בדקה אותי, הייתה מתקשרת כדי לראות אם באמת אכפת לי.
“דווקא ממקום של ייאוש מאוד גדול, אנשים לפעמים רוצים לצאת, כי כלו כל הקצים. בסוף בית המשפט שלח אותה לטיפול בדקה ה־91 או אפילו אחרי כן. זה היה אחד המקרים העצובים ביותר. אנחנו פוגשים את האנשים השוליים ביותר בחברה. אולי זה נשמע כמו קלישאה, אבל מבחינתי, זאת שליחות. וזה גם מתגמל. אנשים נמצאים במצב שהם חסרי כל – ואתה בכל זאת מאמין בהם”.