כיום, כשבונים כיתה או בית ספר, הכללים של משרד החינוך מדברים על מושגים שהיו נכונים לפני 100 שנה, כגון 1.1 מטרים רבועים לתלמיד ושמונה מטרים רבועים למורה, כאשר צריכים להיות טורים עם איקס שורות. כל זה גם מצביע על המעמד של המורה לעומת מעמד התלמיד. כלומר, מעמד המורה גבוה יותר, התלמיד יושב בשורות, המורה מדבר ואתה מקשיב, וזו האינטראקציה שהכיתה מזמנת", אומר פרופ' שמעון עמר, נשיא המכללה האקדמית אוהלו בקצרין להכשרת מורים.
היום, יום הילד הבינלאומי, תוצג בכנסת במסגרת הוועדה המיוחדת לזכויות הילד התוכנית "2035 - בית הספר של העתיד". התוכנית נבנתה על בסיס החזון שלפיו פרוגרמת התכנון של בית הספר העתידי צריכה לתת את הדעת על גישה ידידותית ואמפטית לצרכים השונים של תלמידים, הנובעים מאתגרי הלמידה, צרכים אישיים וצרכים חברתיים. בתוכנית פעלו ביחד טובה בן ארי, המפקחת הארצית ליישום חוק זכויות התלמיד במשרד החינוך, עינת קריצ'מן, מפקחת מרכז מקצוע במגמת אמנויות העיצוב במשרד החינוך, אמדוקס ישראל, שגרירות ארצות הברית ויוניסף ישראל. בנוסף, בית הספר נעמת הוד השרון לקח חלק בפרויקט.
הבחירה דווקא בשנת 2035 מבוססת על הרציונל שלפיו התלמידות והתלמידים בוגרי מחזור תשע"ז, השנה שעברה, ישלחו ככל הנראה את ילדיהם לבית הספר היסודי בשנה זו, ולכן יש לשתף אותם בגיבוש תפיסות חדשניות הנוגעות לאופי בית הספר העתידי.
לשם מימוש החזון, נשאלו שאלות על מידת ההשפעה של תכנון ועיצוב הסביבה הפיזית של בית הספר על אופי תהליכי ההוראה והלמידה. השאלות נועדו לקדם חקר ולמידה על קונספט עיצובי חדש, ללא התחשבות בגורמים מגבילים ומתוך ראייה ערכית ועיצובית יצירתית וחדשנית - מה יהיה תפקידו של בית הספר וכיצד תוגדר למידה רלוונטית בעתיד? מה תהיה דמות התלמיד בשנת 2035? מה יהיו תפקידיו של המורה בעתיד? מה חשוב לשמר במערכת הקיימת ומה יש לשנות ולחדש? איך נאפשר לסקרנות, יצירתיות, חדשנות ושייכות להתקיים בבית הספר?
ב"תוכנית 2035" השתתפו מורים ותלמידים מבתי הספר מקיף אורט מוצקין, בית הספר העמק המערבי, בית הספר צביה בחיפה, רב־תחומי נהריה, אורט יקנעם, בית הספר עירוני ט' תל אביב, בית הספר לאמנויות בירושלים, תיכון הרצוג בחולון ואורט לאמנויות ומדעים ברמלה. שיתוף התלמידים נעשה מתוך כוונה לקדם השפעה שלהם על אופי והתנהלות התהליך החינוכי, קבלת ההחלטות והכנת התוצרים. הם קיבלו הזדמנות ייחודית לקבל מידע, להביע דעות ועמדות ולבטא את ההשקפות שלהם כמנהיגים צעירים ובעלי השפעה בחקר עיצוב בית הספר העתידי ובתוכניות לביצוע בבית הספר ובקהילה יחד עם המורים. הם אף עיצבו פרויקטים המגלמים בתוכם עקרונות של למידה רלוונטית, מגוונת ומתחדשת.
הפרויקטים מבטאים בין היתר שימוש באמצעים דיגיטליים, מענה לצורך במרחב פרטי ואישי בתוך המסגרת החינוכית המאופיינת בעומס גירויים ואינטראקציות, כלים להתמצאות במרחב ויצירת איזון בין למידה וזמן פנאי לצורך העמקת קשרים חברתיים ופיתוח מיומנויות חברתיות. עקרונות אלו באים בעצם לידי ביטוי בזכויות ילדים, ובהן הזכות לחינוך, הזכות לפרטיות, הזכות לנגישות של מידע ואמצעי למידה, הזכות להשתתפות והזכות לפנאי.
לפיכך, ישנו צורך בסביבת למידה ידידותית ונגישה המאפשרת ביטחון רב יותר ונגישות והתמצאות קלה במרחב. כמו כן, מתן מענה להצפת מידע בסביבות הלמידה על מנת שהתלמידים יתמודדו טוב יותר עם אתגרי בית הספר בעתיד. ישנו גם צורך במרחבי למידה אישיים בסביבת בית הספר כמענה לתחושות של צפיפות, לחץ וחוסר פרטיות המשפיעים על הלמידה. עלה גם הצורך באיזון בין הלימודים בבית הספר לבין תחומי עיסוק אחרים מחוץ לשעות הלימודים, בהרחבת תחומי הלימוד ואופני הלימוד, פרואקטיביות בתהליך הלמידה ויצירת איזון בין מגוון תחומי העיסוק של תלמידים. כמו כן, יש לתת מענה לרעש הסביבתי במרחב הבית ספרי וצורך של תלמידים בשקט בתוך ה"רעש הסביבתי" המקיף אותם במהלך יום הלימודים – דבר שיתבטא במרחבי למידה והפסקה אישיים ופעילויות הפגה שיסייעו להתמודד עם ריבוי לחצים וגירויים.
"שלחנו את התלמידים לחשוב על מה יקרה כשהם יהיו הורים וישלחו את הילדים שלהם לבית הספר. זה היה תרגיל בעיצוב שנלקח מהספר 'Dז חדשנות דרך חשיבה עיצובית' שכתב פרופ' עזרי טרזי מהטכניון", מספרת קריצ'מן. "כחלק מפרויקט הגמר ובחינת הבגרות של תלמידי י"ב במגמת אמנויות העיצוב של מינהל תקשוב טכנולוגיה ומערכות מידע, התנסו התלמידים בעבודת גמר של עיצוב חזון בית הספר של העתיד. התלמידים היו פרחי עיצוב, הם נשלחו לשטח להתנסות, זיהו את הצרכים והגישו את המחקר שלהם ואת התוצרים היצירתיים לבחינת בגרות. זה היה כל כך מרתק, שאפילו שלחנו את התובנות למרכז פיתוח של משרד החינוך".
"אפשר לראות במצגת של עירוני ט', למשל, שכשתלמידים באים ממוסדות קטנים למוסדות גדולים, למשל מיסודי לחטיבה, הם לא מוצאים את חדרי הלימוד שאליהם צריכים להגיע", מוסיפה בן ארי. "ואז התלמידים פיתחו איזשהו סוג של שעון המקושר למערכת הבית־ ספרית, שבעזרת צבעים מכוון את התלמידים לכיתה הנכונה. יש למשל בתי ספר שעיצבו כיסאות מיוחדים לילדים עם הפרעות קשב".
אלה דברים שאכן ניתנים ליישום?
"הכל עניין של תהליך. יש דברים שכבר עכשיו משתנים בתוך מערכת החינוך. ראיתי למשל באחד מבתי הספר ברעננה שולחן שמאפשר לילד שלא רוצה לשבת אופציה של עמידה תוך כדי הישענות. יש כבר גם כיסאות המאפשרים לילדים עם צרכים שונים כל מיני תנוחות".
נייר דיגיטלי
"קודם כל, מה שצריך להכתיב לנו את צורת הכיתה וגודל הכיתה זה מה שהולך לקרות בעתיד בעולם התעסוקה - מרחבים פתוחים ושיתופיות. המורה הוא אחד מבין האנשים שצריכים להיות אחראים על הלמידה, אבל הוא לא היחיד, ואז כל מבנה הכיתה משתנה", חורץ פרופ' עמר, "אם המורה יבין שהוא צריך להעביר את אחריות הלמידה אל התלמיד ולא להיות האחראי הבלעדי, אז התלמיד יצטרך גם ללמוד לבד בבית דרך רשתות חברתיות, דרך האינטרנט, דרך חומרים שייתנו לו לקרוא. ואז כשהוא יגיע לכיתה, הלמידה תהיה בין־אישית. כלומר, תלמיד אחד ילמד את השני. תהיה אינטראקציה בין התלמידים לבין המורה וגם בין התלמידים לבין עצמם. תפקיד המורה ישתנה לחלוטין, והתלמידים יעברו מלמידה עצמית אינדיבידואלית עם תוצרים אינדיבידואליים ללמידה קבוצתית עם תוצרים שיתופיים".
איך השינוי הזה ישפיע למשל על מבנה הכיתה?
"האינטרקציה בכיתה גם תכתיב איך הכיתה צריכה להיראות, ואז לא יהיו יותר שורות, לא יהיו יותר טורים, לא יהיה יותר מקום מיוחד למורה. המרחב צריך להיות גדול, הכיסאות צריכים להיות על גלגלים כדי שאפשר יהיה לנוע ולעבור מעבודה בזוגות לעבודה בשלשות ורביעיות. כמו כן, צריכות להיות פינות ייעודיות בתוך הכיתה. למשל, פינה אחת שבה אני יכול ללמוד לבד, פינה אחת שאני יכול לעבוד בזוגות או רביעיות, ופינה אחת שבה אני יכול להתכנס ולקבל סיכום של המורה.
אנחנו משלבים בין מורה שהופך להיות מנחה ומכוון, לבין תלמיד שהוא חוקר למעשה. זה יוצר מצב שמבינים שאין אמת אחת, ושיש דעות שונות שאפשר להביע. ואז נגדל דור שיהיה מעורב יותר, שיתופי ואינטקטיבי וגם הרבה יותר יצירתי ומעז, כי הוא יהיה חייב למצוא פתרונות, לתת תשובות".
בדרך זו, מציין פרופ' עמר, נקנה בעצם לתלמידים מיומנויות אחרות לגמרי שמתאימות לעתיד, "כגון למשל להתמודד עם חוסר ודאות", הוא מסביר. "ברגע שהעברתי את האחריות אל התלמיד, לימדתי אותו להתמודד עם חוסר ודאות, וגם לימדתי אותו ללמוד בכל זמן ובכל מקום. הקנתי לו גם מיומנות של שיתופיות בין אנשים, נתתי לו גם כלים לרטוריקה, שהוא יכול לדבר, להתווכח. אסור להסתכל רק על איך הכיתה תיראה, אלא שיש פה בעצם פדגוגיה רחבה שאמורה להכתיב את המבנה".
אילו שינויים נוספים אמורים לדעתך להיעשות?
"אנחנו אומרים שאין צורך יותר בכיתות אֵם. כלומר, מישהו בכיתה א' יכול ללמוד עם מישהו בכיתה ב', כי אנחנו רוצים גם שילד בכיתה ב' יחנוך ילד בכיתה א'. לא נוכל לבנות מחר בבוקר 5,000 בתי ספר חדשים, לכן בעצם צריכים לקחת את הקונספט הקיים, לשנות אותו ולשבור את המסגרות הקיימות שמגבילות אותו: שלא יהיו יותר כיתות אם, ושגם לא יהיה יותר שיעור של שעה. כלומר, במקום שבשעה הראשונה אני אלמד תנ"ך ובשעה השנייה היסטוריה, אז למשל ביום ראשון לומדים תנ"ך וביום שני מתמטיקה, ואז התלמיד מגיע ליום של פרויקט והוא מתנסה גם בחלק התיאורטי וגם בחלק היישומי. הדרך הכי טובה להפנים את הלמידה היא היישומיות. גם תנ"ך עדיין אפשר לקשור לדברים יישומיים של היום.
אם אני למשל אתן לתלמידים שלי ללמוד על יציאת מצרים, אני יכול לחלק אותם לקבוצות קטנות ושכל אחד ילמד דרך אספקט אחר - אחד באספקט הארכיאולוגי, השני הגיאוגרפי, השלישי היסטורי, ואחר כך מתכנסים וכל אחד מלמד את האחר את האספקט שהוא למד. כך בעצם העשרנו את התלמידים בחשיבה הרבה יותר מעניינת. העולם בעתיד יידרש להרבה יותר אינטר־דיסציפלינריות. היום כל מקצוע שתיקחי, בן אדם לא יכול לעבוד בו לבד, אלא עם אנשים מדיסציפלינות אחרות. אנחנו חייבים לפתח את היכולת הזו גם בקרב תלמידים ולנהל דיאלוג בין אנשים מדיסציפלינות שונות".
ומה לגבי הלוח המיתולוגי? גם הוא ייעלם?
"המורה לא צריך לכתוב על הלוח, המורה הרי יודע לכתוב. אנחנו צריכים שהתלמידים ידעו לכתוב ולהגיש נייר עמדה, והנייר הזה הוא דיגיטלי היום. אין כבר צורך בלוח. היום הסמארטפון או הטאבלט הופכים לכלי הכתיבה שיכול להקרין על המסך את מה שהתלמיד רוצה, ואז התלמיד יושב עם הצוות שאיתו הוא לומד, בתוך שנייה לוחצים על כפתור וזה מוקרן על הקיר. אנחנו כמובן צריכים כמה קירות במקביל בכיתה".
עד כמה כל זה אכן ישים?
"זה מה שצריך להיות, וכל מה שאני מספר לך כבר מיושם אצלנו במכללת אוהלו. אנחנו גם מכשירים את המורים שלנו להחדיר את הדברים האלה בבתי הספר שהם ילמדו בהם. כמו כן, אנחנו עובדים היום עם עיריית רמת גן כדי שכמה בתי ספר ייכנסו לשיטה הזו. יש מורים שרוצים לעבוד כך, אבל אין להם כלים".
במרכז המערכת
"הרעיון של יוניסף בעולם ובארץ זה שילדים יקבלו כמה שיותר החלטות הקשורות לעתיד שלהם", אומר רועי מלמד, מנכ"ל יוניסף ישראל, שכאמור שותפה גם היא ל"תוכנית 2035". "בעצם, בכל תחום בחיים, אם זה בבית הספר, ברמה של רשות מקומית או בתנועת הנוער, תהיה לילד אפשרות להיות פעיל בתפיסת העולם
ובקבלת האחריות על מה שהחליטו, אפילו למשל מה יהיה צבע הקיר בבית הספר. עם הרעיון הזה בעצם הלכנו לטובה בן ארי ועינת קריצ'מן, והן הובילו אחר כך את הקבוצות המקצועיות מול בתי הספר ומגמות העיצוב".
איך היית מסכם את הפרויקט הזה?
"הילדים דמיינו ויצרו מודלים שמה שמשתקף מהם זה שהילד הוא במרכז מערכת החינוך, שהוא המוקד של כל התהליך. אפשר גם לראות בתוך התוצרים שבית הספר הוא כבר לא ספק של תוכן, אלא יותר הסביבה והמסגרת החברתית העתידית שנותנת לנו את הכלים לחינוך. בית הספר הוא לא המתווך של הידע, אלא הילד יודע לתווך לעצמו את הידע על ידי סקרנות וטכנולוגיות. התלמידים גם התייחסו למבנה הפיזי של בית הספר ולאיך לשלב בין הרצונות והחלומות של התלמיד הפרטי לבין העובדה שהוא חי בחברה ובקבוצה. את יכולה, למשל, לראות באחת העבודות את השינוי של המבנה, שהכיתה היא גם פנימה לטבע, לטכנולוגיה. כלומר, הילד שומר על הסקרנות שלו, אבל עדיין יש לו קשר עם המבנה המרכזי.
מישהו עיצב בית ספר כמו ספינת חלל, שבה כל אחד יכול לצאת מהטבעת הכללית, מספינת האם, ולחקור איזשהו נושא, ללכת לגינה מסוימת, למעבדה, ואחר כך לחזור לכיתה. כלומר, מצד אחד יש מורה, אבל במקביל יוצאים החוצה וחוקרים דברים בתפיסה של למידה עצמאית ויצירתיות של כל תלמיד".
אקלים מפחית אלימות
"אנחנו כבר יודעים מהו תפקידו של המורה, אנחנו מדברים על דינמיות בלמידה, שינוי המרחבים הלימודיים, כמובן על טכנולוגיה ככלי הוראה ולמידה נוסף. יש כבר בתי ספר ברחבי הארץ שמקדמים מהלך כזה, שהם לגמרי עם הפנים לעתיד, אבל זה קורה במקומות שבהם יש משוגעים לדבר שפרצו את הגבולות הקיימים", אומרת ח"כ ד"ר יפעת שאשא ביטון (כולנו), יו"ר הועדה לזכויות הילד. "השאיפה היא שהמערכת כולה תלך למקום הזה, וזה גם מרגש לראות שהילדים שהשתתפו ב'תוכנית 2035' בעצמם כבר יודעים מה נחוץ. לכן אין סיבה שלא ניתן להם את זה כבר עכשיו ושהם יצטרכו לחכות לכך שהילדים שלהם יתחנכו בתנאים כאלה. חשוב גם להדגיש שהמרחב הפיזי יאפשר לא רק פדגוגיה חדשה, אלא גם יתרום לאקלים שיפחית אלימות. ברגע שלילדים יהיה מרחב גדול יותר לנוע בו, ברגע שיהיה להם ספייס, זה גם יוריד את הסטרס והלחץ שהם נמצאים בו".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "משרד החינוך מתאים את כיתות הלימוד ומרחבי הלמידה למאה ה־21. בשנת תשע"ח נפתחו כ־430 מרחבי למידה חדשים ומתקדמים ביותר בבתי ספר ברחבי הארץ. לשם כך המשרד הקצה כ־34.5 מיליון שקלים. לקראת שנת הלימודים תשע"ט, המשרד יפתח עוד כ־600 מרחבי למידה חדשניים בעלות כוללת של 48 מיליון שקלים. המרחבים מהווים חלק ממדיניות המשרד שמטפחת בוגר עם כלים להתמודדות עם אתגרי המאה ה־21. כלים אלה משולבים בעולם הפדגוגיה, וכעת המשרד מרחיב אותם אל סביבות הלמידה.
במרחבים: כיסאות מובילים, שולחנות מודולריים, קירות מעוצבים בצמחייה, כיתות חוץ מחומרים טבעיים, קירות שקופים, פסלים מוזיקליים, חצרות המותאמות ללמידה רב־תחומית (מתמטיקה, שפה ומדעים) וחצרות הבנויות על עקרונות ההרמוניה שיאפשרו מפגשי דיאלוג של קבוצות תלמידים. לדברי מנכ"ל משרד החינוך, שמואל אבואב, מרחבי הלמידה החדשים יותאמו לתפיסות הפדגוגיות החדשות שמוביל המשרד במהלך השנים האחרונות במטרה להפוך את הלמידה לסקרנית, רלוונטית ומעודכנת".