יצחק וובר, ניצול שואה כבן 90, לא זכה לחגוג את בר המצווה שלו בגיל 13. וובר, יליד פולין שגדל במשפחה דתית, נאלץ כילד להתחבא מהנאצים כדי לשרוד את השואה. עוד בהיותו נער צעיר הצטרף לפרטיזנים, ולכן מעולם לא קיים טקס בר מצווה כהלכתו. כמעט 80 שנה חלפו, ומשפחתו המורחבת, שהתארגנה השנה לחגוג את בר המצווה של נכד אחייניתו, גילתה שוובר מעולם לא חגג את האירוע בעצמו ומעולם לא הניח תפילין. בת משפחתו של וובר, סיליה גבאי, שמתנדבת כחובשת מד"א, פנתה לאמבולנס המשאלות של הארגון כדי להגשים ליצחק חלום.
צוות הניידת הגיע לביתו של וובר בלוד, ולקח אותו ואת בני משפחתו עד לרחבת הכותל המערבי בירושלים, שבו התקיים הטקס. כשהגיעו לכותל, עלה יצחק לתורה, כשהוא מהלווה במשפחתו וחבריו, במתנדבי מד"א ובמתנדבי נוער של מד"א ממרחב ירושלים. יצחק השתמש בתפילין ובטלית של ניצול שואה אחר שנפטר לאחרונה, סבו של פרמדיק מד"א מאיר ולדר, שליווה גם הוא את האירוע.
"התרגשתי נורא. לא תיארתי לעצמי כמה אנשים יהיו שם", סיפר וובר בתום הטקס. "סגירת המעגל עשתה לי רק טוב, ואני מודה לכל מי שלקח חלק בארגון והגיע לכותל". החגיגה לא נגמרה שם: ביום ראשון שלאחר מכן, הגיע אמבולנס המשאלות של מד"א ליצחק בשנית כדי להביא אותו לבר המצווה של נכד אחייניתו, ובו ציינה המשפחה פעם נוספת את חגיגת בר המצווה של יצחק.