בני זוג מאזור יוקרה בצפון החליטו להצטרף לחוג לריקודים סלוניים. בשלב מסוים האישה, באמצע שנות ה־30 לחייה, מורה בבית ספר תיכון במקצועה, פרשה מהחוג בנימוק כי הדבר אינו מעניין אותה.
בכתב התביעה טען הבעל באמצעות עו"ד שרין סולן כי אשתו בחרה לנטוש אותו כדי להיות לבד ובמקום להמשיך איתו בחוג בחרה להצטרף לחוג לריקודי בטן. בחלוף שנה היא סיימה את הקורס בהצלחה, אבל ביקשה לעשות התמחות בירדן במועדון ריקודים ידוע, במהלך חמישה סופי שבוע. לשני סופי השבוע הראשונים יצאו בני הזוג יחד, אבל בשבוע השלישי הבעל כבר בחר להישאר בארץ.
עו"ד סולן טענה בדיון המקדמי כי אשתו הקפידה להמשיך את ההתמחות ולמרבה הפלא זו נמשכה במקום חמישה שבועות, עשרה שבועות לסירוגין. האישה נהגה לצאת אחת לחודש לירדן במסגרת "ההתמחות".
בתצהיר שהוגש לבית הדין הרבני נטען בין היתר כי הבעל, טייקון בקנה מידה בינלאומי, דאג באחד הביקורים של אשתו בירדן להצמיד לה בלשים. הבלשים חזרו באותו סוף שבוע עם המידע הנדרש, שממנו עלה כי האישה, אם שלושת ילדיו, ניהלה רומן עם מלצר מקומי במסעדת יוקרה, שם נהגה לאכול ארוחת ערב בסופי השבוע שבהם שהתה בירדן.
עם שובה ארצה הניחה עו"ד סולן תביעת גירושים שבה דרש הבעל מאשתו לפנות את הדירה. האישה הגיבה בתביעה משלה ובה רשימה של דרישות. בין היתר: 35 אלף שקל תשלום מזונות, העברה הווילה לבעלותה ורכב חדש כל חמש שנים.
הבעל סירב והודיע לאשתו באמצעות עו"ד סולן כי יחשוף את מעלליה במשרד החינוך בהיותה מורה בכירה בבית ספר תיכון בצפון. אז התרצתה האישה והסכימה לעזוב את הדירה המשותפת עם תשלום מזונות של 15 אלף שקל ומחצית הדירה.