11. דוד ביטן ודוד אמסלם - יו"ר הקואליציה לשעבר ויו"ר הקואליציה החדש // אריק בנדר
הכינוי שדבק בח"כ דוד ביטן, לשעבר יו"ר הקואליציה, ובח"כ דוד אמסלם, מחליפו הטרי, הוא “צמד הדודאים". השם הזה נטען במשמעות נוספת כשבוחנים את המסלול שהם עוברים, אומנם לחוד, אך גם כאיש אחד. לעתים קשה לא להשתאות לנוכח הדמיון, שכן בתקופת כהונתם הראשונה בכנסת מטעם הליכוד הפכו הדודאים לשניים מחברי הכנסת המשפיעים ביותר. הדעות אם זה טוב או רע עדיין חלוקות.
אלא שדווקא ברגע שבו נראה היה כי ביטן הגיע לפסגת כוחו, שהרי הוא הצליח להקנות לעצמו מעמד של “מנכ"ל המדינה", הגיעה קריסתו המהירה בעקבות החקירה הפלילית המתנהלת נגדו בשל חשדות חמורים למעשי שחיתות שבהם היה מעורב לכאורה. דהירתו לצמרת הפוליטית ונסיקת מעמדו היו מהירות וחדות, ייתכן שמדי, ולכן הנפילה הייתה קשה במיוחד. הוא נאלץ להחזיר את המפתחות ולהתפטר מתפקיד יו"ר הקואליציה. את מקומו ירש תאומו הפוליטי, שכיהן עד ממש לאחרונה כיו"ר ועדת הפנים.
עד להיבחרו לכנסת הצטייר ביטן בעיני הציבור הרחב כעסקן אלמוני שצמח בסניף הליכוד בראשון לציון וצבר את כוחו בזירה המוניציפלית המקומית, שבה, כך מתברר, הסתבך עד צוואר.
ביטן הפך בתוך זמן קצר המוציא והמביא של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא נרתם בכל כוחו לקדם עבורו שורה של הצעות חוק בעייתיות, בלשון המעטה, וחיסל בשליחותו את רשות השידור כדי להקים על חורבותיה את תאגיד השידור הציבורי. את ענייני הקואליציה הוא ניהל בשביל הבוס ביד רמה. כדמות הצבעונית שהוא, ביטן לא היסס להעניש חברי כנסת מסיעתו שהפרו את המשמעת הקואליציונית, הספיק לריב עם יו"ר הכנסת וגם ניהל לא אחת קרבות מרים עם השותפות הקואליציוניות.
אף על פי כן הוא נתפס כאדם חביב, אהוד על כל סיעות הבית, אחד שכיף לנגב איתו חומוס בלשכתו הפרלמנטרית ולהחליף איתו דאחקות בלילות לבנים. ביטן התנדב להיות השכפ"ץ של נתניהו והגן עליו בחירוף נפש. בשעה שבכירים אחרים בליכוד נאלמו ונעלמו, הוא חזר ללא הרף על המנטרה "לא יהיה כלום כי אין כלום" וטען כי מדובר בחקירות סרק. הוא זכה לתמורה הולמת בדמות הוקרה פומבית מצד בני הזוג נתניהו לאחר שארגן עבורם מופעי תמיכה מרשימים.
במקביל לזינוק המטאורי שרשם ביטן בכנסת, הוא הפך לכוכב תקשורת ולאורח קבוע באולפני הרדיו והטלוויזיה ובאירועי "שבתרבות". שמו נישא בפי כל והוא אף זכה לדמות ב"ארץ נהדרת". אלא שאז כאמור הגיעה הנפילה הגדולה. ההסתבכות בפרשייה פלילית חמורה הכתה בביטן כמכת ברק. הוא שקע עד צוואר בחקירות ומעמדו בכנסת נשחק פלאים בן לילה.
בימים שקדמו לפרישתו מראשות הקואליציה התנהל ביטן כמו היה הוא הצל של עצמו. ח"כים שזיהו את סימני החולשה שהופיעו אצלו ניצלו זאת כדי להצביע לפי נטיית לבם, ובקואליציה נוצרו סדקים והתגלו סימני התפוררות. כשעל הפרק ממתינה שורה של הצבעות חשובות וגם המשימה הנכבדה של העברת תקציב המדינה עוד במושב החורף, נאלץ ביטן, מרצונו הטוב או בכפייה, לרדת מהבמה ולפנות אותה. אם לא תהיה תפנית דרמטית בעלילה, נראה כי הקריירה הפוליטית שלו מחוסלת.
לעומת זאת, מניותיו של יו"ר ועדת הפנים ח"כ דודי אמסלם מטפסות מעלה. נתניהו זקוק לאדם סמכותי וכוחני שמזכיר בסגנונו את ביטן, ולפיכך הוא הפקיד בידי אמסלם את ניהול הקואליציה בזכות מאבקיו המתוקשרים במשטרה ויוזמות החקיקה שקידם, ובראשן "חוק ההמלצות" השנוי במחלוקת.
אמסלם יצא תחילה עם יוזמת החוק הצרפתי, המעניקה לראש ממשלה מכהן חסינות מפני חקירות משטרה, לאחר מכן החל לקדם במלוא הכוח, יחד עם ביטן, את חוק ההמלצות, האוסר על המשטרה להעביר בתום חקירה פלילית של אישי ציבור המלצה הקובעת אם להעמידם לדין או לאו. באופוזיציה טענו כלפיו שהוא רק השליח, עושה דברו של נתניהו. טענות מסוג זה התחזקו בשעה שנתניהו עצמו, במעמד הדלקת נרות חנוכה עם פעילי ליכוד, אמר כי "גם אם המשטרה תגיש המלצות, אז מה".
אמסלם הפך את ועדת הפנים בראשותו לזירת קרב נגד המשטרה והעומד בראשה. הוא ניהל מאבק לסילוקו של ליאור חורב, יועץ המפכ"ל, לאחר שזה העליב אותו וכינה אותו "דודי־דו". הרעיון לקצץ בשכר המפכ"ל ולהעלות, לעומת זאת, את שכרו של ראש הממשלה גם הוא שלו. נוסף לטיפול האינטנסיבי שלו במשטרה, אמסלם גם מקדם הצעת חוק שלפיה המימון לפריימריז של פוליטיקאים יגיע מכסף ציבורי. בדומה לביטן, גם אמסלם הפך עם הזמן לסוג של מגן אנושי של ראש הממשלה וטען כי חקירות המשטרה מטרתן היא לעשות פוטש ולהחליף ראש ממשלה מכהן בחדרי החקירות ולא בקלפי.
הנאמנות משתלמת, אמרו מקורבי נתניהו כשבישרו על מינויו לתפקיד יו"ר הקואליציה.
העובדה כי נתניהו מסובך בחקירות גורמת ללא מעט גורמים במפלגה להיות סלחניים כלפי מי שיש לו שאיפות “לרשת" את ראש הממשלה בראשות הליכוד. מגמה זו לא נעלמה מעיני השר כץ, המנסה למצב את עצמו כמנהיג ראוי גם בתחום המדיני. הוא הגה את תוכנית “היוזמה הישראלית", הכוללת את החלת החוק הישראלי על יישובים מסביב לירושלים. כמו כן, ובהתאמה לתפקידו כשר התחבורה, הכריז על פרויקט “מסילות למזרח", חיבור מסילות רכבת בין מדינות המפרץ לירדן ומשם היישר אל הים התיכון דרך נמל חיפה. בדרך, גם הפלסטינים יחוברו לרשת.
כץ מקדם גם את יוזמת ה"אי־פרדות מעזה", הקמת אי מלאכותי מול חופי עזה שיחובר בגשר ליבשה ובו ייבנו מתקנים להתפלת מים ולייצור אנרגיה. בינתיים, התוכנית הזו נותרה על שולחן הקבינט ולא זכתה להתייחסות רצינית מצד ראש הממשלה.
בעוד שבפעולות בעלות ניחוח מדיני כץ חותר קדימה, בכל הקשור לליכוד הוא זהיר מאוד. כך למשל מספר שעות לפני מפגן התמיכה הגדול בנתניהו שהתקיים בגני התערוכה באוגוסט, נחשף כי בית דפוס קיבל הזמנה של עשרה שלטים גדולים מאוד שעליהם נכתב “כולנו ישראל כץ - מנהיג חזק ללא רבב", שהיו אמורים להמחיש את ההבדל בינו לבין ראש הממשלה המסובך בחקירות. לשכת השר כץ הכחישה בתוקף כל קשר וטענה כי מדובר בזיוף.
לצד היוזמות, כץ נאלץ להתמודד עם ביקורת על הנעשה במשרד העיקרי שלו, משרד התחבורה. מה שאמור היה להיות פרויקט פורץ דרך, הרחבת כביש 1, הסתבך. “מתל אביב לירושלים ב־30 ומשהו דקות" - אמר כץ כמה ימים לפני שנחנכו מנהרות הראל ונפתח הנתיב השלישי. אלא שעד מהרה הנוסעים אל הבירה וממנה גילו כי במקום לעמוד בפקק בכביש בעל שני נתיבים, הם עומדים באותו פקק רק עם יותר מכוניות סביבם. צוואר הבקבוק בין המחלפים לטרון ושער הגיא, כך לדברי מומחי תחבורה, לא מאפשר לכביש 1 להיות באמת יעיל.
נתון שלילי שממשיך ללוות את השר כץ הוא העלייה המתמדת במספר ההרוגים בתאונות דרכים. ב־2016 נהרגו 377 בני אדם ונראה כי הנתונים הסופיים של 2017 יהיו דומים. השר כץ הודף את ההאשמות ואומר כי מאז נכנס לתפקידו ב־2009 ירדו בכ־30% מספר ההרוגים בתאונות הדרכים לעומת שמונה השנים שקדמו לכניסתו לתפקיד, ומקווה כי השנה הנוכחית תסמן את תהליך הבלימה והירידה במספר ההרוגים.
מבחינת פוליטית, המכשול העיקרי של כץ הוא אי ההכרה של הציבור ביכולותיו. בעוד שבליכוד הוא דמות דומיננטית עם הרבה מרכזי כוח, בציבור הישראלי הוא מתויג כשר תחבורה מיתולוגי ולא כמועמד לראשות הממשלה. כל זה יכול להשתנות אם נגד ראש הממשלה יוגש כתב אישום. אז, לדברי מקורבים לכץ, הוא יוציא מהמגירה תוכניות שכבר מוכנות ליום פקודה ואמורות לפלס את דרכו לרחוב בלפור.
13. נפתלי בנט - שר החינוך ושר התפוצות // אבי ליטל
בנט, המצויד באנגלית כשפת אם, משקיע שעות רבות בראיונות לתקשורת הזרה, מתייצב מול המצלמות בכל משבר בינלאומי המצריך זאת ומקפיד לאגף את נתניהו מימין. בתפקידו השני, כשר התפוצות, הוא פועל בעיקר כלפי חוץ ורואה בממשלת ישראל כממשלה של העם היהודי כולו, ובכך נמצא בוויכוח אידיאולוגי עם יאיר לפיד.
אך בינתיים הדרך לבלפור עוברת במשרד החינוך. רפורמת המתמטיקה שהוביל מוגדרת אצל בנט כאקט חברתי ראשון במעלה, כי הוא רואה את הקשר הישיר בין מצוינות מתמטית לבין שכר גבוה ויזמות הייטק וזוקף לזכותו פתיחת מגמות חמש יחידות מתמטיקה בעיירות פיתוח, שבהן לא היו כאלה בעשרות השנים האחרונות. הקמת הוועדה לקידום מורשת יהדות המזרח, הידועה בשמה “ועדת ביטון", היא מקור גאווה מבחינתו, וגם “מהפכת הסרדינים", שהשיק בכניסתו לתפקיד, הפועלת להקטנת מספר הלומדים בכיתות, זכתה לתמיכה רחבה.
היעדים הבאים של שר החינוך הם תגבור לימודי האנגלית במטרה להקנות לילדים מיומנויות שיחה בסיסיות בתום לימודיהם - וחיזוק היהדות. המטרה האחרונה היא גם הרגישה יותר מבחינה ציבורית, וזוכה לגל של ביקורת בשל ה"הדתה" לכאורה שכרוכה בה. הורים רבים התלוננו על פרץ של תכנים דתיים בבתי הספר והגנים, שימת דגש מיוחד על סוגיות ירושלים ויהדות והקפדה על אכיפת חוקים בחגים, כגון איסור אכילת חמץ בפסח. מנכ"ל משרד החינוך הגיב על הטענות ושלל אותן. לדבריו, שום שעה שהלכה לתרבות יהודית לא קוזזה ממקצוע אחר.
בנט יודע שמבחינת כישורים יש לו את מה שהמצביע הישראלי מחפש: ביטחוניסטיות, חיבור למסורת, ממלכתיות, כריזמה ואנגלית טובה, אך גם מודע לנקודת חולשה: הכיפה שעל ראשו. בישראל עוד לא היה ראש ממשלה דתי ולא בטוח שהציבור בישראל בשל לקבל אחד כזה.
אבל הבעיה הממשית ביותר היא הפלטפורמה. הבית היהודי, המפלגה שהביאה אותו עד הלום, מצטיירת כאבן הרחיים שעל צווארו. העובדה שבנט הוא יו"ר הסיעה הימנית ביותר בכנסת, היושב לצד בצלאל סמוטריץ' ואורי אריאל, ולא בראש מפלגת מרכז שלה יוכלו מצביעים רבים יותר להצביע בבחירות הבאות, מציבה אותו בבעיה קשה. כדי לגשר על הפער הוא מנסה להיות “אח", לחלק צ'פחות ולשלוח ברכות מצולמות לחגיגות בר מצווה. זה אומנם מרחיק אותו מהמיליה, אבל מקרב אותו, לדעתו, לעם שאמור לתת בו אמון.
כבר אמרו עליו שהוא רהוט, חתיך, עובר מסך ומקפיד לשתול בתשובותיו, פעם אחר פעם, את המסרים העיקריים שלו. כל פוליטיקאי עושה את זה, אבל לפיד - המיומן בהתנהלות מול מצלמה יותר מכל מתחריו גם יחד - פשוט עושה את זה טוב יותר. בכתבה שהזכרנו צוין כי יש הרואים בו את התשובה הישראלית ובת ההשוואה לדונלד טראמפ: ידוען בעל כישרון לססמאות פופולריות שנכנס לאחרונה לפוליטיקה, ועשה זאת ללא אידיאולוגיה מובחנת. אולם את לפיד משווים לא רק לטראמפ, אלא גם לשני מנהיגים צעירים וכריזמטיים נוספים - נשיא צרפת עמנואל מקרון וראש ממשלת קנדה ג'סטין טרודו.
לפיד עובד בצורה שיטתית, צמוד לסקרי עומק ולהערכות מצב וקשוב לעצות שהוא מקבל מיועצו מרק מלמן. יו"ר יש עתיד משחק אותה "ממלכתי" עם נטייה ברורה לימין. במילותיו שלו הוא הגדיר זאת כך: "אני רוצה להיות ראש ממשלה, אבל אני רק לא מוכן לדרוך על המדינה כדי להגיע לזה. אני לא מוכן לטפח שיח של פיצול ופילוג". הוא מציג דף מסרים לאומי ופטריוטי, ואת עצמו משרטט כמי שאחדות ישראל ניצבת לנגד עיניו. זו נוסחה שיכולה לקרב אליו גם בוחרי ליכוד לייט, שמחפשים אלטרנטיבה שאינה שמאלנית לנתניהו.
המרשם שלו כולל התייצבות בראש המאבק נגד תנועת החרם על ישראל, בד בבד הוא התאחד בחזית אחת עם מפלגות הימין נגד ארגון שוברים שתיקה, ואף תמך בהצעת חוק שיזמה מפלגתו של נפתלי בנט, האוסרת על ארגונים הפועלים נגד צה"ל להגיע ולהרצות בבתי ספר.
לפיד לא מהסס לקרוץ גם לחובשי הכיפות והגיע למשל לטקס הנחת אבן הפינה לשכונת "היובל" בכפר עציון. שם הכריז כי גוש עציון היא קונצנזוס ישראלי. הוא מתנגד לחלוקת ירושלים, ובירך על הצהרת טראמפ המכירה בה כבירת ישראל. הוא תקף בחריפות את נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן, שהוביל את ההתנגדות האסלאמית להכרזה.
אף שמנהיגי החרדים יעקב ליצמן ואריה דרעי פוסלים שותפות אפשרית איתו, לפיד נמנע זה זמן רב מלהשתמש ברטוריקה האנטי־חרדית שאפיינה אותו בעבר. הוא אומנם כבר לא מצטלם בטלית וכיפה בכותל ולא מדווח על הפרשות חלה, אבל נזהר שלא להצטייר כשונא חרדים.
החקירות המתנהלות נגד ראש הממשלה בנימין נתניהו וסדרת החוקים שהקואליציה מנסה לקדם בכנסת הן בבחינת הרמה להנחתה עבור לפיד, המציג עצמו לציבור כפוליטיקאי ישר ונקי כפיים. יו"ר הקואליציה היוצא דוד ביטן לגלג לאחרונה על הדימוי הזה של לפיד: "אפילו בחקירות הוא לא יכול להיות. למה? כי הוא לא עשה כלום בחיים, אז על מה יחקרו אותו?". היום, כשביטן מסובך עד צוואר בחקירת שחיתות, לפיד לא נזקק למחמאה גדולה יותר.
יריביו תוקפים אותו לא אחת על נטייתו להיעדר מדיוני הכנסת, אבל כמי שמיתג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה - לפיד מעדיף את חליפת המדינאי על פני תדמית הפרלמנטר המצטיין. הוא מתפקד כמו שר חוץ בממשלת צללים. הוא מרבה לנסוע לחו"ל, כותב מאמרים בעיתונים מובילים בעולם, נפגש עם מדינאים זרים וגם מוביל פעילויות הסברה באירופה בעד ישראל.
עמדותיו מבלבלות אפילו את תומכיו. מבקריו אומרים כי הוא מזגזג, שעמדותיו מעורפלות במכוון כדי לנסות ולנשוא חן בעיני מגזרים רבים. אחת התגובות המשעשעות לכך הייתה חידון ויראלי ברשת על ההבדל בין משפטים שלפיד אמר לבין הקטלוג החדש של איקאה. עם זאת, הקמפיין של לפיד מוכיח את עצמו בסקרים. מאחד מהם עלה כי הוא עקף את הליכוד כמפלגה הגדולה בישראל. בשאלה מי המועמד המועדף על הציבור לעמדת ראש הממשלה הוא מדורג במקום השני לאחר נתניהו.
15. אבי גבאי - יו"ר המחנה הציוני // אריק בנדר
גבאי, שאינו חבר כנסת, שובר באופן מושכל ומתוכנן ימינה, כחלק מהאסטרטגיה שלו להעברת מנדטים מהימין הרך למפלגת העבודה, גם במחיר של אובדן קולות מה"בייס" למרצ וללפיד. בהתאם לכך, הוא מציג דעות הממקמות אותו באגף הנצי של העבודה, כשהוא מדבר על כך שאין זה הכרחי לפנות התנחלויות במסגרת הסכם שלום עתידי בין ישראל לפלסטינים ועושה הבחנה בין גושי התיישבות להתנחלויות מבודדות.
בפורום פנימי אמר כי לא יסבול התבטאויות קיצוניות כמו זו של ח"כ זוהיר בהלול, שהודיע כי יחרים את אירועי כ"ט בנובמבר. גבאי קרא אותו לסדר ורמז לו כי הקריירה שלו במחנה הציוני הסתיימה. הוא אף אמר כי לא יסכים לשבת בקואליציה עם הרשימה המשותפת.
כחלק מהמאמץ להגיע לקהלים חדשים, גבאי מקרב את מפלגת העבודה למסורת. הוא חגג הכנסת ספר תורה לזכר אביו המנוח, אמר בתוכנית טלוויזיה כי "יהודי לא יכול באמת שלא להאמין באלוהים" ושחרר אמירות הקורצות לימין ולציבור הדתי והמסורתי. הוא חורש את הארץ לאורכה ולרוחבה ומתייצב שלוש פעמים בשבוע בפני אולמות מלאים ביישובי פריפריה שכף רגלה של העבודה לא דרכה בהם שנים רבות. "אני יודע דבר אחד: אני לא מתחבא בתל אביב, הוד השרון, רעננה וכפר סבא אלא מגיע למקומות שלא הצביעו לנו", הוא אומר.
מאז הניצחון גבאי קנה לעצמו מעמד לגיטימי כאחד האישים המשפיעים בפוליטיקה הישראלית ובזירה הציבורית. כשמקלידים את שמו בגוגל מקבלים 570 אלף תוצאות ויש לו כ־60 אלף עוקבים בטוויטר.
גם התמונה בסקרים השתנתה. בשבוע שבו הפתיע וניצח בפריימריז, הסקרים האירו לו פנים והעניקו למחנה הציוני 25 מנדט ים, כשהמפלגה עוקפת את יש עתיד של יאיר לפיד. אולם מאז התמיכה ירדה והיא עומדת כעת סביב 17־18 מנדטים. עם זאת, בתמונה הכללית מסתמן שיפור מבחינתו, כשלראשונה מתקרב גוש המרכז־שמאל לגוש חוסם.
לאור הסקרים ועל רקע חקירות נתניהו, שעשויות בתסריט מסוים להוביל לבחירות מוקדמות, גבאי מנסה לשדר אופטימיות ואומר כי "הגוש שלהם קטן ושלנו - עם לפיד - גדל. אנחנו צריכים להעביר אלינו עוד חמישה מנדטים כדי שנוכל להרכיב את הממשלה הבאה, וזה יקרה". בינתיים, במפלגת העבודה נותנים לו אשראי פתוח. אחד מבכיריה אמר לאחרונה: "במידה רבה אנחנו תלויים בגבאי ומקווים להצלחתו, שכן אחרת נהיה תלויים לצדו".
16. גדעון סער - שר החינוך והפנים לשעבר // יניר קוזין
מאז משתתף סער בערבים של פעילי ליכוד, משתתף בכנסים שונים, נואם ברחבי הארץ ומדבר בעיקר על הצורך לאחד את השורות ולהביא לאחדות בעם. מה שסער לא עושה - הוא לא תוקף את ראש הממשלה נתניהו ולא מצטרף לקולות הקוראים לו להתפטר מתפקידו במקרה של הגשת כתב אישום, וזאת בשונה משר הביטחון לשעבר יעלון.
נראה כי השנה הנוכחית עבור גדעון סער היא בבחינת לראות ולהיראות. למשש את הדופק הליכודי, להיות נוכח באירועים חשובים לליכוד, לייצר לעצמו פרסונה של ראש ממשלה עתידי, לשדר ממלכתיות, לדבר על חינוך, רווחה ואחדות. הוא לא יודה בכך בפומבי, אבל גדעון סער חזר לפוליטיקה כדי להחליף את נתניהו בראשות הליכוד והממשלה. מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית בהתחשב בעובדה שנתניהו כבר שוריין בבחירות בליכוד להיות יו"ר המפלגה עד לפחות 2022. אבל החקירות נגד ראש הממשלה, כמו גם הסיכוי שיסיים את תפקידו הרבה לפני המועד המתוכנן, יהפכו את חזרתו של סער לאירוע בעל משמעות פוליטית אמיתית.
חזרתו לא התקבלה בסבר פנים יפות בקרב “נאמני נתניהו", וזו בלשון המעטה. באוגוסט השנה הופצה בקבוצות הוואטס־אפ הרבות של הליכוד ההודעה הבאה: “היום תשעה באב, נזכור בליכוד כי גדעון סער ניסה לעשות פוטש לראש הממשלה. הלך לכחלון ונזרק, הלך ללפיד ונזרק, הלך לבוגי ונזרק, עכשיו הוא מנסה בליכוד אחרי שהכפיש את ראש ממשלתנו בנימין נתניהו. לא נשכח ולא נסלח". סער הגיש בעקבות ההודעה תלונה במשטרה, וטען כי מדובר בשקרים ועלילות.
מה שמצליח אולי להוציא את תומכי נתניהו משלוותם, וניתן להעריך שגם את היושבים בבלפור, הם הסקרים המחמיאים להם הוא זוכה מאז הודיע על חזרתו. בסקר שהתפרסם בתחילת החודש, הליכוד בראשות סער זוכה ב־30 מנדטים, בעוד הליכוד בראשות נתניהו רק ב־25 מנדטים.
הצלחתו של סער בסקרים נובעת מכמה גורמים. ראשית, המיצוי שמרגישים חלקים בליכוד ובימין בכלל מנתניהו ומהאופן בו הוא מנהל את המדינה וההתמקדות בו כמנהיג האחד והיחיד והבלתי ניתן להחלפה של הליכוד. שנית, העובדה כי סער משתדל לא לדרוך על מוקשים, גם ביחסו לנתניהו. סער מבין כי אחד הדברים החמורים ביותר שניתן לעשות בליכוד 2017 הוא לתקוף או לאתגר בקול רם את המנהיג.
ולבסוף, זה המבנה האישי והאישיותי שלו - מצד אחד הוא מתקרב לדת ושומר שבת כבר כמה שנים, ומצד שני הוא תל אביבי, מחזיק בדעות ימין מובהקות (“החלת ריבונות על שטחי C") ונשוי לעיתונאית והמגישה הבכירה של תאגיד השידור “כאן", גאולה אבן. הוא צעיר במונחי הפוליטיקה הישראלית, מה שאוטומטית מעניק לו מראה חדש ומרענן.
17. קאר שולץ - מנכ”ל חברת טבע // הדר חורש
שולץ (65), נשוי ואב לשלושה, הוא מבכירי המנהלים במולדתו שוודיה. הוא בעל תואר שני במנהל עסקים באוניברסיטה של קופנהגן. לאחר מספר שנות עבודה בחברות הייעוץ מקינזי ואנדרסן, הוא הגיע לחברת התרופות הדנית נובו נורדיסק, המתמחה בתרופות למחלות כרוניות. 26 משנות חייו עבד שולץ בנובו נורדיסק, התקדם ולפני שש שנים הגיע למקום השני בהיררכיה של החברה, כשהוא נושא בתואר נשיא ומנהל התפעול הראשי.
“נסיך הכתר" כינו מאחורי גבו, והוא נחשב לרשת את תפקיד המנכ"ל. אולם ב־2015 הודיעה הנהלת החברה לשולץ כי הוא לא יחליף את המנכ"ל המכהן, לארס סורנסן, לאחר פרישתו, ושולץ לא התקשה למצוא את הג'וב הבא, בחברת התרופות הדנית לונדבק. לונדבק היא חברה מצליחה מאוד המתמחה בתרופות פסיכיאטריות. המוצר המפורסם ביותר שפיתחה לונדבק הוא התרופה נוגדת הדיכאון ציפרלקס. ציפרלקס הייתה תרופה מקורית שהכניסה ללונדבק מיליארדים עד שלפני שמונה שנים פקע תוקף הפטנט על התרופה. חברות מתחרות, בהן טבע הישראלית, החלו לייצר תרופות המחקות את התרופה המקורית והתחרות הורידה את המחירים.
ציפרלקס לא הייתה התרופה היחידה שהירידה במחירה פגעה בחברה הדנית הגאה. סמוך להגעתו של שולץ לחברה התמודדה לונדבק עם פקיעת הפטנט על תרופה נוספת נגד דיכאון, לקספרו. בעקבות הנפילה מ"צוק הפטנטים" עברה החברה מהפסד לרווח. בניסיון למצוא את הציפרלקס הבאה הגדילה לונדבק את ההשקעות בחיפושים אחר תרופות חדשות, אבל הגידול בהשקעות רק שחק את רווחיותה, וב־2015 היא החלה להפסיד כסף.
המרשם של שולץ להבראת לונדבק היה פשוט והחלטי: קיצוץ חד בהוצאות, מיקוד בתחומים המהווים את ליבת העסקים של החברה וצמצום פעילות הפיתוח למספר קטן של תרופות מבטיחות. “מוטב להשקיע בפיתוח מספר קטן של תרופות בעלות סיכויי הצלחה גבוהים, מאשר להוציא כסף על פיתוח מספר גדול של תרופות עם סיכויי הצלחה נמוכים", הוא גרס.
משמעות התוכנית, הייתה בין היתר פיטורים של כאלף עובדים, כ־14% ממספר העובדים של החברה הקטנה יחסית. בעקבות התוכנית הודבק לקאר הכינוי “הארד קאר", משחק מלים הרומז על קשיחותו. ב־2015 התוצאות לא איחרו להגיע, וכבר ברבעון הראשון של 2016 הציגה לודנברוק רווח. שווי מניות החברה זינק בבורסה ב־78%. במהלך 2016 עלו שוב תהיות בקשר להמשך תהליך השיקום של החברה, נוכח עיכובים באישורים להשקת תרופות אחרות, אולם שולץ היה כבר במקום אחר.
טבע הישראלית הייתה זקוקה לטיפול נמרץ מהסוג ששולץ העניק ללונדבק. טבע ניצבה בפני בעיה דומה. היא עומדת לאבד את רוב הפטנטים על תרופה שהייתה המקור למחצית רווחיה - הקופקסון. כמו לונדבק ניסתה החברה במשך מספר שנים למצוא תחליף לתרופה הרווחית, השקיעה כסף ומאמצים רבים, אך נכשלה. בשונה מהדנים, החליטה טבע על הימור ענק: היא השקיעה למעלה מ־30 מיליארד דולר בעסקה שאמורה הייתה להציל אותה מהמשבר, אך ההימור נכשל. כשהיא עומדת על סף קריסה תחת החוב הענק, ויתרה טבע על הניסיון למצוא מושיע ישראלי ופנתה לשולץ.
שולץ לא הפתיע את חברי דירקטוריון טבע שגייסו אותו: לאחר מספר שבועות של הכנה הוא הציג לטבע תוכנית דומה מאד לזו שערך בלונדבק: ביטול והעברה של פעילויות שאינן רווחיות, התייעלות נרחבת וקיצוץ חסר רחמים בכוח האדם. אבל מה שעבר בדנמרק בשקט יחסי, עורר מחאה ציבורית נרחבת בישראל, ולא במקרה: דנמרק היא מדינת רווחה הדואגת למי שאיבדו את מקום עבודתם, המדינה מציעה אפשרויות להסבה מקצועית וקצבאות רווחה המאפשרות למפוטרים קיום מכובד גם אם לא ימצאו עבודה חדשה בתוך זמן קצר. בישראל מושלכים מי שאיבדו את עבודתם לרחוב. עובדים מבוגרים, שאין להם כמעט סיכוי להיקלט בעבודה המתאימה לכישוריהם, נאבקים על חייהם פשוטו כמשמעו.
בעיה נוספת שיהיה על שולץ להתמודד איתה היא החוב הענק של טבע. ללא פריסה מחדש של פירעון חובות של כ־50 מיליארד דולרים, לא יעזרו גם הפיטורים הנרחבים ותוכניות ההתייעלות. השלב הבא בתוכנית של שולץ עשוי להיות דרמטי לא פחות.
18. שי ניצן - פרקליט המדינה // עו"ד יחיאל גוטמן
מפרקליט המדינה מצופה להיות ערכי, מקצועי בתחומי פעילותו, ובנוסף גם בעל כישורי ניהול, משום שהוא מנהל מערכת המונה כ־1,700 עובדים.רוב פרקליטי המדינה לא הותירו חותם גדול למדי על ההיסטוריה המשפטית של מדינת ישראל, אך היו גם כאלה ששינו סדרים. כשדורית בייניש הייתה פרקליטת המדינה היא הטביעה חותם עמוק על החברה הישראלית בהתנהלותה בפרשת השב"כ. בייניש הייתה מנוע הטורבו שהניע והפעיל את היועץ המשפטי דאז, פרופ' יצחק זמיר.
גם עדנה ארבל הותירה חותם במאבקה בשחיתות השלטונית בכתב האישום שניסחה נגד ראש הממשלה דאז, אריאל שרון, שבסופו של יום נגנז על ידי היועץ המשפטי מני מזוז. גם משה לדור הטביע חותם, כאשר התעקש להגיש כתב אישום נגד ראש הממשלה אהוד אולמרט. כמו כן, ידוע גם שמו של פרקליט המדינה גבריאל בך שהותיר חותם בעיקר במשפט אייכמן. שלושה מתוכם מונו לבית המשפט העליון: דורית בייניש, עדנה ארבל וגבריאל בך.
שי ניצן, פרקליט המדינה הנוכחי, יועד לכהונה על ידי היועץ המשפטי לממשלה ב־2013, יהודה וינשטיין, שטיפח אותו וכיוון את דרכו לתפקיד. מבחנו הגדול יהיה ככל הנראה בעניין תיקי החקירה של ראש הממשלה הנוכחי, בנימין נתניהו. אין ספק שלעמדתו יהיה משקל רב האם לגנוז את התיקים או להגיש כתב אישום.
הפרקליטות היא גוף האכיפה המשמעותי ביותר במדינת ישראל, אף שמרבית כתבי האישום בעבירות פחותות מגיעים לבתי המשפט דווקא מהתביעה המשטרתית. החלוקה ביניהם ברורה ומדויקת והפרקליטות היא האחות הבכירה. ניצן הוא פרקליט ותיק שהצטרף לפרקליטות כבר בשנות ה־80 ומילא תפקידים חשובים ומשמעותיים לאורך דרכו לצמרת. התמחותו היא בשדה הפלילי ובשדה המשפטי־ביטחוני.
לאורך השנים ייצג ניצן את המדינה בעיקר בעתירות הנוגעות לפעילות צה"ל בשטחים, אז באו אליו בטענות קשות ובביקורת חריפה דווקא מתנחלים ואנשי ימין. היום התהפכו היוצרות ועיקר הטענות כלפיו הן דווקא מאנשי שמאל מתנגדי ההתנחלויות. הוא קיבל חינוך דתי, עדיין מנהל אורח חיים מסורתי ונחשב לאחד הטוענים הטובים ביותר בבתי המשפט בתולדות הפרקליטות.
מאבקו הבולט עד כה כפרקליט המדינה היה בשופטת הילה גרסטל, נשיאה בדימוס של בית המשפט המחוזי מרכז, שלאחר שסיימה את כהונתה נבחרה לעמוד בראש מערכת הביקורת על הפרקליטות. גרסטל אומנם פרשה בסוף מאבק הדמים מכהונתה, אחרי שנתיים בתפקיד, אך במהותו הוא כשל.
ד"ר מאיה פורמן שנתנה חוות דעת פתולוגית מטעם הסנגוריה נגד המדינה בפרשת רומן זדורוב נבחרה במכרז לתפקיד במכון לרפואה משפטית על סמך כישוריה. בית המשפט המחוזי בנצרת מתח ביקורת לא מבוטלת על חוות דעתה המקצועית באותה פרשה. בשל הביקורת ניסה ניצן למנוע את כהונתה של ד"ר פורמן, אך המאבק המשפטי העיקש והלא סימפטי הסתיים בניצחונה של ד"ר פורמן, שנותרה בתפקידה וזוכה לגיבוי ממנהליה.
לימים נודע כי בית המשפט העליון דווקא כן קיבל את חוות דעתה הרפואית, ומאידך השופט שמתח עליה ביקורת בבית המשפט המחוזי בנצרת הורשע בעסקת טיעון.
שי ניצן היה מעורב גם בחקירתו של אביחי מנדלבליט בתקופתו של היועץ המשפטי הקודם וינשטיין. אז עלו טענות נגד מנדלבליט בעת שזה כיהן כמזכיר הממשלה בפרשת הרפז. על אף החקירות הלא נעימות עושה הרושם כי השנים התגברו על הקושי, וניכר כי הם מתפקדים כהלכה כצוות הרמוני ומקיימים ביניהם יחסי עבודה תקינים.
כאמור, מבחנו הגדול של ניצן עוד לפניו, ואם יעמוד בו במקצועיות ובאומץ לב אינטלקטואלי אין ספק שיש לו סיכוי רב להותיר חותם על מערכת המשפט שלנו.
אתגר נוסף שעמו פינטו נאלץ להתמודד בשנה החולפת הוא סגירת פרשת ייעוצי המס בארה”ב שעדיין עומדת תלויה. הוא גם חיסל בהדרגה את הפעילות מעבר לים ומתמקד כעת בעיקר בארה”ב.
בניגוד לקודמו, פינטו אינו איש של צ’פחות. היחידה שהעניק, ממש בימים האחרונים, הייתה למעשה סטירת לחי לשאול אלוביץ’ מבזק, שהתבטאה בין היתר בפנייה לבית משפט בבקשה לפרק את קבוצת יורוקום.
הפועלים, כמו הבנקים האחרים, מתמקדים בשנה האחרונה במתן אשראי בעיקר למשקי בית ולעסקים קטנים.
אפשר להתווכח על תפקודה של רוסק עמינח אבל הכל - המזדהים איתה לחלוטין והסולדים ממנה - יסכימו על דבר אחד: מנכ”לית אפורה היא לא. יחסי האנוש אינם הצד החזק שלה, ועל כך תעיד גם יושבת ראש הוועד. אבל על דבר אחד אין עוררין: עמינח הגיעה כדי לעבוד והיא משנה את המערכת הבנקאית המקובעת ומרעננת אותה.
בתום 2017 כבר אפשר לקבוע שהיא שינתה את סדר היום העסקי של בנק לאומי. היא רואה לנגד עיניה בעיקר את בעלי המניות, והשנה חידשה את נוהג חלוקת הדיווידנד במזומן. עם מינויה, בראשית שנת 2012, היא שינתה לחלוטין את מבנה ההנהלה, מינתה את אנשי אמונה כשהתאפשר לה ויישמה תוכנית התייעלות מקיפה, שהביאה לפרישתם של כ־2,000 עובדים. לראשונה, שונה בהנהגתה מבנה השכר, שכלל עד אותה העת תוספות אוטומטיות.
מהפך נוסף שנזקף לזכותה הוא שינוי סדרי העדיפויות בתחומי האשראי, שאילץ חלק מהלקוחות הגדולים לעזוב בטריקת דלת. מדיניותה השתלמה, שכן בניגוד לפרשות פישמן ואי די בי הבנק לא הסתבך בסיפורי אלוביץ’ ובזק. עמינח אף הייתה הראשונה לטפל בהסתבכות הבנק בפרשת ייעוצי המס בארה”ב.
וזה הוכיח את עצמו, שכן הבנקים האחרים נאלצים לטפל בימים אלה ממש בפרשה זו ולהגדיל את הפסדיהם המאזניים בגינה. היא גם הייתה הראשונה לזהות על רקע זה את הבעייתיות בפעילות בחו”ל בתחום הבנקאות הפרטית, ומרבית הפעילות בחו”ל חוסלה.
המנכ”לית הייתה בין הראשונות לזהות את שינויי המגמות בתחומי הטכנולוגיות ובנקאות הפינטק כשהקימה את בנק PEPPER בהשקעה הנאמדת בשלב זה ב-400 מיליון שקל.
ההתייעלות בדיסקונט הביאה בשנה החולפת לקיצוץ בהוצאות התפעוליות. אתגר נוסף היה שיפור ביחסי ההון וחיזוק יציבותו הפיננסית. גם כאן נרשמו הישגים שאפשרו לדיסקונט להגדיל את פעילותו העסקית בתחום האשראי. נוסף לכך, הבנק משתתף במיזמים בתחום הפינטק והגדיל את השקעותיו בקרנות ההשקעה. ההישג הגדול ביותר של אשר טופילסקי הוא העובדה שדיסקונט הוא הבנק היחיד שהצליח לשמור על בעלותו בחברת כרטיסי האשראי ויזה כאל.
וזה לא עניין של מה בכך, שכן הפועלים ולאומי ניהלו, ומאחורי הקלעים עדיין מנהלים, מאבק חריף נגד ההחלטה. לעומתם, אשר טופילסקי יכולה לנצל את חברת האשראי כמנוף להתרחבות נוספת. זוהי משימה שאינה פשוטה כל כך, שכן כעת נושף בעורפה בנק מזרחי טפחות שלאחר מיזוגו עם בנק איגוד יהפוך הוא לשלישי בגודלו בישראל.