הסופרת רונית מטלון הלכה לעולמה הלילה (חמישי) בגיל 58 לאחר מאבק במחלת הסרטן. מטלון, שזכתה אמש בפרס ברנר לספרות על ספרה "והכלה סגרה את הדלת", נפטרה בבית החולים רמב"ם בחיפה. היא כיהנה החל מ-2009 כראש התוכנית לכתיבה יוצרת בחוג לספרות עברית והשוואתית באוניברסיטת חיפה. ספריה תורגמו לאנגלית ולגרמנית, וזכו להצלחה בחו"ל. מטלון הותירה אחריה שתי בנות. טרם נמסרו פרטים על מועד הלווייתה. 



ראש עיריית חיפה, יונה יהב, הגיב למותה של מטלון, שהייתה תושבת העיר. "אני נפרד בעצב מהסופרת רונית מטלון", אמר יהב. "רונית נגעה בכשרונה, בחוכמתה וברגישותה בנימי הנפש החברתיים של כולנו. לחיפה היתה זכות לקבל תושבת שכזו שבחרה לעבור לעיר ולתרום לה . ספריה ישמרו את כתיבתה הייחודית ואת עשייתה החברתית". 
 
פרופ' רון רובין, נשיא אוניברסיטת חיפה, בה הרצתה מטלון, אמר: "זהו יום עצוב ואבדה גדולה לעולם הספרות והתרבות בישראל. מעבר להיותה סופרת מצוינת, רונית מטלון הייתה דוגמא לשילוב בין עולם הרוח והאקדמיה והסטודנטים הרבים שלה לאורך השנים זכו ללמוד ממרצה מעולה שידעה איך משלבים בין תאוריה מצד אחד ופרקטיקה מצד שני. על אף היותה סופרת כה מוערכת, הייתה בה תמיד התשוקה ללמד ולהעביר את הידע שלה לסטודנטים הצעירים. זוהי אבדה גדולה וכולנו באוניברסיטת חיפה מרכינים היום ראשנו". 
 
מטלון נולדה בגני תקווה, למשפחה יוצאת מצרים. במהלך שנות השמונים זכתה לחשיפה רחבה ולהערכה רבה על יצירתה, ובתחילת שנות התשעים פרסמה את ספרה הראשון, קובץ הסיפורים "זרים בבית". בשנת 1992, רומן בני הנעורים שכתבה הסופרת, "סיפור שמתחיל בלוויה של נחש" עובד לסרט בבימויה של דינה צבי ריקליס ובכיכובו של משה איבגי.
  


בשנת 1995, פרסמה את הרומן הראשון שלה, "זה עם הפנים אלינו". הספר, אשר עסק בזהות המזרחית-עדתית זכה להצלחה והערכה רבה, בארץ ובחו"ל. בשנת 2008, יצא ספרה הסמי-ביוגרפי, "קול צעדינו", המספר את קורותיה של משפחה נעדרת אב של עולים מארצות המזרח. הספר זכה לתשבחות רבות מטעם המבקרים והקוראים, והפך לאחד מרבי המכר הגדולים באותה שנה. 

בנוסף לפרס ברנר בו זכתה אמש, מטלון זכתה בפרס ברנשטיין בשנת 2009, בפרס ניומן בשנת 2010, ובפרס אלברטו בנווניסט על ספרה "קול צעדינו" בשנת 2013. בשנת 2016 היא זכתה בפרס אמת יחד עם הסופר א.ב.יהושע. בין יצירותיה המוכרות נמנים הספרים "שרה שרה", "קרוא וכתוב", "השפעה בלתי הוגנת: רומן במכתבים" עם הסופר אריאל הירשפלד, שהיה בן זוגה, "גלו את פניה", והמחזה "נערות הולכות בשנתן".