"תמיד נמשכנו לעשייה החברתית ולחקלאות”, אומרת אפרת נוי, מבעלי “חוות קיימא” בקיבוץ חוקוק, ליד הכנרת. “10% מבני הנוער נושרים מבית הספר מסיבות שונות, ואין מענה מספק לכך בפריפריה. את החלל הזה באנו למלא”.



“זה המקום השקט שלי, הבטוח”, אומרת נערה בת 16 שמתגוררת באזור ועובדת בחווה. “פה אני יכולה להיות מי שאני באמת. הוא מאוד חשוב לי, מעצב את האישיות שלי ואני פורחת פה”. “זה המקום שנתן לי היגיון, בזמן שכל דבר אחר בחיים שלי היה מבלבל”, מוסיף נער אחר. “זה מקום שמרפא אותך, עם אנשים שתמיד יקבלו אותך בכל מצב. פשוט נותן שלווה”. “זה מקום טבעי שאני יכולה לגדול בו”, מעידה נערה נוספת.



ואכן, האנשים שעומדים מאחורי “חוות קיימא” מעידים על עצמם שהם לא מגדלים רק ירקות, אלא בעיקר מגדלים אנשים. החווה, המתמחה בחקלאות מקיימת, משמשת חממה לבני נוער שנפלטים ממערכות החינוך ומסייעת להם להגשים את עצמם באמצעות ערכים של חקלאות, חיבור לאדמה ולאנשים. בימים אלה הם פתחו בקמפיין גיוס המונים להמשך פעילותה וצמיחתה של החווה.



החזון שמאחורי “חוות קיימא” נולד לפני ארבע שנים, כשנוי ובן זוגה אסף זיידן התגוררו בחווה בהרים בפורטוגל. "הבנו שלחקלאות יש יכולת ריפוי של הנפש”, טוענת נוי. “כולנו אנשי חינוך, סביבה וחברה וחקלאות, ואף אחד מאיתנו לא מגיע מביזנס. הבנו שיש לנו חזון משותף והקמנו עסק חברתי לכל דבר”.



במרץ 2016 נפתחה החווה בשטח של 12 דונם, והיא מספקת כיום מקום עבודה לנערים שנפלטו ממסגרות ביישובים הסמוכים כמו טבריה, קריית שמונה, חצור ועוד. את הגידולים החקלאיים מוכרים לתושבי האזור. “אנחנו לא משתמשים בקוטלי עשבים, וזה מאפשר את העבודה הסיזיפית של ניכוש עשבים”, מספרת נוי. “יש מי שרואה בזה קושי, אבל אנחנו רואים בזה חיבור לאדמה ולגידולים, הזדמנות לשיחה, לתחושת ביחד, ויש לזה ערך מדיטטיבי אפילו. כולנו צומחים פה: אנשי הצוות עם בני הנוער. אין הבחנה בין גיל, ותק ותפקיד. הריפוי מתקיים תוך כדי עבודה”.



שמואל, בן 19 מקריית שמונה, הגיע לחווה בחוקוק לשירות לאומי, לאחר שהוא עצמו היה נער נושר שהשתלב בחוות קיימא בבית זית.”בגיל 16 לא יכולתי יותר להיות בבית ספר”, הוא מספר. “מאוד סבלתי שם. לא אהבתי ללמוד ולא מצאתי מקום בחברה. העדפתי למצוא מסגרת שמתאימה לי מאשר שאתאים את עצמי למסגרת.



“העבודה בחקלאות נותנת לי משמעות”, מוסיף שמואל. “זו חוויה שהייתה חדשה לי - להיות חלק מעבודה אמיתית. אני זוכר עד היום את הערוגה הראשונה ששתלתי וצמחה. זה היה שוק של ממש. מאוד התרגשתי. כל הידע העשיר שיש לי היום - אין סיכוי שהייתי מגיע אליו באמצעות בית הספר. זה ידע מעבודה וניסיון נטו”.



כמות ירקות כפולה



בימים אלה עובדים בחווה שמונה בני נוער. חלק מבני הנוער שמגיעים הנה חוזרים למוסדות החינוך, מתגייסים לצה”ל או יוצאים לשנת שירות. “יש המון סיבות לנשירה - משבר אישי, לקויות למידה, כאלה שפשוט לא מוצאים את עצמם במסגרת החינוכית - ואנחנו אופציה למי שמתאים לו”, אומרת נוי. “אצלנו עובדים קשה, צריך לקום בבוקר, להתלכלך בבוץ, אבל מי שלוקח אחריות על חייו, מרוויח אצלנו ניצוץ בעיניים והמון תחושת שייכות, צמיחה ומשמעות. המסר הוא: אתם לא הולכים לבית ספר? בסדר, בואו קחו אחריות ותהיו בוגרים. הנערים מגיעים מוקדם בבוקר ויש סידור עבודה. הם עובדים משמונה עד שתיים: זורעים, שותלים, מעשבים, מעבדים”.



עד כה, “חוות קיימא” לא קיבלה מימון תקציבי ממוסדות הרווחה או ממשרד החינוך, וקמפיין מימון ההמונים שנפתח לטובתה – ליעד של 125,000 שקלים - נועד לאפשר את התשלום על התשתיות שרכשו. “זה חייב להצליח”, אומרת נוי. “בני הנוער שלנו עוברים תהליך שבו הם הופכים מאנשים מנותקים מהאדמה - לאוכלי ירקות, למחוברים לטבע. הם עצמם מזינים את הקהילה באוכל בריא, וזה מעניק להם משמעות אדירה. הם מצמיחים משהו וצופים בו מתהווה. זה נותן להם תפקיד ומשמעות בחברה, ערך עצמי ותחושת מסוגלות. הכי מרגש אותי בעולם זה לראות נער שמגיע אלינו ומכריז: ‘אני לא אוכל ירקות’, ואחרי שבועיים אמא שלו מתקשרת ואומרת שהיא רצה לקנות כמות ירקות כפולה הביתה”.