"אובדן שלא ניתן להכיל": אמו של הרב רזיאל שבח חוזרת ליום בו חרב עולמה

"הייתי בהכחשה. אני בהכחשה עד היום, לא רוצה להאמין, לא יכולה להאמין”, מודה אילנה שבח, אמו של הרב רזיאל שבח שנרצח לפני שבוע וחצי בפיגוע הירי שהתרחש בצומת חוות גלעד שבמועצה האזורית שומרון. “אני חושבת שאני עדיין בחלום, ושהוא ייכנס עם החיוך הרחב שלו ויגיד: ‘אמא, באנו לבקר, מה הכנתם לנו?’”

לאורך כל הראיון איתה, שבח מצהירה שוב ושוב כי מבחינתה, כל מה שקורה בעולם - קורה מסיבה מסוימת. ועדיין, כשאני פוגשת אותה בשבעה, רגע אחד היא יושבת ליד כלתה האבלה יעל, ורגע לאחר מכן היא מאבדת את הכרתה ומתעלפת. “זו לא הייתה הפעם היחידה שהתעלפתי”, היא מספרת כעת בראיון, יום לאחר שקמה מהשבעה בבית המשפחה בחולון. “כל יום התעלפתי. לא יכולתי לשאת את זה. מאוד התרגשתי לראות את כמויות האנשים שהגיעו לנחם. דמויות כמו תלמידים מכיתה ג’ שחינכתי, שבאים ומחבקים אותך. זכיתי לראות כל אחת שנכנסה וסיפרה איך רזיאל מל את הבן שלה. לאורך כל השבעה הגיעו אמהות עם הילדים שהוא מל. אותי זה ריגש. קרסתי מהדברים האלה. ועוד דבר: הכמויות שנכנסו. אם היה אחד – הייתי מתרגשת מעט, אבל נכנסו אוטובוסים שלמים. זה חיבוק ענק”.

זה עוזר?
“זה אובדן שלא ניתן להכיל אותו. אבל אנחנו, כאנשים מאמינים, מבינים שהקב”ה נתן את השבעה כדי להתנחם. זה עזר, וזה יעזור, ואנחנו עוד נבקש שיחבקו אותנו וירימו אותנו מהאובדן הזה”.

הרב שבח (32), תושב המאחז חוות גלעד, מוהל, איש מד”א ואב לשישה, נורה למוות ב־9 בינואר בפיגוע הירי בכביש 60, בסמוך לחוות גלעד באזור שכם. מותו נקבע בבית החולים מאיר בכפר סבא. לאמו, מורה ומחנכת בבית הספר תחכמוני בבת ים, קשה שלא לחזור ללילה הנורא ההוא. “בעלי שמע חדשות”, היא מספרת. “אמרו שהיה פיגוע בחוות גלעד. הוא קרא לי: אילנה, אילנה! היה פיגוע בחוות גלעד! תתקשרי לילדים’. התחלתי להתקשר. זה היה יכול להיות כל אחד מהם, אבל אז לא ממש התייחסתי.

"הלכתי לפלאפון שהיה במטבח, וברקע אני שומעת מהרדיו: ‘ירו בי! ירו בי!’ ואני אומרת לבעלי: ‘זה הקול של רזיאל’. התקשרתי לרזיאל, והוא לא ענה. התקשרתי לאשתו יעל והיא לא ענתה. כתבתי בוואטסאפ המשפחתי: ‘למה אתם לא עונים? היה פיגוע’. התקשרתי שוב ליעל, וענתה בחורה שאמרה שקרה משהו נורא. התקשרתי לאורית כלתי ואמרתי לה: ‘ירו ברזיאל, ירו ברזיאל!’ הבנתי שרוב הפצועים מיהודה ושומרון מגיעים לבית החולים מאיר. התקשרתי לאחותי שתגיד תהילים ושמעתי שהיא בוכה כי כבר אמרו בחדשות שזה הרב רזיאל שבח, אז הבנתי סופית שזה הוא. משם ידעתי, אף אחד לא אמר לנו”.

את הנסיעה לבית החולים היא לא זוכרת. “אני לא יודעת איך הגעתי לשם”, היא אומרת. “הגענו למיון, היו כתבים וצלמים בחוץ, הכניסו אותנו לחדר, ואיתנו הגיעה קבוצה גדולה של פרמדיקים, עם חמיו של רזיאל, שהוא גם רופא. אמרתי להם: יופי, תיכנסו כולם, תצילו אותו’. הייתי בטוחה שהוא חטף כדור אחד וכחובש הוא עוצר לעצמו את הדם. אחרי כמה דקות יצאו קבוצה גדולה של רופאים ואחיות ואמרו לנו שהם ניסו הכל, והם משתתפים בצערנו”.

מההלם של הרגע ההוא היא מתקשה להתאושש. “לא האמנתי”, היא מספרת. “בעלי בכה, דבר שהוא לא נוהג לעשות. אמרתי לו: ‘למה אתה בוכה, יש כאן מלא פרמדיקים, ואבא של יעל כאן ומלא רופאים. יצילו אותו’. מה שהכי קשה לי הם הלילות. אני שומעת באוזן אחת את הקול של רזיאל צועק: ‘ירו בי! ירו בי!’, ואז אני שומעת את זה באוזן השנייה. זה הקול האחרון שאני זוכרת ממנו, וזה נורא. אם אני אצליח, אני אראה סרטונים שבהם הוא אומר משהו אחר, ולא בקול המבוהל הזה”.

כשנרצח, הרב שבח היה בדרכו חזרה מבדיקה של ילד שמל יום קודם לכן. “אבא של התינוק הגיע לשבעה”, מספרת שבח. “שאלתי את עצמי באחד מימי השבעה איך זה יכול להיות, הרי כתוב בתורה ששליחי מצווה אינם ניזוקים, וביום הזה הוא עשה כל כך הרבה מצוות: ברית, החלפת פנצ’ר לאישה שנתקעה בדרך, כל האוטו שלו היה מלא ממתקים לשיעור תורה שתכנן לקיים בביתו. לא ידעתי למה, אבל התחזקתי מאוד מדברי הרבנית צביה אליהו והרבנית מלמד, שאמרו שהקב”ה אמר למשה שיראה לו אדם מאוד צדיק, והוא הראה לו את רבי עקיבא שיקים דורות של צדיקים. לאחר זמן מה סרקו את בשרו של עקיבא במסרקות ברזל. שאל משה: זו תורה וזה שכרה? אמר לו הקב”ה: שתוק. אז גם אני אשתדל לשתוק ולא לשאול למה”, היא אומרת ופורצת בבכי קורע לב.

בדרך שלו

הרב שבח למד בילדותו בבית הספר החקלאי מקווה ישראל בחולון, ולאחר מכן המשיך למוסדות החינוך הממלכתי־דתי ולישיבת בני עקיבא בגבעת שמואל. ההתנתקות מגוש קטיף הותירה בו חותם, וכשנישא ליעל, הניח חול מגוש קטיף על מצחו, זכר לחורבן הקהילות שם. אחרי החתונה גר בשדרות, ולאחר מכן עבר לחוות גלעד כדי לשמש כרב במקום.

תושבי החווה, ובמיוחד הילדים, שבו והזכירו לאורך כל ימי השבעה את המחויבות שלו לתפקיד שקיבל בהתנדבות, את שיעורי התורה הרבים שהעביר ואת החידונים לילדים שעשה על מנת לחבב את התורה עליהם. במקביל לכל אלה, התנדב הרב שבח בעמותות רבות, כגון “קו לחיים”, “איל”ן”, “חברים לרפואה”, “שמחה לילד”, וכל זאת במקביל לחיי המשפחה, לימודי סמיכה לרבנות, לימודי שחיטה, וכאמור עבודה כמוהל ופעילות כחובש בכיר במד”א.

“רזיאל היה ילד חמוד, חייכן, ציני”, מספרת אמו. “כשסיפר בדיחה, כולם צחקו והוא אפילו לא חייך. רציני. שומר על הדרך שלו ועל העקרונות שלו. במקווה ישראל יש שתי פנימיות – אחת דתית ואחת חילונית (כללית) הפועלות זו לצד זו; חיים ביחד, אוכלים, משחקים ביחד ולומדים בנפרד. היו לו חברים חילונים שבאו אליו הביתה, והם כל כך כיבדו אותו שלא היו מספרים בדיחות לא ראויות לידו. היו אומרים: ‘ששש! רזיאל פה’. תמיד שמעתי מהילדים שלי על אהבת התורה, אהבת הארץ, ובשביל רזיאל ארץ ישראל היא יהודה ושומרון. הוא דגל בכך שלא יוצאים מהארץ. אמרתי בלב שלי: ‘תגור ליד אמא, זה מסוכן שם’, אבל זה היה רק בלב. מעולם לא אמרתי את זה בקול. רק ביקשתי שכשיגיעו – יתקשרו. חבל מאוד שאני צריכה לדאוג כי זה חלק מארץ ישראל. הצד השני צריך להיות הדואג ולא אני”.

שבח שותפה לקריאות שהתגברו מאז הפיגוע להביא להסדרתו של המאחז חוות גלעד. כזכור, בשבוע שעבר הניח שר הביטחון אביגדור ליברמן הצעה על שולחן מזכירות הממשלה להסדרת המאחז כיישוב מן המניין. “מתוך הדאגה לכלתנו יעל והנכדים שלנו, אני מבקשת מאוד שיסדירו את חוות גלעד”, היא אומרת. “אני קוראת לראש הממשלה לפתוח את לבו, לשמוע את הזעקה שלנו ולאמץ את הצעת שר הביטחון להסדרת חוות גלעד. אנחנו יודעים שהוא יכול. אנחנו סומכים עליו, כי הוא המנהיג שלנו, והקב”ה נותן כוח למנהיגים”.

מתי ראית את רזיאל בפעם האחרונה?
“יום לפני הפיגוע. בדרך כלל הם לא מגיעים באמצע השבוע, אבל יעל הכלה שלי כתבה לי שהם רוצים לצאת לחגוג את יום הולדתה ושאלה אם אנחנו יכולים לשמור על הילדים. אמרתי שכמובן. הם הגיעו, שמרנו על הילדים. התנשקנו, התחבקנו, נפרדנו לשלום וביקשתי שיתקשרו כשיגיעו – וזה מה שהם עשו”.

מתוך השבר

אילנה ובעלה משה, עורך דין, מורה ומחנך בישיבת בית שלמה ברחובות, הם שניהם ילידי הארץ, אנשי חינוך ערכיים ופשוטים. רזיאל היה בנם הבכור, ומלבדו יש להם ארבעה ילדים נוספים. שניים מתוכם, מתנאל ובראל, מתגוררים גם הם בשומרון. “מאוד התרגשתי מהמגזרים השונים שהגיעו לנחם אותנו”, היא אומרת, “יהודים, ערבים, דרוזים, אנשים מחו”ל, מקיבוצים, חילונים ודתיים, ישבו כולם תחת קורת גג אחת והזילו דמעה על רזיאל. הוא חיבר את כולם. אנחנו לא יודעים איך הוא עשה את זה. היה בו מאור פנים, הוא מצא את נקודת האור בכל אדם. עוד דבר שהיה מדהים הוא שכל המנחמים שהגיעו - בכו על האובדן שלהם. אחד אמר: ‘אני הייתי החברותא שלו’, אחר מספר: ‘הוא מל את הבן שלי’. כל אחד הכיר אותו - בנים, בנות, מבוגרים, צעירים, תינוקות של תלמוד תורה, זקני העיר כפר סבא שאיתם התפלל, הקהילה הצרפתית שם. זה לא ייאמן”.

מכתב מרגש הגיע למשפחה מאימאם מאוסטרליה, שכתב כי הוא מזועזע מהרצח, שמע על מעשיו הטובים של הרב שבח, והוא מנחם את המשפחה על גודל האובדן. “זה הגיוני שאימאם יכתוב?”, אומרת שבח בגאווה. “לא ידעתי שהבן שלי כזה. עוד סיפור: הגיע אדם מארצות הברית וסיפר ששמע שהרב רזיאל רוצה לבנות מקווה, אז הוא רוצה לשלם על בניית מקווה טהרה בחוות גלעד. איזה אנשים, איזה יהודים. אשרייך ישראל שאלו הם בנייך”, היא מוחה דמעה.

בליל רביעי האחרון היא התבשרה על המבצע ללכידת חוליית המחבלים שאחראית לפיגוע ועל תפיסתו והריגתו של אחד מחברי החוליה במסגרת פשיטה של חיילי מג”ב בג’נין. “היה לי מאוד קשה”, היא מספרת. “חברים ובני משפחה שלחו לי לוואטסאפ את מה שקורה בג’נין ולא ישנתי כל הלילה. דאגתי מאוד לחיילים שנפצעו, ביקשתי מאוד מהקב”ה שלא יהיה עוד אסון, שלא תהיה עוד אם שכולה. הם לא שווים את הנפשות של החיילים שלנו.

הפעילות הייתה קשה, מסוכנת, ואני גאה בצבא ובמשטרה שלנו. החיילים סיכנו את חייהם. החוליה שנתפסה הורכבה משונאי ישראל. אחד מהם הוא בנו של בכיר חמאס שחוסל. אלו אנשים מסוכנים, ותודה לאל שנתפסו, שנהרסו בתיהם. עם כל זה, אני מבקשת משר הביטחון ומראש הממשלה שיחזירו את המחסומים שהיו לפני הפיגוע, שלא יצאו עוד מפגעים ויעשו עוד פיגועים. אני שמחה שזו התוצאה, שאחד המחבלים נהרג ולא נתפס והובא לבית דין צבאי, ישב בכלא, התחיל ללמוד לתואר והביא לעולם מרצחים נוספים”.

מה מחזק אותך בימים האלו?
“נסתרות דרכי ה’, ויש לי אמונה חזקה בקב”ה שהוא לא מכה אנשים סתם, הוא הביא אותם לעולם כדי ליהנות ממנו. אני לא יכולה לומר שזה מה שהקב”ה רוצה. הוא לא רוצה. לכן אנחנו אומרים: ה’ ייקום דמו. ה’ לא רוצה שירצחו. אבל אני מאמינה שמה שהקב”ה עושה - הכל לטובה, גם אם עכשיו זה נראה קשה מנשוא. הוא נפטר בגיל 32 וכתב לבת דודתו את הפסוק 'לב טהור ברא לי אלוקים ורוח נכון חדש בקרבי'. 'לב' זה 32. אני אמשיך את הפסוק שבחר כל החיים”.

הטרגדיה של בני משפחת שבח התרחשה על רקע ההכנות לחתונתה של בת הזקונים עטרת, שאמורה להתחתן בעוד חודש. “רזיאל הבטיח לקדש אותה”, אומרת שבח. “איך אני אוכל ללבוש את בגדי המלכות המפוארים שתפרתי לקראת החתונה? אך עטרת לא מסכימה שאני לא אהיה ייצוגית ביום חתונתה, ורוצה שכולנו נלך בראש מורם ונראה לכל העולם שמתוך השבר אנו נוביל את בתנו לחופה ולבניית עוד בית קדוש וטהור בעם ישראל”.