מרסל מוסרי, העיתונאית בעלת הטור ב"מעריב", פתחה היום (חמישי) את תוכניתה ברדיו 103FM במונולוג נרגש, בו סיפרה על תחושותיה אל מול הקיטוב והשנאה בחברה הישראלית. בין היתר התייחסה מוסרי לשנאה של חלקים בעם כלפי חלקים אחרים, ואמרה: "קיצונים מהשמאל מבזים אשה אחת של ראש ממשלה אחד, מציירים אותה כחזירה ונלעגת ואנחנו הנשים החזקות שותקות כי כאן זה נוח".
מוסרי התחילה את המונולוג שלה בתיאור שיחה עם אביה: "אני פותחת את התוכנית בכעס. כעס עלינו במה שהפכנו להיות. אתמול בצהרי היום טלפן אליי אבי יוסף, הוא כבר בן 70, גבאי של בית כנסת, צנחן ולוחם לשעבר ופטריוט בל יתואר. מסתבר שאת יום האתמול העביר בניקיון ספרי התורה שלו וכדי להימנע מהשקט הזועם ששרר בביתו הדליק את הטרנזיסטור הקטן שקיבל במתנה אי אז. הוא האזין לתוכניות פוליטיות, תוכניות שמעלות מאזינים ותכניות דעה והתחלחל. כשהתקשר אליי בכה ממש, את זאת שמעתי בקולו. הוא שאל אותי שאלה אחת, 'מה קרה לעם ישראל מרסל?'. שתקתי. לא היה לי מה לענות לו וחיכיתי שימשיך לדבר".
מרסל הוסיפה: "הוא דיבר על שנאת החינם בין הימין לשמאל, הוא דיבר על שדרי הרדיו שלא יודעים להבחין בין הסתה לבין דעות ועל עם ישראל שהפך ממקשה אחת של טוב לעם רודף דם ותאב בצע. הרגעתי אותו ואמרתי לו שהתקשורת לעתים מקצינה כדי לעורר סקרנות. ואמרתי לו שלא יעז לקחת ללב יותר מדי כי זה לא טוב ללב שלו. הוא בלם אותי ואמר 'עזבי אם סבא וסבתא היו חיים היה נשבר להם הלב'. לאחר מכן שב לעבודת הניקיון. כמובן ששיקרתי לו הפכנו כולנו לרפש שנאתי אחד גדול ועל כן גם לא האמין לי. מה קרה לנו לעזאזל מה קרה לארץ חמדת אבות? הפכנו לצמאי דם. זה חוגג על חורבנו של האחר. נערה שסוטרת לחייל ומשורר שאני גדלתי עליו מוחא לה כפיים".
"קיצונים מהימין מאחלים לקיצונים מהשמאל מפגש עם סודנים בפינת הרחוב. אותם הסודנים שאסור לשלוח אל מותם אבל שחלילה לא יצאו מדרום תל אביב. הקיצונים מהשמאל מבזים אשה אחת של ראש ממשלה אחד, מציירים אותה כחזירה ונלעגת ואנחנו הנשים החזקות שותקות כי כאן זה נוח. כל מי שמצליח הוא מוקצה שיש לחשוד בו וכל מי שלא מצליח מאיים לעבור לארץ ניכר".
לסיום אמרה מוסרי: "זכר השואה מתלכלך בכל פעם ומשרת אג'נדה פוליטית ומותר לקרוא נאצי למי שלא בא טוב. מצחיק שרק בעתות מלחמה אנחנו מתאחדים, רק כשיורים עלינו מבחוץ אנחנו פותחים את דלת ביתנו לכל החפץ. התעייפתי. כשסבי עלה ארצה הוא נישק את אדמת הארץ ונשא תפילת 'שהחיינו'. לו ידעו שתפילותיו נקברו עמוק באדמה יחד עם המוסר האנושיות והחמלה מעניין אם היו טורחים לרדת מהספינה או מהמטוס. פעם היינו טובים יחד. הלוואי שנשוב ונלמד לחיות בעד ארצנו".
