בית הדין הרבני האזורי בחיפה התיר באופן חריג לבעל הנשוי לסרבנית גט לשאת אישה שנייה. אב בית הדין בחיפה, הרב אברהם מאיר שלוש, פטר את הבעל גם מהליך של חתימת מאה רבנים והשלשת גט, והסתפק באישור של נשיא בית הדין הגדול הרב יצחק יוסף. המבקש, תושב חיפה, טוען כי נפרד למעשה מאשתו לפני שמונה שנים והוא מתגורר בנפרד. לדבריו, אשתו ניהלה בעבר קשרים פסולים עם גברים אחרים וכל ניסיון לנהל עמה דיאלוג לגירושין גרר התפרצויות וקללות. הוא מוכן לוותר לאישה על דירתם כדי שתוכל לגור בה עד סוף ימיה.
האישה אישרה לבית הדין הרבני כי בארבע השנים האחרונות הם אכן פרודים ואין ביניהם יחסים אך סירבה להתגרש, ואמרה שוב ושוב: "אני לא מתגרשת בשום אופן. רק המוות יפריד בינינו. אני לא אתן לו גט. עזה כמוות אהבה". במשך השנים ניסה בית הדין לשכנע את האישה לחזור בה מסרבנותה לגט אך ללא הועיל.
בפסק דין ארוך ומנומק נכתב בין היתר כי "בית הדין התרשם שהצדדים לא ישובו לעולם לחיים משותפים. הבעל מאס באשתו והאישה מאסה בבעלה ועל פי פוסקים רבים יש מקום לגרשה בעל כורחה". בית הדין הוסיף כי האישה "אינה מוכנה לקבל את גטה בבחינת 'אחזתיו ולא ארפנו' ובמקום 'עזה כמוות אהבה' נראה כי 'עזה כמוות הנקמה'". למרות החלטות חוזרות ונשנות של בית הדין הוסיפה האישה להתבצר בעמדתה וסירבה להתגרש. בית הדין הרבני (אילוסטרציה). צילום: מרים אלסטר, פלאש 90
על פי הרמ"א המבוסס על חרם דרבנו גרשום, בנסיבות כאלה יש מקום לאשר לבעל לשאת אישה שנייה לאחר שמאה רבנים יחתמו על הסכמה להיתר. כך נהגו עד היום בתי הדין ברחבי הארץ כלפי בעלים אשכנזים כאשר אישרו במקרים נדירים לשאת אישה שנייה. חברי בית הדין הרבני בחיפה החליטו כי מאחר והבעל הוא בן עדות המזרח, שלא קיבלו עליהם את חרם דרבנו גרשום, אין צורך בחתימת מאה רבנים והם הסתפקו באישור של נשיא בית הדין הרבני הגדול, הרב יצחק יוסף, כנדרש על פי תקנות הדיון.
בהחלטה נכתב כי "בית הדין מתיר עקרונית למבקש לשאת אישה נוספת על אשתו. היתר זה כפוף לאישורו של כבוד מרן הראשון לציון נשיא בית הדין הגדול כפי שנקבע בתקנות הדיון.... בכל עת בו תרצה המשיבה להתגרש היא תוכל לתבוע גם את כתובתה ובית הדין ידון בדבר אחר קבלת הגט...בית הדין חוזר וקורא למשיבה לסיים פרק זה בהקדם ולהתגרש בהסכמה מבלי להזדקק להיתר נישואין".
