"ירושלים חזרה לחילונים", זו הייתה הכותרת הנפוצה בכלי התקשורת בנובמבר 2008, לאחר ניצחונו של ניר ברקת בבחירות על ראשות עיריית ירושלים, לאחר שגבר על מאיר פרוש מדגל התורה בקרב צמוד של 52% מול 43% מהקולות. ברקת אינו ראש העיר החילוני הראשון של העיר ירושלים, אך הבחירות באותה שנה נחקקו בזיכרונו של הציבור הירושלמי ככאלה שבהן החילונים ניצחו, לאחר קדנציה זכורה היטב, בשל אופייה השמרני־דתי, של אורי לופוליאנסקי.
מאז ברקת נבחר לקדנציה נוספת ב־2013, גם אז בקרב צמוד למדי, והנאמנות שלו לציבור הלא חרדי הפכה מזמן לשנויה במחלוקת, בייחוד בקדנציה האחרונה, שבה כמעט מחצית מחברי מועצת העיר היו חרדים וברקת "נכנע" לעתים לדרישותיהם.
הצהרתו של ברקת שלשום על כך שהוא פורש מהתמודדות על קדנציה שלישית לטובת התמודדות בפריימריז של מפלגת הליכוד, מעלה כעת מחדש את שאלת הסיכויים של מועמד חילוני, או לפחות כזה שאינו מגיע מהמגזר החרדי, לגרוף את רוב הקולות בבחירות המקומיות, שצפויות להתקיים בסוף חודש אוקטובר הקרוב, ולכהן כראש העיר.
על פי תמונת המצב הנוכחית, ייתכנו אפילו עשרה מועמדים. בצד החרדי, מדובר ככל הנראה ביוסי דייטש, יו"ר סיעת יהדות התורה, ויצחק פינדרוס, יו"ר סיעת דגל התורה בעיר. מולם, שלושה מועמדים לא חרדים, שמגיעים מתוך העירייה - משה ליאון, עו"ד יוסי חביליו ועופר ברקוביץ'. לאוויר נזרקו כבר גם שלושה שמות של מועמדים פוטנציאליים שמגיעים מהכנסת – ח"כ רחל עזריה מכולנו וחברי הכנסת מהליכוד דודי אמסלם וזאב אלקין.
עוד ניתן למנות את מאיר תורג'מן, חבר מועצה זה כ־20 שנה, חובש כיפה, שמעצרו לפני שבועיים בגין חשד לעבירות שוחד עלול לסכל את תוכניותיו להתמודדות; ואת עו"ד אבי סלמן, לשעבר בכיר באגף לקידום עסקים ובאגף היועץ המשפטי בעירייה.
אז האם יצליח מועמד חילוני או שאינו חרדי להפתיע ולגבור על קולות אלה, כפי שעשה ברקת לפני כעשור? לדברי גורם חרדי במועצת העירייה, "הדרך היחידה שבה מועמד חילוני יזכה היא כנראה אם יתרחש שוב פילוג בקרב החרדים, כמו שקרה בבחירות המוניציפליות בנובמבר 2008". כזכור, באותה מערכת בחירות התנגדו נציגים מחסידות גור, ובהם סגן שר הבריאות, ח"כ יעקב ליצמן, למועמדותו של פרוש.
ירושלים, כידוע, אינה עיר פשוטה כשמדובר במגזרים, כך שהבחירות המוניציפליות, שעתידות להתקיים בסוף חודש אוקטובר השנה, ישקפו ככל הנראה את "יחסי הכוחות" הרגישים בבירה. על פי הנתונים המעודכנים ביותר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, 33% מהאוכלוסייה מתושבי ירושלים היהודים מגדירים את עצמם חרדיים, 20% מגדירים עצמם דתיים, 20% - חילוניים, 15% - מסורתיים לא כל כך דתיים ו־12% מסורתיים דתיים; בחלוקה גסה, מדובר בשליש־שליש־שליש לחרדים, דתיים וחילונים.
עם זאת, נכון להיום, כוחן של הסיעות החרדיות במועצת עיריית ירושלים מגיע לכמעט מחצית, והשאלה היא האם צפוי שינוי באופק. וכל זאת בהנחה שבעלי זכות ההצבעה הערבים לא יפתיעו השנה ויגיעו לבחור באופן שקולם יהיה משמעותי, הגם שעד כה לא היה מועמד ערבי.
בהתחשב בכך שאלה הם יחסי הכוחות במגרש, ניתן על פניו להניח שבמידה רבה, הכדור נמצא בידיו של משה ליאון, נציגו המובהק של הציבור הדתי לאומי. ליאון (56), רואה חשבון במקצועו, ששב והכריז השבוע לאחר הודעת הפרישה של ברקת על מועמדותו שלו לראשות העיר, הפך ליד ימינו של ברקת דווקא לאחר שהפסיד לו בבחירות האחרונות לראשות העיר.
הפסדו הקודם, היה ככל הנראה נעוץ בין היתר בעובדה שהעתיק את מקום מגוריו מגבעתיים לירושלים רק לקראת הבחירות, מה שגרע מהאהדה שרחש לו הציבור הירושלמי באותו הזמן. דומה שליאון ממצב את עצמו כמייצג הסטטוס־קוו בעיר. ״יש לי הכישורים, הניסיון והיכולת לקשר ולגשר בין כל האוכלוסיות בירושלים על כל גווניה, ואני בטוח שאצליח״, הוא אומר.
בקצה האחר ניצב עו"ד חביליו, לשעבר היועץ המשפטי לעיריית ירושלים. חביליו (58) אומנם ירושלמי במקור, אך רק לאחרונה שב לגור בה לאחר שנים שבהן התגורר במושב אורה הסמוך, כך שלא בלתי סביר שייאלץ גם הוא להתגבר על המשוכה שבבחירות האחרונות הכשילה את ליאון. אך אצלו, האתגר הוא דווקא הקו הליברלי שהוא מוביל בכל הקשור לירושלים ולצביונה החילוני. חביליו מזוהה עם מאבקים ציבוריים הנוגעים בנושא. כך למשל, הוא ייצג משפטית את גלריה "ברבור" (שלפני כשנה קיבלה צו סגירה מעיריית ירושלים לאחר שאירחה הרצאה של ארגון "שוברים שתיקה") ואת פאב "המפלצת" (פאב שכונתי שקיבל גם הוא צו סגירה מהעירייה מאחר שהיה פתוח בערב שבת).
"אני פונה לפחות לשני שלישים, גם לחילונים המסורתיים וגם לדתיים הלאומיים", הוא אומר, "בניגוד למה שמנסים לטעון. כעורך דין אני מייצג את הציבור הדתי לאומי במאבקים ציבוריים, וזה לא רק משפטי. אני חושב שכרגע הדתיים הלאומיים נמצאים בחששות כבדים מההתחרדות של השכונות המעורבות ומאוכזבים מאוד מהנציגים שלהם במועצת העיר. ברשימה שלי, בשלושת המקומות הראשונים, גם תהיה אישה וגם יהיה דתי לאומי".
חביליו אופטימי לגבי סיכוייו: "אם אחוז ההצבעה של הציבור הלא חרדי יהיה סביר, כמו בבחירות הראשונות של ברקת, יהיה אפשר לבנות קואליציה בלי החרדים, ואז המחיר של החרדים יהיה יותר נמוך. חשוב לי להדגיש שאני לא חושב שצריך לתת לחרדים פחות מבחינת היענות לדרישות שלהם, אבל כן לתת בצורה מושכלת. אני אתחשב בהם, אבל לא אסכים לעשות מה שברקת עשה, כגון עם מתווה השכונות וסוגיית סגירת המרכולים במרכז העיר בשבת, אני לא הולך לקיים בשכונות חרדיות פעילות או תחבורה ציבורית בשבת, אבל כן אתן זאת בשכונות של חילונים".
מועמד חילוני מובהק אחר הוא ברקוביץ', שמחזיק בתואר המועמד הצעיר, פחות בשל גילו (34), אלא יותר משום היותו עומד בראש סיעת "התעוררות", המזוהה עם צעירי העיר. הקלף הזה, של המועמד בעל מיעוט הניסיון היחסי אך אהוד הסקטור הסטודנטיאלי, משתקף היטב בסקר שנערך לפי קצת יותר משנה והראה שבעוד שרק כשליש מהציבור הירושלמי נחשף לשמו, מרבית הנחשפים רוחשים לו אהדה. השאלה היא אם זה מספיק כדי לנצח.
כמו חביליו, גם ברקוביץ' מכוון לזרם הדתי לאומי. "אני רואה ב'התעוררות' שותפות מיום הקמתה עם דתיים וחילונים. מחצית מהחברים ברשימה במועצת העיר הם דתיים לאומיים", הוא אומר, "הציונות הדתית היא חלק בלתי נפרד מ'התעוררות' וזו שותפות אסטרטגית, זו הדרך להשיג רוב. 60% מהציבור היהודי שמשתתף בבחירות הם חילונים מסורתיים ודתיים לאומיים. עם זאת, הציבור החרדי הוא חלק בלתי נפרד מירושלים, ואני רואה בו הזדמנות ולא בעיה".
עם זאת, לטענת ברקוביץ', הוא מייצג גם את הקבוצה שהוא מכנה "החרדים הממלכתיים", אלה שמהווים קבוצה הולכת וגדלה. "אני עובד על כניסת חרדים להייטק ולתעסוקה, והסקטור של 'החרדי החדש' הוא בהחלט פוטנציאל מבחינתנו. אני בהחלט רואה מהחרדים חלק מהעיר", הוא מוסיף. "מובן שאני שם לעצמי את הקווים האדומים ואני יודע מאיפה אני בא, אגן על הצביון המגוון של ירושלים".
כאמור, עד לפני כמה שבועות, לא היה מופרך להניח שבמעמד ראש העיר יזכה תורג'מן, שהכריז לא פעם על כוונותיו להתמודד. אולם מעצרו לפני שבועיים בחשד שקידם את ענייניהם של בעלי עסקים בירושלים בתמורה לטובות הנאה – ככל הנראה יסכל את סיכויי היבחרותו ובכלל את התמודדות. תורג'מן (65), נבחר לפני כ־20 שנה לראשונה כחבר מועצת העיר, ובהתאם, מייצג גם את קולו העממי של הציבור הירושלמי: הוא חובש כיפה, אך לא מזוהה אידיאולוגית עם מגזר כזה או אחר. כיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, קידום בנייה בשכונות שמעבר לקו הירוק הוא בראש מעייניו, ולשונו הגסה כבר עשתה שמות (לפני כשנה פורסם שצעק על חברי מועצה חרדים "נתפוס אתכם בביצים" במהלך ויכוח שהתלהט, התבטאות שעליה התנצל).
מועמד אחר ומוכר פחות הוא עו"ד סלמן, לשעבר בכיר באגף לקידום עסקים בעיר ובאגף היועץ המשפטי בעירייה, שהודיע לפני כמה חודשים על כוונתו להתמודד על ראשות העירייה. ייתכנו גם הפתעות בשנה הקרובה: בעוד שברקת עושה את דרכו מהמגרש המוניציפלי לארצי, יש כאלה שמאותתים סימני חזרה הביתה: הח"כים עזריה ואלקין ויו"ר הקואליציה אמסלם, שהחלו את דרכם הציבורית בעירייה.
בסביבתה של עזריה אומרים כי קיבלה פניות, אולם היא טרם הביעה כוונות מפורשות בנושא. עם זאת, היא ציינה השבוע כי "בשנים הקרובות עומדים בפנינו אתגרים משמעותיים מאוד בתחומי התעסוקה והדיור, שני נושאים שלצערי טרם טופלו. אמשיך לפעול לטובת תושבי ירושלים". גם אמסלם אמר על האפשרות כי יתמודד לראשות ירושלים כי "זה עדיין מוקדם, אבל זה תמיד על השולחן. זו זכות להיות חלק מבוני ירושלים". במקביל, נודע כי השר לענייני ירושלים ומורשת אלקין בוחן גם הוא אפשרות להתמודד.