איזנקוט: "אויבינו מבקשים לבסס את כוחם מעבר לגבולות"

ריבלין פתח את דבריו ואמר: "משפחות אהובות, הערב הזה, טעון חרדת קודש. כשאני פוגש בכן בימי השבעה, באזכרות השנתיות לימי הלחימה, במפגשים אקראיים בבית הנשיא, אני תמיד מרגיש כאילו אנחנו מחליפים בינינו שתיקות של מובן מאליו. בערב הזה, בחסותו של כותל הדמעות, אני מבקש לומר לכן כמה אני מצטער. להעביר אליכן את צערו של העם, שצו חייו בארץ הזו, תובע ממנו לאבד את הטובים והטובות ביותר, את אהוביכם, אהובותיכן. אני מבקש לומר לכן, סליחה. סליחה על שנות כאב שלא יתם, שלא יכולנו למנוע, בשבתנו בארצנו הנאבקת על שגרת בטחונה".

"הערב, אנו מתכנסים איתכם בכאבכם ליממת זיכרון", הוסיף ריבלין. "ואתם הרי לא זקוקים ללוח השנה כדי לחוש את הכאב בבשר החי. לעוד תאריך לצד ים של ציוני דרך שצפים בכם לאורך השנה. יום הולדתו, יום הנישואים, היום בו שמעתם את קולה בפעם האחרונה, החיבוק האחרון ממנה, היום בו הלך לבלי שוב. היום, כולנו נושאים את זיכרון אהוביכם ואהובותיכן, את תמונת החיים שלהם. הלוואי, הלוואי, שיכולנו ביום המקודש הזה, לתת לכם יום אחד של מנוחה מהזיכרון. מהכאב. יום שבו נישא את הכאב אנחנו, על כתפינו שלנו, ונוריד מעט, כל כך מעט, מכתפיכן העייפות. יום שבו נכאב במקומכם, ולא רק יחד אתכם".

"משפחות אהובות, בכל מפגש בינינו, אנו תמיד מבקשים מכן, שוב ושוב: "ובחרתם בחיים", אנא, "ובחרתם בחיים". למען הילדים, למען אבא ואמא, למען סבא וסבתא, למען המדינה, למעננו, שנותרנו כאן יחד אתכם, מבקשים להקל במעט על הלב השבור, ואולי גם על עצמנו. אנו מבקשים, אך לא תמיד יודעים באיזו זכות. בביקורי אצלכם אני מדבר על המדינה שלנו הנבנית באהבה כבר שבעים שנים, אך רואה בפניכם את החורבן שנטע באחת כשנקשה יד הבשורה על דלתכם וכן, אני מביט בכם משתאה, כיצד שוב ושוב, אתם בוחרים בחיים. זוקפים גב, ואחר כך גם ראש, ומתחילים ללכת. אני מביט בכם ומתפלל - כי נהיה ראויים לבחירה שלכם בחיים. שנהיה ראויים להחלטה שלכם לקום ולהמשיך ללכת. למען החיים, למען תקומתו של העם, למען קיומה של המדינה".

 
"לא נפסיק לעמול עבור המדינה בשבילה נלחמו ילדיכם"
 

הנשיא פנה למשפחות השכולות ואמר: "משפחות אהובות, אנחנו נושאים בחובת ההוכחה כי לא נפסיק לרגע לעמול עבור המדינה בשבילה נלחמו ילדיכם. לשלב ידיים בשם ההבנה: "אחים אנחנו" שוב, ושוב, ושוב. אל המנהרות לא זינקנו שמאל וימין, בשוחות לא שכבנו פריפריה ומושבים, אל מול פני אויב לא הסתערנו קיבוצים, כפרים וערים. אנו חבים חוב של חיים לכל הבתים אשר על דלתם נקש השכול, בעבור הזכות לצמוח פה כעם חופשי בארצנו. אנחנו חייבים להמשיך ולבנות כאן חברת מופת. חברה שערבות הדדית היא יסוד מוסד של קיומה, של המשך שיגשוגה. אנחנו חייבים להמשיך ולהבטיח כי נשלח את בנינו ובנותינו אל הקרב, רק לאחר שעשינו כל שאפשר, על מנת להבטיח, להם ולנו, כי אין ברירה אלא לצאת אליו, מתוך הבטחה שעשינו הכל על מנת לוודא שישובו ממנו. נמשיך ונלחם איתנים ונחושים, בכל רגע בו תקרב אלינו מלחמה".
 

"אזרחי ישראל, משפחות יקרות, מחר נציין שבעים שנים לעצמאות ישראל", הוסיף לסיום הנשיא. "עם רדת הערב, עת יתנוסס דגלנו בראש התורן, זכור נזכור כי אהוביכם, גיבורינו, גיבורי החיל, הם-הם הנושאים אותו אל-על. מכאן, אנו שולחים תפילה לשובם של לוחמינו, נעדרי צה"ל וחללינו אשר מקום קבורתם לא נודע. לא נשקוט עד אשר ישובו לגבולם. נשלח כוחות בהצדעה ובהערכה גם לפצועי צה"ל וכל מערכות הביטחון, ללוחמים וללוחמות אשר עבורם לא תמו עוד ימי הקרב, ונבטיח כי לא לבדם יצעדו במסע הקשה אל ההחלמה. "מי שברך אבותינו אברהם יצחק ויעקב, הוא יברך את חילי צבא ההגנה לישראל, וכל כוחות הביטחון, העומדים על משמר ארצנו וערי אלוהינו, מגבול הלבנון ועד מדבר מצרים, ומן הים הגדול עד לבוא הערבה, ביבשה באוויר ובים". יהי זכר הנופלים והנופלות, צרור בצרור החיים ונצור בלוח ליבנו לעד".

איזנקוט: "נפרדתי מאחים יקרים שהיו לי אחים לנשק"


עוד לפני כן, התקיים בבית יד לבנים בירושלים טקס זיכרון לחללי מערכות ישראל בהשתתפות ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו"ר הכנסת ח"כ יולי אדלשטיין, ראש עיריית ירושלים ניר ברקת ובכירים במשרד הביטחון לצד משפחות שכולות. 

נתניהו הוסיף: "איננו שוכחים לרגע אחד אפילו את נעדרינו, הדר גולדין ואורון שאול, ואנחנו מחויבים להחזרת הבנים הביתה וגם את אברה מנגיסטו. איננו שוכחים לרגע את פצועינו ואנחנו מאחלים להם באהבה רבה איחולי החלמה. מעטים מול רבים עמדנו במלחמת העצמאות, דלים בנשק, נערים צעירים לצד פליטי שואה שהישר מירידתם לאוניה נשלחו לקרב. המסר שהותירו הנופלים חד וברור, ייתכן שחיינו יהיו קצרים מדי אבל הבטחנו את חיי האומה לעד, והם אכן נתנו לנו את האפשרות לחיות, בזכותם ובזכות ממשיכי דרכם אנחנו כאן".