"אחרי שהאקס שלי ניסה לרצוח אותי, הייתי שבר כלי", מספרת ג’. “פצועה חבולה נפשית ופיזית, מעבר לזה שהייתי נפגעת עבירה. כיום בבית המשפט לענייני משפחה לא מתייחסים כלל למקרה שעברתי". הם הכירו באתר היכרויות. חמש שנות זוגיות ללא נישואים הניבו תקינים ילד משותף. “עד הלידה היחסים היו יחסית, ואז הרגשתי משהו לא נורמלי באובססיביות שלו ושל משפחתו", ג’ משחזרת את מה שהבשיל לכדי ניסיון רצח בשנת 2014. “היחסים הלכו והשתבשו. יום אחד הוא הודיע שזה נגמר בינינו. הוא החליף מנעולים, ומצאתי את עצמי עם הילד מחוץ לבית. אחרי כמה חודשים הוא קיבל הסדרי ראייה. תבעתי מזונות, וביום קבלת התביעה אמו התקשרה אליו והקריאה לו חלקים מכתב התביעה שלי. הוא נמלא זעם בעקבות השיחה ונסע לבית הוריו להצטייד בשני סכיני קומנדו באורך של 15 סנטימטרים.
"זה היה ביום של הסדרי הראייה. הוא לקח את הילד כשהסכינים בתוך הרכב. לאחר שהחזיר לי את הילד, הוא הלך מאחוריי בשקט מבלי שהרגשתי, ותוך כדי שאני חוגרת את הילד, דקר אותי מאחור שלוש דקירות ראשונות וכואבות. הסתובבתי, ואז הוא נתן לי אגרופים והמשיך לדקור אותי ללא הפסקה, כאשר הדם שלי ניתז לעבר בני. צרחתי ובני צרח יחד איתי. גם הכיסא של הילד היה דקור. במזל, בני לא נדקר.
"אחרי שדקר אותי 18 דקירות, הכה והלם באגרופים, הוא חטף את הילד מרכבי, שם אותו ברכבו כשהוא לא חגור, והסכינים לידו. הוא סיכן אותו בנסיעה מטורפת מחוץ לחניון. בינתיים הצלחתי להיחלץ מהרכב שלי, נעמדתי בדרכו והוא ניסה לדרוס אותי והמשיך בנסיעה פרועה תוך חציית רמזורים אדומים. אחרי מרדף משטרתי, כשהילד ברכב חווה את הכל והבגדים שלו ספוגי דם, הוא נעצר על ידי המשטרה. הילד נלקח על ידי שוטרים עד שהוריי באו לקחת אותו מתחנת המשטרה ואותי אשפזו בבית חולים.
מכתב האישום הושמטו סעיפים כמו החזקת סכין, הפקרה, חטיפה, וניסיון הרצח הומר לחבלה בכוונה מחמירה. הוא היה עצור עד תום ההליכים, ובסופו של דבר הוא נשפט לתשע שנים, אך המשיך להטריד אותי גם מהכלא. יצאתי שבר כלי על כיסא גלגלים. גם בבית החולים הרגשתי כמו מתה, וההחלמה ארכה כמה חודשים. אין לי כל הגנה כיום, והמשפחה שלו והוא ממשיכים להציק לי ולבני".
"זה היה ביום של הסדרי הראייה. הוא לקח את הילד כשהסכינים בתוך הרכב. לאחר שהחזיר לי את הילד, הוא הלך מאחוריי בשקט מבלי שהרגשתי, ותוך כדי שאני חוגרת את הילד, דקר אותי מאחור שלוש דקירות ראשונות וכואבות. הסתובבתי, ואז הוא נתן לי אגרופים והמשיך לדקור אותי ללא הפסקה, כאשר הדם שלי ניתז לעבר בני. צרחתי ובני צרח יחד איתי. גם הכיסא של הילד היה דקור. במזל, בני לא נדקר.
"אחרי שדקר אותי 18 דקירות, הכה והלם באגרופים, הוא חטף את הילד מרכבי, שם אותו ברכבו כשהוא לא חגור, והסכינים לידו. הוא סיכן אותו בנסיעה מטורפת מחוץ לחניון. בינתיים הצלחתי להיחלץ מהרכב שלי, נעמדתי בדרכו והוא ניסה לדרוס אותי והמשיך בנסיעה פרועה תוך חציית רמזורים אדומים. אחרי מרדף משטרתי, כשהילד ברכב חווה את הכל והבגדים שלו ספוגי דם, הוא נעצר על ידי המשטרה. הילד נלקח על ידי שוטרים עד שהוריי באו לקחת אותו מתחנת המשטרה ואותי אשפזו בבית חולים.
מכתב האישום הושמטו סעיפים כמו החזקת סכין, הפקרה, חטיפה, וניסיון הרצח הומר לחבלה בכוונה מחמירה. הוא היה עצור עד תום ההליכים, ובסופו של דבר הוא נשפט לתשע שנים, אך המשיך להטריד אותי גם מהכלא. יצאתי שבר כלי על כיסא גלגלים. גם בבית החולים הרגשתי כמו מתה, וההחלמה ארכה כמה חודשים. אין לי כל הגנה כיום, והמשפחה שלו והוא ממשיכים להציק לי ולבני".
ג’ היא אחת מני רבות. 126 נשים נרצחו בעשור האחרון בידי בני זוגן. ב־35% מהמקרים הנרצחת התלוננה במשטרה טרם האירוע על אלימות במשפחה.
ב־2015־2016 עלה שיעור הנשים המוכרות למשטרה על רקע אלימות לכמעט מחצית (5 מתוך 11 נרצחות בכל שנה). מחצית מהנשים שנרצחו בעשור האחרון היו מוכרות גם לשירותי הרווחה. בעשור האחרון נפתחו 238 תיקים בגין ניסיון רצח של נשים, ורק ב־30% מהם הוגש עד היום כתב אישום. בכשליש ממקרי ניסיון הרצח, החשוד הוא קרוב משפחה של הקורבן, כאשר ב־62% ממקרים אלה מדובר בבן זוג בהווה או בעבר.
על רקע הנתונים הקשים, תקיים היום הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי דיון מיוחד בנושא “נשים שורדות ניסיון רצח", שבו ייקחו חלק חוקרות ישראליות העוסקות בתחום של רצח על רקע מגדרי (Femicide), ומסכמות בימים אלו עבודת מחקר בת ארבע שנים. מחקרן אף ייצג את ישראל בקבוצת מחקר אירופית - Femicide Across Europe IS1206. לבקשת “תמורה - המרכז המשפטי לקידום שוויון", הדיון יתמקד בהצגת מחקרים על נשים ששרדו ניסיון רצח, בהתמודדות הרשויות ומערכת המשפט עם אלה שניסו לרצוח ללא הצלחה ובהשלכות המצב הנוכחי על חייהן של הקורבנות, הנאלצות לא אחת להמשיך להתמודד עם החשש מפני פגיעה חוזרת מצד התוקף.
בנוסף, ייקחו חלק בדיון גם נשים ששרדו בעצמן ניסיון רצח ובני משפחותיהן של נרצחות, שיבקשו להחמיר את הענישה על עבירות של ניסיון רצח ולאפשר הטלת מגבלות על תוקפים שהורשעו בתקיפה חמורה או בניסיון רצח ושוחררו, גם לאחר ריצוי מלא של תקופת מאסרם.
בנוסף, ייקחו חלק בדיון גם נשים ששרדו בעצמן ניסיון רצח ובני משפחותיהן של נרצחות, שיבקשו להחמיר את הענישה על עבירות של ניסיון רצח ולאפשר הטלת מגבלות על תוקפים שהורשעו בתקיפה חמורה או בניסיון רצח ושוחררו, גם לאחר ריצוי מלא של תקופת מאסרם.
מערך פרוץ
“עצם המחשבה שישנן נשים מאוימות בעוד שרוצחים פוטנציאליים מסתובבים להם חופשי בינינו - אמורה להדיר שינה מעיני כולם, ועלינו להמשיך ולפעול בכל המישורים למיגור התופעה", אומרת יו"ר הוועדה ח"כ עאידה תומא סלימאן. “כל ניסיון רצח שכשל טומן בחובו פוטנציאל לתקיפה נוספת שעלולה להסתיים אחרת. אי לכך, יזמתי הצעת חוק שאושרה בקריאה טרומית, ולפיה יוסמך בית המשפט לתת צו הגנה, ובתנאים מסוימים להורות כי הצו יבוצע בתנאי פיקוח אלקטרוני. הצעת חוק זו באה להעניק בחזרה לנשים את הביטחון והחירות שלהן. באם הרשויות לא ישכילו להתמודד עם התוקפן כראוי תוך הטלת ענישה מחמירה, שיקום ופיקוח לאחר השחרור, לצד מתן מענה מלא ומעטפת של הגנה ותמיכה למותקפות, נשים ימשיכו לשלם בחייהן".
כיום למשפחות של קורבנות רצח יש מעטפת סיוע: תוכנית סנ"ה (סיוע למשפחות נפגעי המתה), כלומר מערך תמיכה טיפולית ומשפטית למשפחות נפגעי עבירות המתה (רצח והריגה) המופעל משנת 2009 על ידי משרדי המשפטים והרווחה, בעקבות שינוי האקלים הציבורי ביחס למקומו של נפגע העבירה בהליך הפלילי, והרצון להתחשב יותר בצרכיו ובכבודו. בהתאם לתוכנית, הוקמו על ידי משרד הרווחה ברחבי הארץ מרכזי סיוע למשפחות. לצד זה, ניתן להן ייצוג משפטי באמצעות הסיוע המשפטי במשרד המשפטים, אשר מלווה אותן בהליך הפלילי על כל היבטיו ומסייע בהגשת תביעות אזרחיות, מימוש זכויות מהמוסד לביטוח לאומי, ענייני ירושה וכו’.
אלא שנשים שהיו קורבן לניסיון רצח אינם זוכות כיום למענה. פרופ’ יפעת ביטון, מומחית לשוויון ויו"ר “מרכז תמורה" במכללה למינהל, מסבירה כי כאשר מדובר בנשים ששרדו ניסיון רצח, המערך פרוץ לחלוטין. “עיקר הבעיה עולה בהקשר של תביעות הנזיקין האזרחיות", היא אומרת. “אין מקורות מדינתיים ייעודיים שיסייעו לאישה להשתקם, והתביעה הנזיקית היא לעתים מפתח ליכולתה להשתקם. אלה תביעות שלוקחות שנים על גבי שנים. התיקים שטיפלנו בהם במסגרת ‘מרכז תמורה’, שעסקו בנפגעות רצח ובנרצחות, ארכו שמונה שנים בממוצע. אחת הבעיות הקשות היא שבתי המשפט מסרבים להשית פיצויים עונשיים אמיתיים על גברים שניסו לרצוח.
"בית המשפט קבע באחד המקרים האחרונים שלנו פיצויים עונשיים נמוכים ביותר, ולכן אין מנגנון פיצוי ותמיכה. זה אולי נכון כאשר חסים על הארנק הציבורי, אבל לא ברור מדוע חסים על הארנק הפרטי של הנאשם או המורשע. בשורה טובה בכל זאת קיימת בתיק שבו טיפלנו לאחרונה ושבו השגנו תקדים חשוב לפני כחודש וחצי, שקבע ששיקום מהיר ואיכותי של אישה מניסיון הרצח עדיין יאפשר פיצוי שלה בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות שהיה לה לפני ניסיון הרצח. עניין מטריד נוסף לגבי נשים שורדות הוא שהמערכת לא נותנת להן הגנה, כאשר מי שניסה לרצוח משתחרר מהכלא.
"ייצגנו אישה שנפצעה בזמן שאחותה, שניסתה להגן עליה מרצח, נרצחה על ידי הפוגע. כעבור 20 שנה הוא יצא מהכלא, והיא מצאה עצמה חסרת כל הגנה מולו. נכון שיכול להיות שהוא ‘חזר בתשובה’ בכלא, אבל הסיכון הוא כל כך גדול והטראומה שלה אדירה, שזה למעשה להחזיר אותה 20 שנה אחורה. היא חרדה לילדיה, ובכלל, יכול להיות שהוא ירצה להשלים את המשימה שלא צלחה בניסיון הראשון".
"בית המשפט קבע באחד המקרים האחרונים שלנו פיצויים עונשיים נמוכים ביותר, ולכן אין מנגנון פיצוי ותמיכה. זה אולי נכון כאשר חסים על הארנק הציבורי, אבל לא ברור מדוע חסים על הארנק הפרטי של הנאשם או המורשע. בשורה טובה בכל זאת קיימת בתיק שבו טיפלנו לאחרונה ושבו השגנו תקדים חשוב לפני כחודש וחצי, שקבע ששיקום מהיר ואיכותי של אישה מניסיון הרצח עדיין יאפשר פיצוי שלה בהתאם לפוטנציאל ההשתכרות שהיה לה לפני ניסיון הרצח. עניין מטריד נוסף לגבי נשים שורדות הוא שהמערכת לא נותנת להן הגנה, כאשר מי שניסה לרצוח משתחרר מהכלא.
"ייצגנו אישה שנפצעה בזמן שאחותה, שניסתה להגן עליה מרצח, נרצחה על ידי הפוגע. כעבור 20 שנה הוא יצא מהכלא, והיא מצאה עצמה חסרת כל הגנה מולו. נכון שיכול להיות שהוא ‘חזר בתשובה’ בכלא, אבל הסיכון הוא כל כך גדול והטראומה שלה אדירה, שזה למעשה להחזיר אותה 20 שנה אחורה. היא חרדה לילדיה, ובכלל, יכול להיות שהוא ירצה להשלים את המשימה שלא צלחה בניסיון הראשון".
“אחת הבעיות הנוספות בתביעה נזיקית היא שכדי להוכיח שעליו לפצות את האישה, יש להוכיח קודם שאכן הוא ניסה לרצוח אותה", אומרת פרופ’ ביטון. “אם אין קביעה משפטית על עובדה כמו זה שניסו לרצוח אותה, חובת ההוכחה על האישה. להוכיח רצח לבד, בתוך הליך אזרחי, כרוך במשאבים גדולים ובגיוס מומחים, וזה סיפור יקר מאוד. דבר נוסף הוא חוסר מעקב אחרי מי שניסה לרצוח. במקרה מסוים שלחנו את כתב התביעה לבית החולים שבו היה מאושפז העבריין לאחר שנפצע בעצמו במהלך ניסיון הרצח. כשהגענו לשם, התבשרנו שהשתחרר. אדם שניסה לרצוח מסתובב לו להנאתו חופשי. מה שחשוב זה להאיר באמצעות סיפורים אלה את היעדר קיומו של נוהל ראוי לטיפול בנשים שורדות ניסיון רצח. נראה שכשמדובר בבני זוג, הנהלים יותר גמישים".
עו"ד רותי אלדר, היועצת המשפטית של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, אשר ייצגה את ג’ בכל ההליכים, כולל בערעור בעליון במסגרת ההתנדבות במינהל נשים בהרצליה, מסבירה כי המחוקק מתייחס לכל עבירת ניסיון באותה חומרה שבה הוא מתייחס אל העבירה שהשיגה את מטרתה, אולם עיקרון זה אינו חל על עבירות שנקבע לגביהן עונש חובה, כמו מאסר עולם חובה בעבירת הרצח. “בחוק העונשין יש סעיף מיוחד לעבירה של ניסיון לרצח, הקובע עונש של עד 20 שנות מאסר על ניסיון שלא כדין לגרום למותו של אדם", אומרת עו"ד אלדר. “משמעות הדבר היא שנאשם שניסה לרצוח אדם ישוחרר מהכלא לאחר שנים לא רבות - 15 שנה במקרה הטוב, אם נגזר עליו העונש המרבי – דבר נדיר במערכת המשפט שלנו, כאשר ניתן להניח שהמוטיבציה להמית את האדם שאותו ניסה להמית בעבר לא חלפה, אלא אפילו גברה לאחר שנות המאסר, מתוך רצון לנקום. הנושא חמור במיוחד ומעורר דאגה, מפני שפעמים רבות, כאשר אישה חווה תקיפה ברוטלית שאך בנס לא גרמה למותה, כתב האישום שמוגש נגד התוקף אינו מייחס לו ניסיון לרצח, אלא תקיפה, חבלה או פציעה בנסיבות מחמירות וכיוצא באלה. בעצם העובדה שלא מיוחס לתוקף ניסיון לרצח אלא עבירה אחרת, יש משום התייחסות מקלה וסלחנית לכאורה לאופיו וטיבו של המעשה ולכוונותיו של התוקף".
לדברי עו"ד אלדר, מצב זה מעמיד נשים ששרדו ניסיון רצח במצב של סיכון מתמיד וחרדות קיומיות, כאשר כל יציאה לחופשה של האסיר, יציאה לבית משפט לדיון בעתירות או התקרבות מועד השחרור מהכלא - מעמידות את האישה ששרדה בסכנה ממשית לחייה. “ארגון משפחות נרצחים ונרצחות סבור כי בכל מקרה שבו אישה שורדת תקיפה אלימה וחמורה בידי בן זוגה, אם התוקף מואשם בניסיון לרצח ואם באחד מסעיפי התקיפה או החבלה שבחוק העונשין כאמור לעיל, חייבות רשויות החוק והמשפט למצוא דרך להגן עליה בכל אמצעי אפשרי כדי למנוע את השלמת המעשה על ידי התוקף", אומרת עו"ד אלדר. “אנו עומדים על כך שהחוק לשחרור על תנאי ממאסר, התשס"א־2001, יתוקן כך שוועדת שחרורים מיוחדת תהיה רשאית לדון בשחרור בתנאים של אסיר הנושא מאסר בשל עבירה לפי סעיף 300, 300א או 305 לחוק העונשין, התשל"ז־1977 (רצח או ניסיון לרצח), גם כאשר האסיר ריצה את מלוא תקופת מאסרו, אם חוות הדעת שהגיש לה הצוות המקצועי תצביע על מידת סכנה גבוהה הנשקפת לציבור משחרור האסיר, לרבות סכנה הנשקפת לנפגע העבירה".
“בלי פיקוח"
“כל חג, כל יום, כל רצח, כל אובדן שעולה בטלוויזיה, מחזיר אותי בבום אחורה", מספרת רשל מאור, שאמה תמר ששון ז"ל שרדה ניסיון רצח בידי אחיה, אך לא את זה שבא אחריו. “אמא הייתה אישה מדהימה, תמימה, רואה את הטוב בכל אדם, עוזרת לזולת, דואגת לכולם חוץ מאשר לעצמה. היא עבדה בגן ילדים. התמימות והאמונה שאף אחד לא יכול לפגוע בה - עלו לה בחייה. הרוצח חולה בסכיזופרניה. גדלתי לתוך זה, כך שלא ידעתי מה הסכנות שכרוכות בזה. כילדה ביקרתי אותו בבאר יעקב, לא היה פחד. היה ידוע במשפחה שהוא חולה, שהוא מסכן, ושאין סכנה ממשית.
"אחרי שהתחתנתי עברתי לארצות הברית, וידעתי שהוא תקף קבלן ששיפץ את הבית ואיים על השכנים. היה גם אשפוז שנודע לי עליו רק בדיעבד, אחרי שהוא הכה את אמא מכות רצח. אמרתי לה: 'את כורה לעצמך קבר. איך תברחי משם כשצריך?' חצי שנה לפני הרצח, הוא בא אליה מאחור בזמן ששטפה כלים וחנק אותה. היא כמעט איבדה את ההכרה. סבתא באה והפרידה, הוא לקח סכין, תכנן לדקור אותה, וסבתא שוב הפרידה. היא רצתה להתקשר אלי שאזעיק עזרה. הוא לקח פטיש וניפץ לה את הטלפון".
“הוא הואשם באיומים, וההליכים המשפטיים נגדו הופסקו בגלל היותו חולה נפש שאינו אחראי למעשיו", מספרת מאור, שמטופלת בתוכנית סנ"ה. “שלחו אותו לבית חולים פסיכיאטרי, ואחרי חמישה חודשים הוא שוחרר הביתה, בלי פיקוח. אמא שלי אמרה: ‘הוא חזר. הוא בסדר’. אמרתי לה: ‘אמא, הוא ירצח אותך. בואי אלי’. אבל שום דבר לא עזר. הבטיחו לה שהוא מאוזן ושיהיה בסדר. לא עברו שבועיים, וב־13 באוקטובר, לפני 4.5 שנים, הוא רצח אותה בבית. שיסף את גרונה ושוב אושפז בבית חולים לחולי נפש בגלל היעדר אחריות פלילית. אמא הייתה בת 69. הוא ידע שאין ענישה והרתעה, שהוא יאושפז וישוחרר. הוא התרברב שבכל דבר שיעשה - הוא יצליח לחמוק מהעונש. היה פה ניסיון רצח ללא עונש, היו פה איומים לרצח, ובסופו של דבר היה רצח".