"אצל תינוקות קשה מאוד להחליט מתי מדובר בתמרור אזהרה שלפיו אנחנו יכולים לחשוש מהתנהגות פוגענית כלפיהם במעון, כי זה גיל כל כך דינמי והרבה דברים יכולים להשפיע עליהם, לא רק פגיעות פיזיות ונפשיות", מסבירה טל גולן סגל, מנהלת התוכניות ללימודי תעודה בחינוך לגיל הרך שבמכללת סמינר הקיבוצים.
"אבל כשאין ספק, אז אין ספק. אם יש סימנים על הגוף, אם מדובר בתינוק בעל התנהגות מבוססת באופן מובהק ומשהו משתנה - בהחלט ניתן לחשוד ולבדוק, אבל צריך לזכור שעוד דברים יכולים להשפיע עליו. כמו כן חשוב להיות עירניים בשיח עם המבוגרים האחראים, להיות מחוברים לתחושות הבטן גם כשמנהלים שיח עם הגננת, לא להסתמך רק על מה שנאמר, אלא לקחת בחשבון את כל התחושות. עם זאת, יש להיות מאוד זהירים - יכולים להיות כל כך הרבה מצבים שאליהם הילד נחשף, או שהוא לא מרגיש טוב או שאפילו בבית קורים דברים, ולכן גם צריך לשמור על פרופורציה".
ד"ר אבידן מילבסקי, מרצה בכיר בפסיכולוגיה התפתחותית באוניברסיטת אריאל, מדגיש כי שלוש השנים הראשונות בחיים הן החשובות ביותר וקריטיות להמשך החיים. "הרבה מהמחקרים שבוחנים את הנושא מראים שהתנהגות אגרסיבית בקרב בני נוער ומבוגרים קשורה להתעללות שחוו כשהיו ילדים. יש מחקרים שמראים שזה משפיע על שימוש בסמים ואלכוהול - הדברים אומנם קרו בעבר הרחוק, אבל בגלל שזה כל כך טראומתי, זה משפיע כך.
"למתבגרים ומבוגרים שחוו התעללות בגיל הרך יש יותר סיכוי לסבול ממחשבות אובדניות, מניסיונות התאבדות, מבעיות רגשיות, מבעיות בזוגיות, מקושי בלימודים ועוד. מחקרים מראים כי לא מדובר דווקא בהתעללות שנמשכת לאורך תקופה ארוכה, אלא גם במקרים בודדים היכולים להשפיע לטווח הארוך. מה שקורה בילדות לא נשאר בילדות", הוא מסכם.