בישראל פועלים רק שמונה מורים לנהיגה המלמדים על כלי רכב המותאמים במיוחד לנכים. בירור עם משרד התחבורה מגלה כי המשרד אינו מפקח על הנושא, לא על הסמכתם של מורי נהיגה לאנשים עם מוגבלות, לא על מספרם של מורים אלה ולא על המחירים שהם גובים.
ערבה בן עמי, צעירה בת 25 מאילת הסובלת משיתוק ברגל ימין ביקשה ללמוד נהיגה ונתקלה בבעיה: "כשרציתי לעשות רישיון נהיגה לפני שנתיים, הבנתי מהר מאוד שבאילת אין מורה נהיגה ברכב מותאם. כשפניתי למשרד התחבורה, הם הסבירו לי בנימוס שהם לא יכולים להכריח אף אחד ללמד אותי נהיגה, והדבר היחיד שהיה להם להציע לי הוא לנסוע לבאר שבע ללמוד שם נהיגה או לשלם למורה שיבוא מבאר שבע לאילת פעם בשבוע. זה עוד יותר מגוחך, כי כך המחיר לשיעור נהיגה מגיע לאלף שקל. בביטוח הלאומי הסבירו לי שאחוזי הנכות שלי לא מספיק גבוהים ואני לא מרותקת לצמיתות לכיסא גלגלים, ולכן אני לא זכאית לסיוע כספי בלימודי נהיגה".
בצר לה פנתה ערבה לח"כ איציק שמולי (המחנה הציוני), חבר ועדת הרווחה של הכנסת. שמולי הציג בכנסת שאילתה לשר התחבורה ישראל כץ המכוונת לברר כיצד המשרד יכול לפעול כדי להבטיח שיהיו מורים די הצורך ללימוד נהיגה ברכב מותאם לנכים. ממשרד התחבורה נמסר בתגובה: "המשרד אינו מפקח על היקף ועל מספר מורי הנהיגה לנכים. הביטוח הלאומי מתקשר עם המורים הללו באמצעות מכרז חיצוני. לא נדרשת הכשרה מיוחדת למורה, ובלבד שהתקין ברכבו את האביזרים הדרושים לנכה בשעת נהיגה. משרד התחבורה אינו מפקח על מחירי שיעורי נהיגה".
מה שמאפשר למשרד התחבורה לתת תשובה פשטנית כזאת הוא היעדר חוק המחייב את המשרד לפעול בנושא. עם זאת, ח"כ שמולי סבור שלא חייבים לבצע כל דבר בישראל באמצעות חקיקה, ולכן פנה לשר כץ, שבכוחו לסייע בקביעת תקנות להסדרת הנושא. כעת הוא ממתין לראות אם שר התחבורה ירים את הכפפה.
"לימודי נהיגה ישפרו את יכולתם של בעלי מוגבלויות להגיע ממקום למקום ובכך תשתפר איכות חייהם, תרד רמת התלות שלהם ואף ייתכן כי הדבר יקל את העומס על הביטוח הלאומי", כתב ח"כ שמולי לשר התחבורה. בשיחה עם "מעריב" הוסיף: "הממשלה לא הפנימה כי עליה לוודא שאנשים עם מוגבלויות יוכלו להשתלב באופן מרבי בחברה. העובדה שבכל הארץ יש רק שמונה רכבים מותאמים וכי באזורים שלמים בארץ אין לנכים אפשרות ללמוד נהיגה מלמדת על האטימות של הממשלה".