המאבק על כיכר אתרים: "מכירת הים ליזמים פרטיים זה דבר שלא עובר"

הנה, תסתכל", ח' מצביע על גבר שחולף על פניו ועולה במדרגות חשוכות. "יש שם סטודיו של תמונות, אבל תראה עם מה האיש הזה צריך להתמודד בדרך לשם - החושך הזה, וגם לעקוף את כל הצואה פה", והוא מחווה אל עבר גרם המדרגות, שם מפוזרת בכל עבר מה שנראה כמו שיירי צואה אנושית. ריח חריף של שתן וגללי ציפורים עומד באפלת הצהריים של מתחם כיכר אתרים בתל אביב, שבו ח' עובד כ־30 שנה. כמו רוב בעלי העסקים האחרים במקום, גם הוא ביקש ששמו המלא לא יתפרסם.

"זאת טקטיקה של יזמים: להזניח מקומות עד שהם הופכים להיות עצם שתקועה בגרון, בדומה למה שקורה בתחנה המרכזית, בדומה למה שקרה בדולפינריום", טוען מור גלבוע, מנכ"ל "מגמה ירוקה". "אז העירייה כבר לא יכולה יותר, זה הופך להיות מפגע מטורף, ובסופו של דבר מגיעים לנקודת שיא שבסופה העירייה מתקפלת ומתפשרת, הופכת להיות הרבה יותר לחיצה, והיד שלה הרבה יותר רכה מול אותם יזמים, כי בעצם היא כבר מתה להיפטר מהמפגע הזה, במירכאות".

 

תוכנית בנייה גרנדיוזית שזוכה לתמיכת עיריית תל אביב, ואשר בונה החברה היזמית JTLV, שרכשה את זכויות הבנייה במקום, אמורה לשנות את כל זה בקרוב. לפי התוכנית, שסופגת התנגדות רחבה מצד פעילים סביבתיים, ייבנו במקום שלושה מגדלי ענק. "אנחנו לא רוצים לראות במקום הזה מגורים", אומרת יעל דורי, ראש תחום תכנון בארגון "אדם, טבע ודין". "זה אחד המקומות הכי פופולריים בעיר המרכזית במדינה. אנחנו רוצים שם תיירות, בילוי, מסחר וגם מרחב ציבורי. זה לא פייר שציבור מצומצם מאוד ייהנה מהדבר הזה".
 

כשהתוכנית הוצגה לראשונה בשנת 2014, היא הייתה צנועה בהרבה וכללה מבנים בעלי 25 קומות, כמו הסטנדרט לאורך החוף, שלא נועדו למגורים, אלא רק למלונאות. אבל בחודש דצמבר 2016 הופיעה התוכנית המתוקנת, בלי להביאה לידיעת או אישור הוועדה לשמירת הסביבה החופית - או בשמה המקוצר, ולחו"ף – כמתחייב על פי חוק. "לא יודעת אם זאת הייתה טעות אנוש, או יותר טעות של התנהלות", מודה לריסה קופמן, מנהלת אגף תכנון בעיריית תל אביב. "אבל זה לא היה מסיבות של הסתרה. הוועדה המחוזית היא האחרונה שתסתיר דברים מהוולחו"ף. זה עניין של התנהלות".
 

בעקבות עתירת תושבים המתנגדים לפרויקט, פסק בית המשפט המחוזי בתל אביב באפריל האחרון כי העירייה והיזם מוכרחים להגיש את התיקונים לאישור הוולחו"ף בירושלים. "מבחינתנו, הסיפור התחיל ביוני 2017", מגולל האדריכל עידו זיגלבוים, מחברי עמותת "לא למגדלים בכיכר אתרים". "העירייה עשתה אז שיתוף ציבור (בתוכנית המתוקנת - ע"ר), וגילינו שהולכים להרוס את הכיכר, לא להשאיר שום דבר, בלי שהתייעצו, בלי שאמרו משהו. לפי השינויים בתוכנית, יאשרו 40 קומות במקום 25 קומות, יאשרו מגורים במלצד מלונאות ויגדילו את הרח"ק (רצפה חלקי קרקע, חישוב שטחי הבנייה במגרש מסוים - ע"ר), כשהרח"ק בכל רצועת החוף זה 6, ורק בכיכר זה 7.5 -עלייה של 25%". 

בעיה כפולה
 

כיכר אתרים החלה להיבנות בשנת 1971 ונחנכה ביוני 1975. לפניה שכנה במקום שכונת מחלול, שכללה פחונים וצריפים. בשנות ה־50 החלו לפנות את השכונה, ובשנות ה־60 הוחלט בעיריית תל אביב לפתח את החופים הצפוניים של העיר ולבנות לאורכם בתי מלון מודרניים. במסגרת פרויקט הפיתוח, הוחלט לבנות בשטחה של שכונת מחלול מרכז תיירותי שיקשר בין בתי המלון, החופים ושדרות בן־גוריון. לצורך בניית הפרויקטים הללו הוקמה החברה העירונית "אתרים", אשר על שמה נקראה לימים הכיכר. על תכנון המרכז התיירותי הופקד האדריכל יעקב רכטר. בשנים הראשונות לפעילותה הכיכר זכתה לפופולריות רבה, אך בהמשך קרנה ירדה. עם פתיחתו ב־1982 של מועדון הקולוסיאום, שפעל עד סוף שנות ה־90, זכתה הכיכר לעדנה מחודשת. כיום הכיכר עומדת מתפוררת ומוזנחת, ורוב החנויות בה נטושות. 
 

זיגלבוים וכמה מחברי קבוצת הפייסבוק "לא למגדלים בכיכר אתרים", שמונה כמעט 3,500 חברים, יעפילו הבוקר לירושלים כדי להפגין מול משרדי מנהל התכנון, במקום שבו הדיון בעניין הכיכר אמור להתנהל. "יש פה בעיה כפולה, כי יש כאן שני תקדימים", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"לית עמותת "צלול". "ראשית, בנייה גבוהה מאוד על חופי הים, ושנית, ההליך עצמו. אם יש כאן כוונה של הוולחו"ף לאשר כזה דבר, בעינינו יש פה טעם קשה מאוד לפגם".

"כרגע התוכנית הזאת עומדת בניגוד לחוק", מוסיף גלבוע. "מעבר לכך שהיא מאפשרת בנייה של מגדלים רבי־קומות מעל לסטנדרט שקיים שם, התכנון בשטח כה קטן פירושו פקקים. זה מעמיס מאוד על האזור הזה. התוכנית תשפיע על החיים של אנשים שגרים באזור הזה".
 

לפני 20 שנה, בעלי העסקים במקום החלו להבחין בשינוי: ההזנחה שהחלה פושה בכל פינה, הגרפיטי ודרי הרחוב, והלקוחות שהלכו והתמעטו. "איפה הייתם כל השנים?" תוהה דנית זילברשטיין, בעלת מסעדת "פנורמה" בקצה הדרומי־מערבי של כיכר אתרים, בזמן שהיא פורקת שולחנות וכיסאות לקראת תחילתו של עוד יום עבודה. זילברשטיין זוכרת היטב את הימים העליזים של מועדון הקולוסיאום, מקום המפגש של כל המי ומי של הבוהמה הישראלית. כיום עומד במקום מועדון חשפנות. 
 

"איך אפשרתם להגיע למצב הזה בכלל?" תוהה גם ח'. "אני לא יודע אם זו הזנחה מכוונת", אומר א', שמחזיק חנות קטנה באחד המסדרונות הפנימיים של הכיכר, "אבל העירייה לא מנעה את זה".
 

לאחר שבעיריית תל אביב הבינו כי אי אפשר לא לערב את התושבים, החלו בקיום דיונים משותפים עם המתנגדים לתוכנית המגדלים ומהנדס העיר. "בעירייה לא מוכנים להקשיב יותר מדי", טוען מצדו זיגלבוים. "יש שולחן עגול שמתנהל, אבל הוא דן בתוכנית, ואנחנו מבקשים הרבה יותר מדיון בתוכנית הספציפית, אלא בתנאים שהביאו להבשלת התוכנית. אנחנו כן בסוג של הידברות עם העירייה, אבל כשאנחנו מבקשים מהם להקפיא את ההליכים למכירת החניון, למשל, עד שיסיימו את ההליך המשפטי, הם לא מסכימים. מנסים לעשות מחטף בכל חודש מחדש".
 

"הצדדים כבר נפגשו כמה פעמים עם מהנדס העיר בנושא הזה עם התאחדות האדריכלים", אומרת מצדה קופמן. "הם הציגו את העמדה שלהם וגם הציגו חלופות. אנחנו קיבלנו הנחיה מהוועדה המקומית לשמוע אותם ולחזור אחר כך לדיון נוסף בוועדה המחוזית. אנחנו מדברים גם על עקרונות של גישה לים, כמובן. אך הפתרונות שאנחנו מציעים שונים ממה שהתושבים רואים לנכון".

קרב אחד מני רבים
 

בין היתר, ישנה מחלוקת גם בשאלה איפה יעבור הכביש ואיפה ימוקם מעבר הולכי הרגל בחיבור הישיר האחרון בין העיר לים. "אנחנו חושבים שאת הגישה דרך רחוב הירקון צריך להפוך לרחוב עירוני ולא למנהרה, ולכן אנחנו מעלים אותו למעלה ומאפשרים חצייה בהמשך לשדרות בן־גוריון וירידה לים", אומרת קופמן. "ואילו התושבים אומרים שהיו רוצים שהפתרון יהיה כן מופרד מפלסית, זה אומר תנועה למטה והולכי רגל למעלה. אחד העקרונות המנחים של התוכנית מבחינתנו הוא החשיבות של שמירת הירידה לים מבן־גוריון. זה דבר שאנחנו גם מאוד רוצים אותו, והתוכנית תיישם את זה".
 

אלא שלפי שעה, בתוכנית העירונית הזאת, הולכי הרגל שיעברו מתחת לכביש המוגבה ייאלצו לעשות זאת דרך סוג של קניון, בדומה לרחוב ממילא בירושלים שמוליך ממרכז העיר אל העיר העתיקה. "הם רוצים להכניס קניון של מותגי יוקרה בן 5,000 מטרים רבועים שתהיה חייב לעבור בו בדרך לים", אומר זיגלבוים. "כבר ראינו כמה קניונים חדשים מצליחים בעיר הזאת, בטח כשאתה רוצה ללכת עם כפכפים ובירה ובלי חולצה. במקום זה צריך לעבור ליד גוצ'י ופראדה. זה לא רק מגורים ומלונאות, זה הרבה יותר גרוע".
 

קופמן טוענת כי גזירת הקניון הזאת ירדה כמעט לגמרי מן הפרק. "זה נכון שבהתחלה היזמים הציבו שם הרבה שטח מסחרי", היא אומרת. "לדעתנו זה מיותר, והם ירדו מהרבה מזה. יש שם שטח מסחרי, אבל מה שמעניין אותנו הוא שיהיו שם גם שטחים לטובת הציבור. אנחנו קבענו שם 5,000 מטרים רבועים של שטחי ציבור בנויים שיהיו לטובת פעילות ציבורית, וגם קבענו שחלק מהחנויות האלה יהיו עם זיקה לים: עסקים של גלישה וכו'. אין ספק שקניון הוא מיותר".
 

בעמותת "לא למגדלים בכיכר אתרים" ובארגונים הירוקים יודעים כי גם אם הוולחו"ף תחליט לבטל את כל התיקונים של הפרויקט, זה יהיה עבורם ניצחון בקרב, לא במלחמה. "זה לא מאבק משפטי, אלא מאבק פרוצדורלי של ועדת תכנון", אומר זיגלבוים. "אבל בלי מאבק התושבים, היו מתעלמים ומוכרים את כל הקרקעות הציבוריות. היום העירייה מחזיקה ב־75% מכלל השטחים של הכיכר, שזה כולל שטחים ציבוריים, ובעצם הולכים למכור אותם ולהעביר את הים ליזמים פרטיים. מבחינתנו זה דבר שלא עובר".
 

מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "העירייה עושה מאמצים לשיפור המציאות בכיכר אתרים, לפתיחת המבט לים ולייצור כיכר וטיילת פתוחות לציבור. ההליך התכנוני נעשה בשקיפות ובראייה רחבה של כלל צורכי הציבור, מעבר לאינטרסים הצרים. התהליך מלווה בשיתוף ציבור רחב שאין ספק כי ישפיע על תוכנית הכיכר. ההליך מורכב, לנוכח העובדה שמרבית הכיכר נמצאת בבעלות פרטית, עובדה שמנעה בעבר את האפשרות לבצע שיפוץ במקום, וכן שנדרשות עלויות גבוהות מאוד כדי לבצע את השיפורים הנדרשים, ובהם הורדת הכיכר וביטול ההפרדה המפלסית לטובת פתיחת המבט ומעבר חופשי לים. לעניין הדיון בוולחו"ף, נדגיש שהעירייה לא התנגדה לקיומו והבהירה מראשית הדרך כי מדובר בהליך באחריות הוועדה המחוזית, שהוסכם עליו גם בבית המשפט, ועל כן גם יבוצע".