באופן מתבקש, עיקר ההתמקדות הציבורית והתקשורתית בטרור העפיפונים בדרום, נסבה סביב החקלאים והנזק העצום שנגרם לשטחים המעובדים. אבל לצד הנזק לתושבי האזור ולחקלאות בו, ישנה תמונה כואבת לא פחות של נזקים מדאיגים למערכת האקולוגית, לשמורות הטבע, ליערות ולבעלי החיים: עד כה נרשם נזק לכ־8,800 דונמים של חורש טבעי שרוף, ול־11 אלף דונמים המוגדרים שמורות טבע, חלקן נדירות ובעלות תרומה ממשית למערכת האקולוגית.
“ראיתי בימים האחרונים כל כך הרבה נזק. לפני כמה ימים כל יער שוקדה נשרף”, מספר ד”ר דוד ברנד, יערן ראשי ומנהל אגף ייעור בקק"ל. “זה האזור של ‘דרום אדום’, ואין לנו דרך לדעת עד כמה נפגעו הכלניות ומהי עוצמת השריפה והנזק העתידי. ייתכן שבשנה הבאה לא יהיה לנו 'דרום אדום'”.
אזור בארי וכיסופים, שבו מתקיימים אירועי "דרום אדום" מדי שנה, הוא המוקד העיקרי של השריפות ובו גם עיקר הנזק. אותו תא שטח נשרף כבר במבצע צוק איתן, אז נשרפו 3,500 דונמים. הוא החל להתאושש, וכעת עלה שוב בלהבות. המומחים אינם יודעים להתחייב או להעריך אפילו מה יהיו ההשלכות העתידיות. “יש שטחים שבהם מבצבצים ניצנים של איקליפטוס למשל”, מסביר דני בן דוד, מנהל אזור נגב מערבי בקק"ל. “אנחנו בתהליך התבוננות וחקירה עמוק. זה תהליך של התבוננות והתערבות פעילה: לנקות את השרוף, לבדוק מה שרד, לדלל ולעשב וליצור את היער מחדש”.
באזור הנגב המערבי מתקיים פסיפס נדיר שהוא חיבור של שמורות טבע, יערות־עד ותיקים ושטחי חקלאות מעובדים, כאשר כל חלק בפאזל מזין את האחר. זו גם הסיבה לכך שכל הגופים – רשות הטבע והגנים, קק"ל, כיבוי אש ורכזי הביטחון ביישובים שילבו כוחות ופועלים יחד בחמ”ל משותף. מאז תחילת טרור העפיפונים, התחוללו באזור כ־600 שריפות, ואנשי קק"ל מנהלים מרדף אחר כ־14 שריפות בממוצע ליום.
“אנחנו מתעדכנים כל הזמן. אתמול היו 30 שריפות ושלשום 11”, ממשיך בן דוד, “יש לנו ארבע כבאיות של קק"ל שפועלות במקום, ואנחנו מקבלים תגבור של כבאיות ממחוזי הצפון והמרכז שלנו. יש עוד קבוצת עובדים ו’שדכנים’ שהם אנשים הבקיאים בשבילי האזור ובשטח, ותפקידם להוביל את שירותי הכיבוי לעבר מוקד האש בדרך הקצרה והמהירה ביותר”.
פגיעה נפשית
בכל דונם שעולה באש, אפשר למצוא בשמורות הטבע צמחייה רבה וסבוכה, עצי אורן, איקליפטוס ושקמה, חלקם בני 3,000 שנה. כמו כן, בשריפות נספים ונפגעים ציפורים, צבאים, זוחלים, תנים, שועלים ומיני חרקים שונים. בעלי החיים האיטיים הם הנפגעים המיידיים. המהירים מספיקים לרוב להימלט מהלהבות, אבל נתקלים בקושי אחר: בית הגידול ומקורות המזון שלהם הושמדו.
“האזור הזה מורכב משמורות, יערות וחקלאות, וחשיבותם גדולה כבית גידול למסתור מזון ומים, וזה מותאם לבעלי חיים מסוימים”, מספר גלעד גבאי, מנהל מחוז דרום ברשות הטבע והגנים. “יש פה בעיקר שמורות קטנות והפגיעה בהן מאוד קשה. ההיקפים קשים. בכל יום אנחנו עדים לעוד רדיוס של 50 מטר טבעי קטן שניצל, והנה גם הוא עולה באש. ביום שישי האחרון ראיתי צב אומלל שמאוד ניסה אבל לא הספיק לצאת מהלהבות. המתים הראשונים הם בעלי החיים האיטיים - זוחלים, גוזלי ציפורים, צבים, שלא מספיקים לברוח. אבל גם לצבאים, לתנים ולחזירי הבר אין לאן לחזור, איפה לאכול ואיפה להסתתר. אנחנו מוציאים סיורים ומחפשים בעלי חיים פגועים, אבל לצערי אין לנו הישגים גדולים. רובם כבר פגועים מדי”.
בקק"ל מתייחסים אל האזור כאל מערכת אקולוגית שלמה המספקת שלושה שירותים אקולוגים עיקריים לרווחת הצומח, החי והאדם: שירותי אספקה של המערכת באופן ישיר, ובהם נכללים פטריות, שטחי מרעה וכוורות; שירותי בקרה על תהליכים בטבע, כגון ייצור פחמן התורם לירידה בהתחממות הגלובלית וריבוי העצים תורם לכך; ושירות שלישי שנוגע ישירות לנפש האדם, בעצם האפשרות להינפש בטבע על כל התרומות הבריאותיות, הנפשיות והפיסיות המתווספות לכך.
“כל אחד מהשירותים הללו נפגעו כעת”, אומר ד”ר ברנד, “הבעיה היא לכמת את גודל הנזק. זה בלתי אפשרי. אפשר לכמת נזק כלכלי לכוורות, אבל אי אפשר להעריך את גודל הפגיעה בזוחלים, בבעלי החיים וביער. ייקח המון זמן למערכת הזאת להשתקם, ואלו חלקים חיוניים לתפקוד המערכת האקולוגית כולה. קודם הייתה שם מערכת אקולוגית מתפקדת, וכל חלק היה קשור ותומך באחר, ועכשיו לפתע קוטעים את הרצף. בבת אחת הוא נשבר. אוכלוסיות בעלי החיים יתאוששו מהר יותר, אבל אני תמיד אומר שאם נשרף יער בן 40 שנה, ייקח 40 שנה לשקם אותו. אין קיצורי דרך”.
לא רצים לנטיעות
נזק משמעותי נוסף ביערות הוא סחף קרקע. תופעה זו עלולה לפגוע ישירות בקרקע לאורך שנים, ללא יכולת ממשית לשיקום. “כשיש ביער עצים ושיחים, המערכת קולטת את הגשם ולא נותנת לקרקע להיסחף”, מסביר ד”ר ברנד. “במצב שבו היער כולו שרוף, הגשמים בחורף עלולים לגרום לסחף של הקרקע, וזה אחד הנזקים הגדולים ביותר ביערות. במצב כזה אין תהליך שבו אפשר להשלים את הקרקע, ולוקח לה מאות שנים להתחדש”.
הפגיעה בשמורות הטבע ובבעלי החיים כואבת כפליים, מאחר שמדובר בשמורות מאוד מיוחדות, הנקראות שמורות ספר בין הים התיכון למדבר, ובהן מתפתחים מינים נדירים ועמידים.
“הייחוד הגדול של האזור הוא בכך שהוא נמצא בקצה, בין ים למדבר”, אומר ד”ר אסף צוער, אקולוג מחוז דרום של רשות הטבע והגנים. “יש בהן זני סחלבים טבעיים, מיני דבורניות, צבאים כמו צבי ארץ־ישראלי שהוא בסכנת הכחדה, שועלים, זאבים ועוד. מדובר באזור עשיר ומיוחד במינו שיש לו גם חשיבות אבולוציונית. במקומות כאלה מתפתחות אוכלוסיות מיוחדות גנטית ומתקיים מפגש אבולוציוני בין מינים בקו שבין הים למדבר. אם החורף יהיה גשום והשריפות יימשכו, המערכת תיפגע משמעותית. תבנית הצומח תשתנה, הקרקע תיסחף והמשמעות היא שעלולים להיעלם מינים וזנים, והמערכת תהפוך ענייה וחשופה יותר”.
עיקר הפגיעה והנזק מהשריפות הוא במסלולי טיול ופינות חמד האהובים מאוד על המטייל הישראלי. שמורות ויערות מוכרים נשרפו כמעט כליל. בראש ובראשונה שמורת בארי שנמחקה כמעט כולה. אזור נחל הבשור, מפארק אשכול דרומה עד לקיבוץ צאלים, ונחל הבשור סביב צומת רעים וצפונה נפגעו גם הם באופן משמעותי. ההמלצה של אנשי שמורות הטבע כרגע היא להימנע מלהגיע לאזורים אלה.
בימים אלה אפשר למצוא בסביבה בעיקר את קהילת רוכבי האופניים, שממשיכים להגיע לשמורת בארי הידועה במסלולי האופניים היחודיים שלה. הם ממשיכים להגיע, על אף הנוף השחור והמפוחם, בעיקר כדי לתמוך ולהפגין הזדהות. תהליכי השיקום ייקחו עוד זמן. קודם עליהם להעריך את גודל הפגיעה. יו”ר קק"ל, דני עטר, הודיע כי ארגונו שוקל לתבוע ארגונים שפועלים בחו”ל ותומכים כספית בחמאס, ולדרוש מהם תשלום עבור נזקי הטרור. במקביל, מתרכזים אנשי השטח כעת בעיקר בפעילות כיבוי, ובהמשך יוכלו להתפנות לשיקום.
“חלק מהפעילות שלנו תהיה אקטיבית בצורת חלוקת מזון לבעלי חיים”, מסביר גבאי, “חלק יתרכז בסיוע לתהליך השיקום הטבעי, כמו מניעת הגעה של כלי רכב או של מינים פולשים המשתלטים על הקרקע וחוסמים את יתר המינים מלחזור. הקרקע כעת מאוד פגועה, ונצטרך לעקור ולמגר מינים ותופעות שונות”.
“אנחנו לא רצים לנטיעות מתוך גישה הוליסטית המאפשרת לטבע להשתקם עצמאית בשלב ראשון”, מוסיף ד”ר ברנד. “ננסה לעקוב ולהסתמך על תהליכים טבעיים לפחות במשך שנה, והיכן שנרגיש שיש צורך בהתערבות, ניכנס לנטיעה חדשה”.