אחד המוטיבים היותר מטרידים בסדרה הפופולרית "סיפורה של שפחה" הוא היעדר סולידריות נשית ופגיעה של נשים בידי נשים. בימינו, פמיניזם אינו מקשה אחת ואקטיביזם למען שוויון נשי לובש צורות שונות, אחת מהן היא תנועה חדשה יחסית העונה לשם המעט מבלבל: "שוברות שוויון". לתפיסתן, השאיפה לשוויון טוטאלי שעומדת בבסיס הפמיניזם הרדיקלי מוחק את הזהות והמהות הנשית, פוגע בנשים ומהווה כלי לטשטוש השונות בין המינים.
"הפמיניזם הרדיקלי הלך צעד אחד רחוק מדי", אומרת יו"ר שוברות שוויון, נעמה זרביב. "הוא מוחק את הזהות הנשית שלנו, מבטל את ההפרדה הבסיסית בין גבר לאישה ואומר שהכל הוא תוצר של הבנייה חברתית. זאת אומרת שאין לנו כבר זהות. אם בעבר בלימודי מגדר למדו על ההבדל בין נשים לגברים, כיום אסור להשתמש במושג הזה כלל. יש פה תפיסות שלמות שמחריבות את מוסד המשפחה ומכוונות נשים לכך שאין טעם להינשא, שילדים ומשפחה זה עול ושהמימוש המהותי שלהן הוא רק באמצעות הקריירה".
הארגון קרם עור וגידים לפני כשנה, אבל צבר כוח לאחרונה. מספר הפעילות בו עומד על כ־40־60 נשים ברחבי הארץ, רובן דתיות, חלקן חילוניות. הן לא מבקשות להוריד נשים מנעלי העקב או להימנע מטיפוח ונשיות, נהפוך הוא, הן לגמרי בעד קידום נשים לתפקידי ניהול ואף נאבקות בבג"צים פורצי דרך למען קידום ושילוב נשים. הן פעילות למען צמצום פערי שכר ורובן אף משמשות בתפקידים בכירים בעצמן. האג'נדה שלהן מדברת על מהות נשית עמוקה יותר, כזאת שחופפת לערכי משפחה ואמהות והן קוראות להחזרת השיח הציבורי לערכים אלה.
"אנחנו רוצות שיהיה חופש בחירה אמיתי", מוסיפה זרביב. "כיום יש לנו חופש לבחור בקריירה אבל אם אבחר באמהות, היא לא נתפסת כערך. מי שבוחרת בה משלמת מחיר חברתי וערכי. בלימודי המגדר מלמדים מונחים כמו 'כלוב האימהות' ו'העובר כטפיל', ואימהות צעירות רואות בהקמת משפחה נטל.כאישה דתייה בתפקידי ניהול בכירים, אני לא רוצה לשמוע שאומרים לי שאני שואפת להחליף את החזן בבית הכנסת ולא רוצה להיות בטנק, אנחנו מבקשות להפסיק את המאבק מי שווה יותר, גברים או נשים ואומרות שלגבר יש לו יכולות ומהות אחרת מאשר לאישה. היכולות שלנו יכולות להוביל לקדמה ולפריצת דרך, אבל אל תהפכו אותנו לגברים".
האישה שבטנק
אחד הנושאים שמעסיקים את נשות שוברות שוויון בימים אלו הוא סוגיית שילוב נשים בתפקידים קרביים ומבצעיים בצה"ל. הן מתנגדות בתוקף לשילוב נשים בתפקידים אלו ומבקשות לשלב בשיח ובדיון המתקיים בנושא את הסכנות וההשלכות עבור נשים ועבור הצבא. "לא הייתי רוצה לראות נשים בתפקידים קרביים", אומרת עו"ד מרים גולדפישר מבית אל. "אני סבורה שזו לא טובת המערכת ולא טובת הנשים". אי אפשר להתכחש לפעילות הפמיניסטית של עו"ד גולדפישר: היא סיימה את המחזור הראשון של טוענות רבניות שמייצגות לקוחות בבתי דין רבניים, תפקיד שהיה שמור בעבר לגברים בלבד. בנוסף היתה שותפה להגשת בג"ץ בדרישה למנות אישה לתפקיד מנכ"לית בבתי הדין הרבניים, נאבקה למען נשים מסורבות גט ויזמה את קורס משגיחות הכשרות הראשון שנפתח לפני כשלוש שנים. אבל בכל הקשור לצבא, יש לה אג'נדה ברורה: "נשים בתפקידים קרביים סובלות מפגיעה בבריאותן ובמנטליות שלהן, והן פוגעות במקצועיות של הצבא. הן יכולות להשתלב בתפקידים אחרים שמתאימים לכישוריהן וליכולותיהן, וצה"ל צריך מבחינה מקצועית לחשוב איפה הן יכולות לתרום. הבעיה היא שיש כזה לחץ שמפעילים ארגונים שונים במטרה להגיע לשוויון מלא, בלי לבדוק קודם אם באמת זה פוגע בנשים או במערכת".
לעו"ד גולדפישר יש שבעה בנים, שישה מהם משרתים בתפקידים מבצעיים וקרביים, חלקם מפקדים. לדבריה, העדויות שלהם ועדויות אחרות שמגיעות אל הארגון, מחזקות את דעתה. טובת צה"ל ויכולותיו חשובים יותר מרצונן של נשים לשרת כמפקדות טנק, היא מבהירה. "הפיזיולוגיה שלנו שונה ואי אפשר להתכחש לזה, אז להילחם בכל הכח לשוויון מלא זה לא נכון כלפי המערכת כי אז מורידים את הרף כדי לסייע להן לעמוד בו", היא מוסיפה. "הבן שלי רצה להיות טייס ולא התקבל כי יכולותיו לא מתאימות. יש לבחון התאמה מקצועית לתפקיד, ולא להיכנע ללחצים של ארגונים שונים. רק בשבוע שעבר פורסם על ארבע מפקדות הטנק החדשות בצה"ל. אני מרחמת עליהן ועל הצבא ולא רואה בזה הצלחה בכלל. הגיעו אלי סיפורים שבתרגיל הסופי של הקורס כל הגברים נתקלו בגורם שתוקף אותם פיזית, ואת הנשים רק הבהילו. מה יקרה בשעת קרב ומלחמה, נודיע לכל הערבים שאת הנשים רק יבהילו? עושים את זה כדי להכינן ולהכשירן, אבל בפועל זה לא קורה. אם אתה לא מתאים לתפקיד, אני לא רוצה שתהיה שם. אני רוצה צבא חזק שניתן לסמוך עליו".
קולן של נשות "שוברות שוויון" נשמע גם בזמן הסערה שפרצה לפני כשבועיים סביב ההפרדה בין גברים לנשים בכנס של תנועת חב"ד בכיכר רבין בתל אביב. בניגוד לארגוני הנשים שהתנגדו להפרדה בנחרצות וטענו בדבר הדרה והדתה, הן תמכו בצעד ואף שלחו מכתב לראש העיר רון חולדאי שבו כתבו, בין היתר: "החלטתך החד־צדדית בניגוד לעמדתן (של הנשים) ובלי לשמוע אותן אפילו, היא פגיעה קשה ובוטה באפשרותן לשמוח ולהשתתף בטקס, וכמובן פגיעה בוטה בחופש בפרט והחופש שלהן להחליט מה טוב להן".
"זו זכותה של חברה להחליט על אירוע בהפרדה, וזה לטובתן של נשים במקרה הזה", מסבירה עו"ד גולדפישר. "ברגע שיש הפרדה נשים יכולות לרקוד ולשיר בחופשיות. התפיסה הרווחת היא ששירת נשים בהפרדה אינה לגיטימית, אלא שכך נהוג לפי הדת היהודית. גם נשים חילוניות תמכו ברצון שלנו להפרדה. ובכלל, למה שיחליטו בשבילנו אם טוב לנו לשיר ביחד או בנפרד? כשאישה בוחרת להתגייס לתפקיד קרבי ולפגוע בגופה, זו זכותה ואני רק מרחמת עליה, אבל אם זה פוגע במערכת הצבאית וביעילותה, זה כבר סיפור אחר. לעומת זאת, אם אני עושה אירוע בהפרדה בכיכר אין בכך משום פגיעה מערכתית".
מימוש הנשיות באימהות
בין הרוב הדתי ב"שוברות שוויון", יש כמה נשים חילוניות אף כי לא ברור מספרן. אחת מהן היא ליזי המאירי, רווקה תל אביבית בת 43 שגדלה בבית דתי מסורתי והתחנכה במערכת החינוך החילונית. "צריך להבין שנשים אלה לא רואות עצמן מקופחות בגלל הפרדה באירוע", היא מסבירה. "אני עצמי לא חובבת הפרדה, אבל מכבדת את זה".
גם הטענה ששילוב נשים בתפקידים קרביים בצה"ל הוא בעייתי מקובלת עליה. "קיבלתי תמונה של כישלון", אומרת המאירי ומסבירה שהיא מסתמכת על הספר "נלחמות בצה"ל" שכתב אל"מ במיל רז שגיא, שמציג מחקרים ומאמרים בנושא מהארץ ומהעולם. "בארצות הברית כבר הודו שזה נכשל והצבא המליץ לנשיא לשעבר ברק אובמה להפסיק לשלב נשים בתפקידים מבצעיים, אבל הוא גנז את הדוח. גם אביגדור קהלני ויפתח רון־טל התנגדו בזמנו לשילוב נשים כטנקיסטיות ויש לכך סיבה. ברור לי שהן צעירות ולא מודעות להשלכות על בריאותן. אני מעדיפה שתהיה שקיפות ושיציגו בפני הנשים הללו את כל הסיכונים ושהן יקבלו בחירה מודעת".
את הטענה כי תפיסה זו מצמצמת את חופש הבחירה עבור נשים, מבטלת המאירי ואומרת, "כולנו בעד נשים חזקות שיכהנו בתפקידים בכירים. כולנו שאפתניות. אבל הביולוגיה מלמדת אותנו שיש הבדל פיזיולוגי ונשמע לי אבסורד למתוח את החבל ולנסות להגיע ליכולת של גבר".
התפיסה של "שוברות שוויון" לא באה לדבריהן לבטל את המאבקים וההישגים של הפמיניזם המתון בכל תחומי החיים. הן מבקשות לעצור רגע ולהציג תמונהרחבה יותר. יש מי שיראה בה חזרה לאחור והקטנת נשים במובנים רבים, אבל נשות הארגון, שבהן רופאות, דוקטורנטיות ועורכות דין, מאמינות שהפמיניזם הרדיקלי כפי שהוא בא לידי ביטוי כיום פוגע בנשים ובשם החתירה לשוויון נפגעות זכויותיהן.
"כיום המדינה נותנת הנחה במעונות יום רק לנשים שיוצאות לעבוד כי היא רואה בנו כח עבודה כמו גברים", אומרת זרביב. "ואם אני רוצה להיות אמא במשרה מלאה לילדיי, למה זה לא נתפס כתפקיד או כמימוש? למה רק קריירה בחוץ זה מימוש?"
"אני לא בעד שוויון טוטאלי", מוסיפה עו"ד גולדפישר. "אישה יכולה להיות מנכ"לית אבל לא דיינית לצורך העניין. בזמנו נאבקתי כדי שתהיה מנכ"לית בבית הדין הרבני ולא הצלחנו, כי הארגונים הפמיניסטיים נלחמים בעד שוויון טוטלי וזה גורם לרבנים לחשוש מלתת להם דריסת רגל כי שוויון מלא לא אפשרי על פי ההלכה. ובמקרה זה המלחמה מפסידה את הנשים ולא מרוויחה אותן. חשוב לנו להחזיר את השיח לשיח שפוי ואין לנו שום כוונה להחזיר את הנשים אחורה".
ניסיון להגדיר את ארגון "שוברות שוויון" ייתקל במעט קושי לצופה מן הצד. הארגון מאמין כי תפיסות פמיניסטיות טהורות כמו חתירה לזכויות שוות, צמצום פערי שכר ומאבקים לקידום נשים, יכולות להתקיים בכפיפה אחת יחד עם הפרדה מגדרית מבחירה במרחב הציבורי ועם אמירה נחרצת כי נשים קרביות נפגעות ופוגמות במערכת המבצעית של צה"ל. גם השם שנבחר לארגון "שוברות שוויון" מעיד על כך שהוא בא לבקש לשבור את השיח והסטיגמה ששוויון הוא הכרחי ולהחזיר לשיח הציבורי ערכים כמו נשיות, אמהות ומשפחה. יש מי שיראה בתפיסות שלהן לעידוד ערכי המשפחה והאמהות כאיום על שחרור האישה ועל הדרך הארוכה שעשו הפמיניסטיות עד הלום. הן דווקא מוצאות שזה משתלב בהרמוניה.
"אל תהפכו אותנו לגברים ואל תגידו שאנחנו אותו הדבר כמותם", מסכמת זרביב. "רצינו קידמה כמו גברים, אבל אנחנו נשים. תתייחסו אלינו באופן שונה לצד ההתייחסות השווה. עכשיו למשל בכל מקום מקימים שירותים משותפים לגברים ולנשים, וזה פוגע בנו. אני רוצה להיות לבד בשירותים, להתאפר ולהרגיש נוח. החוק והצורך בשוויון הוא זה שבסוף פוגע בגברים ונשים כאחד".
"אין לי שום רצון להידמות לגבר", אומרת המאירי. "יש לי בעיה עם טשטוש הזהות והמהות הנשית. אני בעד שוויון זכויות, ואשמח שתהיה פה ראש ממשלה ורמטכ"ל אישה כי אני באמת מאמינה שאין תפקיד שאישה לא יכולה לבצע. אבל כשזה מגיע למגבלה פיזית, את הטבע אי אפשר לשנות, וכאן ראוי לכבד את השוני הזה ולא לפגוע לנו בבריאות".