עד מתי תמשיך להתהפך עלינו החרב? בין תקווה לייאוש, בין אור לחושך, תושבי דרום תל אביב כבר עייפים ומאוכזבים ולא יודעים למה להאמין. מפעם לפעם אנו מצליחים להיות מופתעים לרעה משלל הצעות הזויות, משפילות ומעליבות לפתרון בעיית המסתננים בדרום תל אביב ובאזורים אחרים ברחבי ישראל.
לפני מספר חודשים היה זה מתווה האו"ם הרע, שלאחר מחאה ומאבק ירד מן הפרק. לפני כן, דובר על הקיבוצים כפתרון האולטימטיבי לבעיית המסתננים, עד שהתברר שהם לא מתכוונים לקלוט ולו מסתנן אחד. בדרך נסגרו מתקני סהרונים וחולות, ושוחררו מסתננים נוספים אל הרחובות. לפני מספר ימים הושקה תוכנית להגדרת דרום תל אביב, פתח תקווה ואילת כאזורי עדיפות, ואף הוקצו 28 מיליון שקל לשיקום האזורים שבהם יש מספר רב של מסתננים, כאשר ברור לכל שמדובר בפרוטות שנזרקות לכיווננו, פרוטות שהן לעג לרש.
לא די בכך שמדובר בסכומים לא גבוהים, אלא שאין ספק כי התוכנית החדשה תיתן לגיטימציה ותמריץ למסתננים להישאר בשכונות. הם מצדם יגזלו את המשאבים מידי התושבים וימשיכו להיות לנטל על מערכות הרווחה והבריאות בשכונות דרום העיר. המסתננים ימשיכו להטיל מורא ברחובות העיר ולהשליט אלימות בכל פינה – והתושבים ימשיכו לסבול.
הגיע הזמן לומר בקול רם: בלי טובות. בלי הקצאות כספים ובלי תוכניות שיקום דמיוניות. הפסיקו למכור לנו את הביטחון, הרווחה והשקט שלנו בנזיד עדשים. אנחנו כבר לא מאמינים לכלום. אם רוצים באמת לשקם את דרום תל אביב, עדיף שהמשאבים הכספיים שרוצים לייעד לשיקום השכונות יושקעו על מנת לתמרץ את המסתננים לעזוב מרצון את ישראל – אחת ולתמיד. השיקום כבר יגיע מעצמו.
הכותב הוא חבר מועצת עיריית ת"א ויו"ר ועד שכונת התקווה