"מי ששותה בנסיעה הוא רוצח": הכישלון הישראלי במיגור הנהיגה בשכרות

אחי נסע בדרך לעבודה ביום ראשון לפנות בוקר, ב־5 בדצמבר 2010. בא מולו נהג שיכור שנסע במהירות מופרזת בכביש אדום, בלי גדר הפרדה. הוא חצה לנתיב השני והתנגש חזיתית באחי. הדבר היחיד הטוב הוא שחוקר התאונות אמר שזה קרה כל כך מהר שאחי נהרג בשבריר שנייה", מספר רותם הירשפלד, אחיו של גיא ז"ל, שנהרג בתאונת דרכים לאחר שנהג שיכור דרס אותו.

בשבוע שעבר נהרג אילון שלו־אמסלם בן ה־13 מתל אביב, לאחר שנדרס למוות בעת שעמד במעבר חציה ברחוב אבן גבירול בעיר. על פי החשד, אלי בר זכאי, הנהג הדורס, היה תחת השפעת אלכוהול כשפגע בו. בבדיקה באמצעות נשיפה שעבר נמצאה כמות אלכוהול של 600 מיקרוגרם בליטר אוויר נשוף, פי עשרה מהכמות המותרת, אך הוא סירב לבדיקת ינשוף ולבדיקת דם.

מסר חד וברור 

התאונה המחרידה מעלה שוב את השאלה מדוע למרות קמפיינים ידועים כמו "אם שותים - לא נוהגים", מדינת ישראל עדיין לא מתמודדת בהצלחה עם התופעה של נהיגה בשכרות. 

מדוח של המועצה האירופית לבטיחות בדרכים שיצא החודש עולה כי בישראל אין חובה לבדוק בכל תאונה אם כל המעורבים בה היו תחת השפעת אלכוהול, ורק החשודים בנהיגה בשכרות מחויבים בבדיקה. לעומת זאת, במדינות רבות באירופה, דוגמת בלגיה, הולנד, פולין ופורטוגל, יש חובת בדיקת אלכוהול לכל המעורבים. מחברי הדוח קבעו כי 25% מהתאונות מתרחשות בגלל נהיגה בשכרות והם ממליצים על קביעת יעדים מינימליים למספר בדיקות האלכוהול בכל שנה. בנוסף, הם ממליצים לאמץ מדיניות של 0% אלכוהול לכל הנהגים, ולא רק לנהגים צעירים.

"יש לנו שתי בעיות הכרוכות אחת בשנייה - בעיה במערכת המשפט ובעיה בממשלה", מסביר הירשפלד, שבעקבות התאונה התגייס למשטרה, עבד כחוקר במשך שנתיים וחקר מקרים דומים. "הממשלה בצורה מודעת לא מספקת תשתיות כמו שצריך בכבישים. לא הגיוני שכביש שהוכרז עוד לפני 2010 ככביש אדום, עד היום אין בו גדר הפרדה. השופטים באים לטובת העבריין במידה מסוימת, וברגע שאני יודע שאני יכול לפשוע ולצאת נקי אז מותר לי הכל, אני מרשה לעצמי יותר דברים. עברייני תאונה מועדים מכירים את המשטרה ואת נוהלי בית המשפט, יודעים שאין להם ממה לפחד, שזה כלב נובח שהוא לא ממש נושך. אנשים עושים מה שבא להם, ולכן כל הזמן יש מקרים חוזרים ונשנים של נהיגה בשכרות. אנחנו במשפחה נוהגים להגיד על אנשים כאלה שהם רצחו ולא הרגו; מי ששתה ועולה על ההגה הוא רוצח, לא פחות ולא יותר".

במקרה של אחיו ז"ל, פסק השופט לנאשם מאסר של שש שנים בפועל ושנתיים על תנאי. "המשפט התנהל במשך קצת יותר משנה, אנחנו הגענו לכל דיון והוא לא", ממשיך הירשפלד. "ראו את הזלזול שלו במערכת המשפט - לא הופיע לדיונים ולא התנצל. הבנו עם מה יש לנו עסק. זה יימשך עד שלא יהיו שחור ולבן במערכת המשפט בארץ, שמי שנתפס עם אלכוהול מעל הכמות המותרת ישללו לו את הרישיון לשנתיים־שלוש והוא ישלם קנס כספי כבד. לא להגיד נסיבות מקלות כי התגייסת לצה"ל, כי היית מצטיין דקאן, זה לא מעניין. צריך לבוא עם ערכים מהבית, לצאת לבלות ולדעת שאם שותים - לא נוהגים.

אני היום אב לשתי ילדות קטנות ואני כל הזמן חושב מה ההורים שלי הרגישו כשאיבדו את הבן הבכור שלהם. המחשבה לאבד ילד, אני לא יכול להכיל אותה. לא רואה את עצמי מתמודד עם זה. כל יום כשיש לי כמה שניות עם עצמי הוא אצלי בראש, במחשבה. הוא לא מכיר את הילדים שלי, הילדים שלי לעולם לא יכירו אותו, הבת שלי רואה תמונות והיא יודעת מיהו ואומרת 'הוא כבר לא פה איתנו'. זה עצוב, זה כואב, זו צלקת שלעולם לא תתאחה ולומדים לחיות איתה. החיים ממשיכים הלאה".

לפני כשלוש שנים ערך ד"ר שומרון מויאל, יזם וחוקר העוסק בפיתוח יישומים בתחום בטיחות בדרכים, מחקר באוניברסיטה העברית עם פרופ' מימי אייזנשטדט, שבו בדקו האם שופטי התעבורה מקלים או מחמירים עם עברייני התנועה. מהמחקר עולה כי אף שהחוק קובע עונש פסילת רישיון מינימלי של 24 חודשים לנהג שיכור, העונש הממוצע על נהיגה בשכרות עומד על 13 חודשי שלילה בלבד. במחקר נבדקו 1,280 תיקי הרשעה של נהגים שיכורים - 77% מהמורשעים קיבלו עונש נמוך ממה שהחוק מחייב (שנתיים שלילה) ורק 23% קיבלו את העונש הקבוע בחוק. "נמצאו פערי ענישה דרמטיים עבור עבירות דומות בין שופטים", הוא אומר. "למשל, בבאר שבע מחמירים לעומת בתי המשפט במרכז הארץ". לדבריו, זה תלוי בין היתר בזמינות כוח אדם ובמשאבים, בעומס המוטל על המערכת, מין השופט, ותק שיפוטי ובית המשפט שאליו הוא משויך.

סקר חדש של עמותת "אור ירוק", שבוצע באמצעות מכון הסקרים "מאגר מוחות", מצא כי 47% מהנהגים מודים ששתו אלכוהול ונהגו לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, ו־56% מהמשתתפים דיווחו כי יצא להם לנסוע ברכב עם מישהו שנהג לאחר ששתה משקה אלכוהולי פעם אחת לפחות. לפי הסקר, 63% מהגברים דיווחו כי נהגו לאחר ששתו אפילו משקה אלכוהולי אחד, בעוד שרק 32% מהנשים דיווחו זאת. ככל שהגיל יורד, כך שיעור המשיבים שיצא להם לנהוג לאחר ששתו עולה - מחצית מקבוצת הגיל 18־34, 48% מקבוצת הגיל 35־54 ו־36% מקבוצת הגיל 55 ומעלה.

עוד התברר כי ככל שעולה רמת ההכנסה, כך עולה שיעור המשיבים שיצא להם לנהוג לאחר ששתו - 40% בקרב בעלי הכנסה מתחת לממוצע, 45% בקרב בעלי הכנסה סביב הממוצע ו־58% בקרב בעלי הכנסה מעל הממוצע. מדוח שהכינה העמותה, עולה כי בכל שנה נהרגים בממוצע 18 בני אדם בתאונות דרכים שבהן אחד הנהגים נהג בהשפעת אלכוהול, ונפגעים בממוצע 653 בני אדם ב־336 תאונות דרכים. 

״נהיגה בשכרות היא אחת העבירות המסוכנות והאנטי־חברתיות שיש", אומר מנכ"ל עמותת "אור ירוק" ארז קיטה. "אדם בוחר באופן מודע לשתות אלכוהול ולעלות על ההגה, ובכך לסכן את כלל משתמשי הדרך. הגיע הזמן להכריז מלחמת חורמה על אותם עברייני תנועה שמסכנים את החיים של כולנו. בעולם מנהלים מלחמה חסרת פשרות נגד אותם נהגים ומגבירים את האכיפה וההסברה. המועצה האירופית לבטיחות בדרכים הגדירה לאחרונה את הנהיגה בהשפעת אלכוהול כאחד הגורמים המרכזיים לתאונות דרכים, עם נהיגה במהירות מופרזת, היסח דעת ונסיעה ללא חגורות בטיחות. נדרש שילוב של כל הגורמים האחראים כדי למגר את התופעה בהובלת משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

יש להגביר את ההסברה והמודעות לסכנות שבנהיגה בשכרות, בעיקר בקרב נהגים צעירים, וליידע את הציבור כי קיים חוק האוסר על נהגים עד גיל 24 לשתות אפילו טיפה אחת של אלכוהול ולנהוג. במקביל, חייבים לחזק את אגף התנועה בתוספת ניידות ושוטרים שיתפרסו במרכזי הבילוי בכל ימות השבוע, באופן גלוי, כדי לשדר מסר חד וברור לנהגים שמתכוונים לשתות אלכוהול ולנהוג כי הם ייתפסו ויורדו מהכביש. ולבסוף, במקרים רבים, בתי המשפט לא מענישים את הנהגים השיכורים כפי שהחוק מאפשר להם ומקלים בעונשם, ולכן השופטים חייבים ליישר קו עם המשטרה במאבק בנהגים השיכורים שמסכנים את החיים של כולנו ולהחמיר בענישה כדי ליצור הרתעה הולמת".

רק עם עבר והווה 

"אני תמיד אומרת שאילן שרד את המלחמה בג'נין כש־13 מחבריו נהרגו והיה מאחרוני היוצאים מלבנון, אבל את המלחמה על הכביש הוא לא שרד", אומרת בכאב ירדנה לוי, שבנה אילן נהרג עם חבר ילדותו, יוני אזולאי, לפני כשבע שנים, לאחר שנהג שהיה תחת השפעת אלכוהול פגע ברכבם. "העוצמה של הכאב זה משהו שלא חולף. התאונה אירעה בכביש פתוח עם ראות טובה. אילולא היה בהשפעת אלכוהול, סביר להניח שהוא היה רואה את המתרחש בכביש והיה מצליח שלא לגרום לתאונה. זה לא קרה. הוא נכנס בהם מאחור, דחף אותם לנתיב הנגדי כשמשאית באה ממול. גם נהג המשאית והנוסע לידו נפגעו. ליווינו את המהלך המשפטי והבהרנו לפרקליטות שלא ניתן יד לעסקת טיעון ובטח לא לענישה כזו שתבזה את החיים, כי מבחינתי ערך החיים שהוא קדוש נפגע, ערך החיים של הבן שלי. היה לו עבר, הווה, רק לא יהיה לו עתיד. לנו נשאר עתיד עגום, כואב. שעה־שעה הכאב מלווה אותנו".

מה את מצפה שיקרה? 

"הייתי רוצה שמישהו ירים את הכפפה ויגביר את האכיפה, שמי שעולה לרכב לאחר שתיית אלכוהול יחשב כניסיון לרצח, זה המינימום שאפשר לעשות. הרכב הוא כלי רצח, לא יתכן שמי שהורג בסכין הוא רוצח לכל דבר, ומי שנוהג בהשפעת אלכוהול הוא לא. לנהג שפגע באילן וביוני היו 18 עבירות תעבורה. הכתובת הייתה על הקיר. אם היה נשפט בפעם הראשונה או אילו היו מחמירים איתו, יכול היה להיות שהם היו ניצלים".

ד"ר יעקב שיינין, מנכ"ל ומנהל השקעות ראשי ב"מודלים קרנות נאמנות בע"מ", לשעבר יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד), שב־2005 היה ראש הוועדה להכנת תוכנית לאומית רב־שנתית לבטיחות בדרכים – "דוח שיינין" - מסביר כי אחת הבעיות המרכזיות היא שבטיחות בדרכים זה נושא רב־תחומי המאגד משרדים רבים, ובהם: ביטחון הפנים, המשפטים, החינוך והפנים. "לרשות אין שיניים, אין לה ממש כוח שאיתו היא יכולה לכפות את דעתה על אחרים, כי כל אחד במשרד שלו מסתכל על הדברים שלו. ממשלת שרון אישרה את התוכנית במלואה, אבל אחר כך, כשזה הגיע לכל משרד, אמרו: 'אל תפריעו לנו, אנחנו יודעים לעשות את זה לבד'. מה שמדכא זה שכולם מסכימים על העיקרון, לא הייתה התנגדות בממשלה, אבל כשזה מגיע לשטח, כל אחד נלחם על הטריטוריה שלו וחבל".

"אנחנו יכולים לפתור את הבעיה. צריכה להיות מערכת שתדע לכפות את החוקים, שתהיה קשוחה, ושתהיה אכיפה וענישה, הסברה וחינוך. שנער בגיל 18 לא יחשוב שלנהוג בפראות זה להיות מאצ'ו", ממשיך ד"ר שיינין. "ישראל היום מובילה בחגירת חגורת בטיחות בשל הסברה נכונה. עם הסברה וחינוך מצליחים להגיע לכל ישראלי".