אנו, עובדות ועובדים מתעשיית המין וכן תומכות ותומכים בזכותן של נשים על גופן, מביעות את מחאתנו על החוק למאבק בזנות (המכונה 'החוק להפללת הלקוח'), שעבר בוועדת שרים לחקיקה", כך נכתב בהודעה שהפיצה קבוצה בשם "ארגון נשים עובדות", שבה חברות נשים שהן חלק מתעשיית המין כיום וגם כאלה שעבדו בה בעבר. "בניגוד לפרסומים בכלי התקשורת, שלפיהם החוק יצמצם את תופעת הזנות על ידי הדרת הצרכנים מהשוק, למעשה ההפך הוא הנכון. עדויות מחקריות ממקומות שונים בעולם שבהם יושמה פרקטיקה זו מלמדות כי תופעת הזנות אינה מצטמצמת, אלא יורדת למחתרת.
את מחיר המלחמה שהמדינה מנהלת נגד הלקוחות משלמות הנשים, אשר בעקבות חוק זה יסבלו הן ממוגנות נמוכה יותר מצד גורמי אכיפת החוק והן מהעמקת הסטיגמה אשר מבודדת אותן חברתית ומקשה עליהן לפנות לסיוע. אנו סבורות כי על המדינה לגבש מדיניות שתדאג למוגנות של נשים ולא תחשוף אותן לפגיעה בשם מאבק למען עקרונות נעלים וצודקים. כמו כן, יש לציין כי הצעת חוק זו נכתבה וקודמה על ידי חברות כנסת וארגונים שונים שמתיימרים לדבר בשמנו, אך כאשר ביקשנו להשמיע את קולנו באופן בלתי אמצעי ואותנטי בפני הגורמים הרלוונטיים, הושתקנו והודרנו מהשיח".
את ההודעה הזו הן הפיצו נשות הארגון לאחר אישור הצעת החוק הממשלתית לאיסור צריכת זנות בוועדת השרים לענייני חקיקה ביום ראשון. הצעת החוק קובעת כי אדם שצורך או מנסה לצרוך זנות, וכן אדם שנמצא במקום המשמש למעשי זנות במטרה לצרוך זנות, עובר עבירה שדינה קנס בגובה 1,500 שקלים לעבירה ראשונה ו־3,000 שקלים לעבירה חוזרת. כמו כן, נקבע כי תהיה אפשרות להגשת כתב אישום, שבמסגרתו יכול גובה הקנס להגיע עד לסכום של 75,300 שקלים ויתאפשר אף רישום פלילי. הצעת החוק קודמה בידי שרת המשפטים איילת שקד כחלופה להצעות חוק פרטיות של חברות הכנסת שולי מועלם־רפאלי, עליזה לביא וחברת הכנסת לשעבר זהבה גלאון - שאושרו בקריאה טרומית בכנסת ביולי שעבר, בתמיכת 74 חברי כנסת.
לפי נתוני הרווחה, בישראל ישנם 14 אלף נשים, גברים, צעירות, צעירים וטרנסג'נדרים העוסקים בזנות, מתוכם כ־3,000 קטינים. 62% מהנשים בזנות הן אמהות לילדים מתחת לגיל 18, רובן המכריע העידו כי נכנסו למעגל הזנות כתוצאה ממצוקה כלכלית ו־76% העידו כי היו מעוניינות לצאת ממעגל הזנות לו רק הייתה להן אפשרות.
לדברי יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים ובזנות, ח"כ עליזה לביא (יש עתיד), "זהו רגע מרגש והיסטורי, שיש בו אמירה ערכית ומוסרית של המדינה נגד תופעה שהשלכותיה הרסניות כלפי אלפי נשים, נערות ונערים, וכלפי החברה כולה". "ממשלת ישראל אמרה בצורה חד־משמעית שמדינת ישראל לוקחת אחריות על 14 אלף הנשים והגברים העוסקים בזנות בישראל. אישור הצעת החוק, לצד תקצוב משמעותי לשיקום שורדות זנות, הם צעדים משמעותיים בדרך למיגור תעשיית הזנות", אמרה עו"ד ניצן כהנא, מנהלת שותפה במטה למאבק בסחר בנשים ובזנות.
"לא נקלעתי לזה בטעות"
אבל מתברר שיש גם קולות אחרים, של נשים שעוסקות בזנות. אחת מהן היא נטלי (שם בדוי) ממנסחות ההודעה נגד החוק וגם אחת ממנהלות דף הפייסבוק When She Works - המביא קולות, עדויות וסיפורים של אלה שעסקו ועדיין עוסקות בזנות. היא בת 35, נשואה, אמא לילדים ומתגוררת בדרום הארץ. בעברה עבדה במשך כעשור בתעשיית המין בתל אביב ובירושלים. "זו הייתה עבודה מבחירה ולא נקלעתי אליה בטעות", היא חורצת. "זו גם הסטיגמה שאנחנו מנסות לשבור, שלא כל בחורה נקלעת לזה כמו לצרה. יש נשים שבוחרות בכך כי הן רוצות את זה, כי נסיבות חיים מסוימות מביאות אותן להעדיף עבודה זו על פני עבודות אחרות. אישה בזנות נתפסת כיום כאישה ששוכבת עם כל אחד בלי שליטה על החיים שלה, וזה לא המצב".
מדוע אתן מתנגדות לחוק הזה?
את בטח מודעת לכך שנשים רבות נפגעות מהעיסוק בזנות.
צריך לזכור שזנות אינה חוקית בארץ.
כשהחלו הדיונים על החוק, נטלי וכמה מחברותיה פתחו בוואטסאפ קבוצה בשם "נגד הפללת לקוחות". כיום הקבוצה הפעילה נושאת את השם "ארגון נשים עובדות". "אנחנו כ־50 בנות, וכרגע אנחנו עובדות על התארגנות גדולה יותר, מחוץ לקבוצה בוואטסאפ, שמטרתה להיות ארגון של עובדות מין ותומכות למען עובדות מין", היא מספרת.
"נצטרך למצוא איזושהי דרך שתאפשר לנו מצד אחד להצליח להשמיע את הקול שלנו, ומצד שני שלא נצטרך לשלם את המחיר האדיר של החשיפה. אחת המטרות שלנו היא להיות יותר נוכחות בדיונים ובשיח הציבורי בנושא, שידברו בשמנו פחות ושנוכל להשמיע את הקול שלנו יותר. מטרה אחרת היא לדאוג לצרכים של עובדות מין. כרגע אין בישראל עמותה או ארגון שדואגים לצרכים של עובדות מין כעובדות מין, בלי לנסות להוציא אותן מהעיסוק בכך. בדרך כלל, העזרה שאת מקבלת היא שתכירי בכך שאת צריכה להפסיק לעבוד, אבל כאמור יש נשים שמסיבות כאלה ואחרות צריכות להישאר ולהמשיך לעבוד".
לנטלי חשוב להבהיר שחלק גדול מהלקוחות שמגיעים הם אכן נורמטיביים, וגם מרוויחים בהתאם. "שירותי מין זה לא משהו זול, אלא אם כן צורכים מין ברחוב", היא מסבירה. "היום המחיר הממוצע למפגש הוא 500־600 שקלים, ואילו פעם הממוצע היה 1,000 שקלים. כושר המיקוח של הנשים נשחק בגלל החוקים האחרונים. זה גם מוביל לכך שאת פחות יכולה לבחור את הלקוחות שלך ולעמוד בדרישות שלהם לגבי מה את מוכנה לעשות ומה את לא מוכנה. עבור הבנות העובדות, החוק הזה הוא מכה רצינית בטווח הקצר ובטווח הארוך. החוק הזה צריך עוד לעבור שלוש קריאות בממשלה הנוכחית. אני מודעת לכך שהסיכוי להפיל אותו הוא נמוך, אבל בכל זאת ננסה".
"דרך מוזרה למשטר נשים"
אמך לא ניסתה להניא אותך מכך?
איך מצאת את הלקוח הראשון שלך?
אני בטוחה שהמציאות היא לא עד כדי כך ורודה.
מה מפריע לך בחוק החדש?
יש גם נשים ששמו קץ לחייהן בעקבות העיסוק בזנות.
תמיד תהיה לך ברירת ההייטק.
את לא פוגשת לפעמים גברים שאת לא מעוניינת להיכנס איתם למיטה?
"לפני שהגעתי לזנות, הייתי פקידה במשרד והרווחתי 6,000 שקלים. אני גרושה ואמא לארבעה ילדים, והגרוש שלי לא משלם לי מזונות. פשוט לא הצלחתי להתמודד עם גידול הילדים", מספרת ספיר (שם בדוי), בת 38 מאזור המרכז, שעוסקת בזנות כשנתיים. "לפני כן, ביקשתי עזרה מהרווחה, ואמרו לי שאם יש לי תלוש של 6,000 שקלים, לא יכולים לעזור לי בכלום. דרך חברה הגעתי למקום שאני נמצאת בו היום - דירה עם עוד כמה בנות. אנחנו כמו עצמאיות בתוך הדירה, וכיום אני יכולה לתת לילדים שלי את כל מה שהיה חסר להם - מורים פרטיים, חוגים, ביגוד, הנעלה, דירה נורמלית. כיום אני מרוויחה כ־25־30 אלף שקלים בחודש, רמת החיים שלנו עלתה וכולם מרוצים מזה. במשפחה שלי אף אחד לא יודע איפה אני עובדת. יודעים שאני פקידה באיזשהו מקום".
איך את מרגישה בעבודה הזאת?
"אני בתחום הזה מגיל 22", מספרת סיוון (שם בדוי), בת 32 מאזור המרכז, אמא לתינוקת, שהתחתנה עם גבר שהיה לקוח שלה. "הייתי פקידה בדירות כאלה וגם עבדתי בחדרים, מין מולטי־טאלנט. כיום אני עובדת בעיקר בטלפונים בדירות הללו. חשוב לי להסביר שעבור אנשים שבאים לכאן, זוהי איזושהי בריחה. היו הרבה פעמים שישבתי והקשבתי להם, הייתי כמו פסיכולוגית שלהם. באים לכאן הצעירים שקצת יותר קשה להם עם בחורות, אנשי צבא, אנשים מהכנסת, אנשי עסקים. אנשים לא מחפשים לבוא רק לסקס, לא כל טיפול נגמר בצורה כזאת".
לדברי סיון, זנות כיום היא לא מה שהייתה פעם. "אף אחד לא אומר לנו מה לעשות", היא מסבירה. "הציבור או הכנסת חיים 50 שנה אחורה. אין לנו סרסורים, והיום כמעט כל המקומות בישראל מנוהלים על ידי הבנות. יש גם גברים שמנהלים מקומות, אבל הם לא מתנהגים כמו שמתארים. כיום כבר אף אחת לא פראיירית של אף אחד".