"היקף תופעת הפשיעה החמורה בחברה הערבית ומאפייניה מחייבים חיזוק של הפעולה הממשלתית, בין היתר במישורי החברתי-כלכלי, הקהילתי והחינוכי וכן בתחום הרווחה", קובע מבקר המדינה, יוסף שפירא, שפרסם דו"ח מיוחד על ההתמודדות של משטרת ישראל עם החזקת אמצעי לחימה לא חוקיים ואירועי ירי ביישובי החברה הערבית וביישובים מעורבים.
 
שפירא מציין בפתח הדו"ח הנוקב, כי בעוד שהאוכלוסייה הערבית בישראל מונה כ-20% מכלל האוכלוסייה, לפי נתוני המשטרה, שיעור המעורבים בעבירות אלימות באוכלוסייה הערבית גבוה פי-2 משיעורים בכלל האוכלוסייה, ובתיקי רצח – פי-2.5. "מדובר במחיר דמים כבד. משנת 2000 ועד נובמבר 2017 קיפחו את חייהם 1,236 גברים ונשים", מציין שפירא – "בין השנים 2014 עד סוף 2017 נרצחו 40 נשים ערביות, שהן כמחצית מכלל הנשים שנרצחו באותה תקופה בישראל".
 
עוד עולה מהנתונים, כי בשנים 2016-2014 היה שיעור עבירות הירי בקרב אוכלוסיית החברה ערבית גבוה פי-17.5 לעומת האוכלוסייה היהודית. שיעור הנפגעים באירועי אלימות שנעשה בהם שימוש באמל"ח בקרב האוכלוסייה הערבית גבוה פי-2.5 עד פי-12 משיעור הנפגעים באירועי אלימות כאלה במגזרים אחרים בחברה הישראלית.

ניידת משטרה


"עבירות אמל"ח ובעיקר עבירות ירי, נפוצות בקרב האוכלוסייה הערבית", קובע מבקר המדינה, "התכלית העיקרית של השימוש באמל"ח היא פתרון סכסוכים בין עבריינים ובין משפחות, הפגנת כוח והגנה עצמית וכן נעשה שימוש באמל"ח באירועים מיוחדים, כמו חתונות. מהדו"ח עולה עוד, כי על פי נתוני המשטרה, יותר מ-70% מעבירות הירי בחברה הערבית נעשות בידי אזרחיים המוגדרים כ"נורמטיבים".

"הזמינות הגבוהה של אמל"ח בחברה הערבית מביאה לגידול במספר אירועי האלימות החמורה, כמו רצח, הריגה ותקיפה. האירועים מתרחשים בעיקר ביישובים שבהם מתגוררת אוכלוסייה ערבית וקורבנותיהם הם בעיקר בני החברה הערבית", מתריע עוד מבקר המדינה, "עבירות האמל"ח והירי מסכנות חיים ופוגעות לא רק במעורבים בהן, אלא גם בביטחון האישי ובאיכות החיים של אזרחים חפים מפשע".
 
שפירא מציין עוד, כי על פי נתוני המשטרה, בשנים 2016-2014 החשודים ב-95% מעבירות הירי באזור מגורים היו מקרב החברה הערבית. עוד עולה מהנתונים, כי בשנים אלו חלה במחוזות צפון ומרכז עלייה ממוצעת של כ-36% במספר תיקי עבירות הירי באזור מגורים שנפתחו. בתחנת נצרת הייתה עלייה של 51%, (מ-107 תיקים ב-2014 ל-320 תיקים ב-2016) ובתחנת קדמה – עלייה של כ-16% (מ-276 תיקים ב-2014 ל-320 ב-2016).
דו"ח מבקר המדינה מתריע, כי עיקר האמל"ח מגיע לחברה הערבית משלושה מקורות עיקריים: גניבות מצה"ל, הברחות מירדן וייצור בשטחי יהודה ושומרון. אמל"ח נוסף מגיע מגניבות מבתים ומכלי רכב.

"שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים הרלוונטיים במשטרה בעניין האמל"ח בחברה הערבית לקוי. המשטרה עדיין אינה מקבלת מצה"ל ומהשב"כ מידע שוטף כחלק משגרת עבודה קבועה וישנם פערי מודיעין", קובע שפירא, "שיתוף הפעולה בין כלל הגורמים במשטרה בעניין האמל"ח בחברה הערבית לקוי. כל מחוז פועל בנפרד".
 
שפירא קובע עוד בעקבות הביקורת, כי אין העברת מידע מסודרת בין היחידות המרכזיות במחוזות (הימ"רים) ובין התחנות, אין העברה מסודרת של מודיעים בין הימ"רים לימ"ר של מחוז ש"י ואף היו מקרים שבהם טיפלו יחידות שונות במשטרה באותם יעדים במקביל. בדו"ח נטען עוד, כי טיפול המשטרה נתקל בחסמים ממשיים, בשל יכולות מוגבלות של מערכי החקירות, ההערכה והבילוש בתחנות. מהביקורת עולה עוד, כי קיים תת-דיווח, קושי לבסס תשתית ראייתית ומיעוט כתבי אישום. "החסמים מזינים אלה את אלה וגורמים לפגיעה באמון החברה הערבית במשטרה ועקב כך להגברת ההתחמשות ולאי פריצת מעגל אירועי הירי", קובעים מחברי הדו"ח.
 
שיעור כתבי האישום בגין עבירות ירי באזור מגורים מכלל התיקים שנפתחו בתחנות קדימה ונצרת היה מזערי. "מציאות זו משקפת את הקישים והמגבלות של משרדי האח"ם בכל הנוגע למיצוי החקירות, לגיבוש תשתית ראייתית ולהבאת חשודים לדין", נכתב. זאת ועוד, למרות שחלק מאירועי האלימות החמורים בחברה הערבית ובהם ירי באזור מגורים, מתרחשים במרכזי היישובים ובנוכחות עדים, המשטרה מתקשה לבסס תשתית ראייתית בנוגע לאירועים אלה, בין היתר עקב חוסר אמון מצד הציבור הערבי.
 
המשרד לביטחון פנים והמשטרה הבהירו למשרד מבקר המדינה, כי הם סבורים שרף הענישה הנהוג בעבירות אמל"ח וירי הוא נמוך ואינו משקף את חומרת העבירות, את הסיכון הנשקף מהן ואת היקף התופעה. בביקורת עלה עוד, כי בשנת 2016 טיפלה תחנת קדמה רק ב-26% מהידיעות המודיעיניות בעניין אמל"ח בתוך 72 שעות ממועדן קבלתן ובכשני שלישים מהתיקים שנתחו בתחנת נצרת היה המידע המודיעיני חסר במידה ניכרת והדבר הקשה על איתור חשודים.
 
מבקר המדינה מתריע כי למרות חשיבותו של כוח הבילוש כגורם המבצעי המרכזי שהתחנות נשענות עליו בלחימתן פשיעת האמל"ח, מרבית משימותיו של מערך הבילוש בתחנת קדמה היו בתחומי האבטחה, השמירה והטיפול במאוימים ובעצורים ולא בתחומי הליבה שלו. בדו"ח גם נמתחת ביקורת על יישום תכנית החומש, שאושרה בשנת 2015 על ידי "מנהלת המגזר הערבי" שהוקמה במשטרה.
 
המנהלת אמורה לסייע בהקמת 11 תחנות חדשות ביישובי החברה הערבית ובחיזוק עשר תחנות קיימות, תוך הוספת 600 משרות המיועדות לשוטרים מוסלמים. אולם, עד סוף שנת 2017 הוקמו שתי תחנות משטרה בלבד – בכפר קנא ובג'יסר א-זרקא במבנים זמניים.

יוסף שפירא. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


בעקבות פניית משרד מבקר המדינה לאחרונה נמסר מהמנהלת במשטרה, כי בכפר קאסם הוקמה תחנה במבנה זמני ויש כוונה לפתוח תחנה במג'ד אל כרום. מהביקורת עולה עוד, כי איתור הקרקעות והמבנים לצורך הקמת התחנות החדשות נתקל בקשיים וקיים גם קושי לקבל אישור להקמת תחנות בשל התנגדות מועצות הרשויות המקומיות לאשר הקמת תחנות משטרה בתחום שיפוטן.
 
עוד עולה מהביקורת, כי בשנים 2020-2016 אמורה משטרת ישראל לגייס כ-10 אלפים שוטרים, אך רק 600 מתוכם מקרב האוכלוסייה המוסלמית. "יוצא אפוא ששיעור המוסלמים שיגויסו באותן שנים בכלל המגויסים יהיה 6% בלבד, למרות ששיעורם של בני החברה הערבית בכלל האוכלוסייה הוא 20%", מתריע עוד שפירא.
מחברי הדו"ח מתריעים כי למרות שתכנית "עיר ללא אלימות" של המשרד לביטחון פנים כוללת הקמת מערך מצלמות אבטחה, בקרה ומעקב באזורים שבהם תועדו אירועים רבים של אלימות ופשיעה וקיים חשש להישנותם – היא מיושמת רק ב-26% (18) מהרשויות המקומיות שיש בהן רוב ערבי.
עוד עולה מהביקורת שרק 12 מ-18 הרשויות המקומיות שבתחום שיפוטן הושלמה פריסת מערך המצלמות מחוברות למוקדים אזוריים מאויישים. בשליש מהרשויות שבתחום שיפוטן הותקנו מצלמות, הן אינן מחוברות למוקד מאויש. "החברה הערבית היא הראשונה שתפיק תועלת מפעילות אכיפה נמרצת של המשטרה לביעור התופעות הקשות של עבריינות בקרבה, בדגש על אלימות חמורה ואירועי ירי מסכני חיים, הפוגעים קשות במרקם החיים בקרב האוכלוסייה הערבית ובביטחון האישי של התושבים", מציין שפירא, "שיתוף פעולה בין החברה הערבית ומנהיגיה לבין המשטרה הכרחי לקידום פעולות מניעה ואכיפה כלפי תופעות עבריינות בחברה זו".
מבקר המדינה ממליץ שצה"ל והמשטרה יסיימו את ההליכים הנדרשים להקמת היחידה המשותפת למאבק באמל"ח ללא דיחוי ולנקוט בפעולה נחרצת על מנת לחולל שינוי בדרך הפעולה ובמניעת גניבות אמל"ח מבסיסי צה"ל. "נוכח תופעת אגירת האמל"ח בחברה הערבית והאיום הנשקף מכך, על המשטה וכלל כוחות הביטחון לשתף פעולה באופן שוטף ורציף ולא רק בהתבסס על ידיעות נקודתיות, כדי לוודא שלא יישארו פרצות שאינן מכוסות מודיעינית ומבצעית", ממליץ עוד מבקר המדינה ומדגיש: "הנתונים על הפשיעה החמורה בחברה הערבית, אירועי האלימות ובכללם עבירות האמל"ח והירי, מלמדים כי הפשיעה החמורה הלכה והתרחבה במשך השנים". 

תגובת המשטרה
 
ממשטרת ישראל נמסר כי "לצערנו אירועי ירי מתרחשים לעתים קרובות מדי ביישובי החברה הערבי בישראל, רובם על רקע סכסוכים פנימיים הגולשים לאלימות. משטרת ישראל פועלת בנחישות לאורך כל ימות השנה נגד אחזקה, סחר ושימוש באמל"ח בכל זמן ובכל מקום. לצד ביצוע חקירות יסודיות של כל מקרה ירי וחתירה למעצר והעמדה לדין של כל פורע חוק, הרי שפעילות זו הביאה לתפיסת כמויות נשק חסרות תקדים, בפרט ביישובי המגזר הערבי. בשנת 2017 נתפסו ע״י המשטרה אלפי אמצעי לחימה, נעצרו בכל רחבי הארץ 2,225 חשודים והוגשו 1,137 כתבי אישום כנגד חשודים בגין עבירות אמל״ח המהווים עלייה של כ- 10% בכמות המעצרים ושל למעלה מ- 40% בכמות כתבי האישום (ביחס לשנת 2016). באשר לטיפול באירועי ירי, הרי שבשנת 2017 חלה ירידה של 16% בכמות האירועים שהתקבלו במוקד המשטרה. בחציון הראשון של שנת 2018 חלה עלייה משמעותית של כ- 40% בכמות המעצרים ועלייה משמעותית עוד יותר של 75% בכמות כתבי האישום שהוגשו כנגד המעורבים באירועי ירי לעומת התקופה המקבילה אשתקד".
 
"בשנים האחרונות פועלת המשטרה ביחד עם המשרד לביטחון פנים על בסיס תכנית רב שנתית לחיזוק שירותי המשטרה ביישובי החברה הערבית בישראל, באמצעות מנהלת ייעודית שהוקמה לטיפול בנושא חשוב זה. במסגרת התכנית מחוזקים כלל מערכי הליבה בתחנות ונקודות משטרה במגזר תוך הוספת עשרות תקנים, בפרט בתחום החקירות".
 
"לצד פעילות האכיפה, אנו ממשיכים להעמיק את שירותי המשטרה ביישובי המגזר הערבי כולו ומבצעים כל העת פעילות מניעה והסברה במטרה לשנות את נורמות הציות לחוק. בימים אלו מבוצעת עבודת מטה משותפת למ"י ולמצ"ח שתכליתה הקמת יחידה משותפת למאבק בגניבות אמל"ח מצה"ל, תהליכים לחיזוק ממשקי העבודה בין המשטרה לצה"ל ולשב"כ, הקמת דסק אמל"ח, הכנסת טכנולוגיה מתקדמת לסל הכלים, קיום תכניות מניעה ייחודיות לבני נוער, קידום מהלכים להחמרת ענישה נגד העבריינים ועוד".
 
"לצד כל אלו פועלת המשטרה להגברת שיתוף הפעולה וחיזוק אמון הציבור הערבי במשטרה. קיימת בעיית אמון בכל מוסדות השלטון בישראל ובתוכם, בין היתר, גם למשטרת ישראל. מעבר להקמת תחנות משטרה חדשות ביישובי המגזר, פועלת המשטרה במגוון דרכים לגיוס רב תרבותי לשורותיה כדי שכולם ירגישו חלק ממנה, ובהתאם חל זינוק משמעותי בשיעור הגיוס למשטרה מקרב החברה הערבית בישראל, התגייסות זו של ערבים מוסלמים ונוצרים לשורות המשטרה ממחישה את השינוי ביחס החברה הערבית למשטרת ישראל ועל עליית האמון בה. צריך לזכור כי השינוי אינו קורה בין לילה ואינו נחלת המשטרה לבדה, גם אם היא זו שמתמודדת עם תופעות הפשיעה בקצה לאחר נשירה מבתי הספר, אכזבה מהיעדר תעסוקה, חינוך, בריאות ועוד. בסופו של יום",

"למרות כל החסמים והקשיים המובנים הכרוכים בתהליך, המשטרה תמשיך ותשקיע מאמצים למלחמה בשימוש באמצעי הלחימה ובירי במגזר. בהקשר זה חשוב לציין, על מנת למגר ולשרש תופעות חברתיות פסולות ואורחות חיים אלימות שפוגעות בחיי אדם יש צורך בשילוב זרועות בראש ובראשונה של המנהיגות המקומית שתסמן את אותן תופעות כשליליות, שתוקיע אותן מעל כל במה ותסמן לאוכלוסייה הרלוונטית מה מקובל ומה אין מקומו יותר בקרב אזרחים נורמטיביים שומרי חוק. שיתוף פעולה כזה בין מוסדות השלטון לשינוי חינוכי, בין המשטרה כאוכפת חוק ובין ההנהגה שמסמנת את גבולות הגזרה הקהילתיים, היא זו שתביא בסופו של דבר למיגור האלימות והירי".