על רקע ההתבטאויות השנויות במחלוקת שנשמעו לאחרונה מצד רבנים בכירים בציונות הדתית על מקומן של נשים בחברה ובמרחב הציבורי, מפציעה בימים אלה, מתחת לרדאר, יוזמה שיש מי שעשוי לראות בה תשובה של נשות המגזר להתבטאויות אלו. 26 נשים אורתודוקסיות ומלומדות בגילים שונים יוצאות בימים אלה עם המיזם "משיבת נפש" – גרסת השו"ת (שאלות ותשובות) הנשית של רבניות בית הלל.
שו"ת הוא כינוי לאחת הסוגות הענפות והפוריות בספרות ההלכתית ביהדות, שימיה כימי ההלכה היהודית. השו"ת מכיל מאגר של שאלות ותשובות הלכתיות, שנשאלו על ידי הציבור הרחב ונענו על ידי רב אחד או קבוצה של רבנים. באופן מובן, ככל שמרכז הכובד של חיינו עבר לרשת, עבר איתו גם השו"ת, וכיום זה שכיח שבאתרים דתיים, רבנים עונים לשאלות של גולשים המבקשים פסיקה בשאלות פרטניות.
המיזם "משיבת נפש" הוא למעשה הפעם הראשונה שבה נשים נוטלות חלק במענה לשאלות הלכתיות באופן ממסדי. בימים אלה פתח המיזם בגיוס כספים לצורך הקמת הפלטפורמה האינטרנטית שבה הוא צפוי לפעול. המשותף לנשים המשיבות הוא שבאמתחתן שנים של לימוד תורה והלכה במסגרות לימודים גבוהות ויוצאות דופן, כגון במדרשות מגדל עוז, לינדנבאום, מת"ן ונשמת. בין הנשים המשיבות נמצאת, בין היתר, הרבנית נועה לאו, רעייתו של הרב בני לאו.
"במשך שמונה חודשים ענינו על מאות שאלות בלי פרסום ובלי שידעו על קיומנו, וזה עבר מפה לאוזן", מספרת הרבנית יעל שמעוני (38), ראשת המיזם. "בהתחלה מרבית המשיבות סירבו לפרסום, כי לא ידעו איך תהיה ההתקבלות. היו כמה מסקנות, וגילינו שאנחנו יודעות לעשות את זה ולעשות את זה טוב, כי אנחנו לא עונות כן־לא שחור־לבן. כמעט אין טקסטים הלכתיים כתובים של נשים, וזו המהפכה".
לפריצת הדרך הזו קדם תהליך ארוך ומשמעותי. "היו נשים בודדות שבאופן אישי ענו בתוך ארגונים כאלה או אחרים", מספרת שמעוני, שבעצמה החלה ללמוד גמרא בנעוריה. "מבחינת מסלולים מסודרים נפרדים שנפתחו, היו מעט מאוד. הקבוצה הראשונה שפעלה יחד היו יועצות הלכה, שהתמקדו בתחומים נשיים כמו טהרת המשפחה, וטוענות רבניות. זה היה מסלול פורץ דרך לפני כ־20 שנה".
על דיכאון וצניעות
מי שיותר מוכרת לציבור הרחב מבין המשיבות היא הרבנית רחל שפרכר־פרנקל (50), אמו של נפתלי פרנקל ז"ל, אחד משלושת הנערים שסיפור חטיפתם ורציחתם ביוני 2014 זעזע את המדינה. "זה לא שהתפקידים מתפתחים אחד מתוך השני, אך בעולם שבו כבר שלושה עשורים נשים לומדות תלמוד וכבר שני עשורים שהן נכנסות לשדה ההלכתי, באופן מתבקש נוצרים תפקידים רלוונטיים, כמו יועצות הלכה וטוענות רבניות", אומרת פרנקל. " מבחינה זו, 'משיבת נפש' נכנסת למשבצת הזאת. המשיבות הן עוד כתובת לאנשים שרוצים לשאול אישה".
החידוש המשמעותי ביותר במיזם הוא שלא מדובר בתפקיד שנולד מתוך צורך ייעודי באישה (יועצת הלכה עוסקת כאמור בתחום טהרת המשפחה וטוענת רבנית מייצגת נשים בבתי הדין הרבניים). "אנחנו הראשונות שבאות ואומרות: 'אנחנו כאן לכל תחום תורני ולא לתחומים נשיים דווקא'", מבהירה שמעוני. "אנחנו עוסקות בתורה ולאו דווקא בנישה הזאת, וזה יחיד מסוגו מבחינה זו. אנחנו גם הראשונות שפועלות במסגרת קבוצת רבנים. השיח התורני שלנו הוא עם רבנים מבית הלל, והיחס הוא של עמיתים".
"אני לא חושבת שהדגש פה היה על שאלות שאפשר לשאול רק נשים, אלא הבנו שיש ביקוש מצד נשים לכך שמתוך הקולות העונים יהיו גם נשים", מוסיפה פרנקל. "זה לא שהשואל לא יכול לשאול אף אחד חוץ מאישה, אלא שאצל השואלים נותרה ציפייה שבין הקולות העונים יהיו גם נשים שעונות. מדובר בקשת רחבה של נושאים: נתקלתי בשאלות בנושאי אבלות, טכנולוגיה והלכה, טהרת משפחה, שהוא כשלעצמו תחום מרובה שאלות ומורכב, ועוד הרבה תחומים. החידוש פה הוא שבתוך הקולות הנשמעים שמשיבים על שאלות בתורה ובהלכה - ולא רק, אלא בענייני יהדות בכלל - נשמעים גם קולות של עונות נשיות, והניסיון שלנו מראה שיש לזה ביקוש.
"הנשים לא מפסיקות לשאול רבנים, אך הן רוצות לשמוע נשים ויש הרבה נשים בתחום, כך ש'משיבת נפש' היא כלי שמתווך", אומרת פרנקל. "על שום דבר אני לא יכולה להגיד שלא היה אפשר לשאול גברים, כי מאז ומתמיד היה אפשר, ודורות של נשים שאלו גברים. אך למרות שאפשר, יש תופעה של הימנעות מכך לפעמים".
לאור זאת, מעניין לגלות שמרבית השאלות אינן מגיעות דווקא מתחום טהרת המשפחה. "אולי 10%", מעידה שמעוני, "אבל יש עוד הרבה שאלות בנושאים כמו שבת, כשרות, אמונה, תפילה, ברכות, כיבוד הורים ועוד. לעתים השאלות מאוד הלכתיות באופי שלהן. זה הורגש מאוד לקראת החגים, כמו בנושאי חמץ בפסח וקריאת מגילה בפורים".
שם המיזם, "משיבת נפש", הוא רפרנס לספרו של רבי נחמן מברסלב, "משיבת נפש", וגם הוא מעיד על הנדבך הרגשי ועל כך שאין מדובר בתשובות הלכתיות "יבשות" גרידא. "נכנסנו לתחום הזה על תקן הפן ההלכתי, אבל מתוך השיח ברשת, וגם דרך רבני קהילה, נוצרה ההבנה שאולי 20% מהשאלות שנשאלות הן הלכתיות", מספרת שמעוני. "יש גם שאלות רגשיות־אישיות יותר, על דיכאון ומשברים זוגיים, ויש לנו פסיכולוגית שעובדת איתנו. יש משהו בכתובת של רב שמובילה הרבה פונים ממניעים מורכבים, הלכתיים ואנושיים יחד. למשל, אישה שחוותה אובדן הריון שאלה אותי כמה שאלות בנושא. לחלק מזה הכתובת הייתה רופא, ואכן הפניתי אותה, אבל ליתר הייתה השקה רגשית. במקרים רבים גם מפנים לייעוץ פסיכולוגי".
מפתיע גם לגלות שלא מדובר רק בנשים שמבקשות תשובות. "האחוז הגדול הוא נשים, ורובן הזדהו בשמן ובגילן, אבל יש גם פניות של גברים", אומרת שמעוני. "לא תמיד ברור למה, אבל אני חושבת שיש שאלות שבהן גם הגבר מחפש מענה של אישה. לדוגמה, גבר חילוני מבוגר, שאשתו נוסעת לקברי צדיקים בלילה, שאל אם זה תקין. אני יכולה להניח שהוא ראה אותי כמתווכת לעולם של אשתו".
"נשים מנתחות את ההלכה בדרך שהיא מעט שונה, ובעיניי זו עוד דרך לפרוץ לתוך השיח ההלכתי", אומרת הרבנית המשיבה מיכל טיקוצ'ינסקי (49). "שאלות בענייני צניעות, למשל, הן נושא שכידוע מאוד מעסיק את העולם הדתי, במיוחד בקרב נערות ונשים. זה תחום מאוד מורכב ודינמי, ויש מתח פנימי מובנה סביבו. בבתי הספר, למשל, מאוד מתקשים להתמודד עם הנושא הזה. זה אתגר. מצד אחד, הן רוצות לבטא את עצמן, מצד שני רוצות לקיים את ההלכה, והמתח הזה מעורר הרבה פעמים אנטגוניזם. היתרון והחיסרון באינטרנט זה שהוא מאוד זמין, התשובות קצרות ולא ארכניות ואפשר לקרוא אותן, ופחות אנשים יקראו מאמר מעמיק לצורך העניין".
עולות ברמה
בחודשים האחרונים עלו לכותרות התבטאויות קשות של רבנים בנושא מעמד האישה. הרב יוסף קלנר מהמכינה הקדם־צבאית בעלי, למשל, אמר בשיעור שהעביר בתחילת השנה כי "נשים רוחניות הן קשקוש" וכי "עד ש טמטמו אותן, הן היו יושבות בשיעור וסורגות". גם ראש המכינה המדוברת, הרב יגאל לוינשטיין, נתפס לא אחת באמירות מקוממות, ובין השאר דיבר נגד גיוסן של נשים לצה"ל ואמר כי הן יוצאות מהשירות "משוגעות" ו"לא יהודיות".
קשה להתעלם מהעובדה שבעולם היהודי, תפקידו של הרב הפוסק מזוהה באופן מסורתי עם גברים, ובמיוחד כאן בישראל – היכן שקיים מסלול סמיכה מובנה של הרבנות הראשית, שמוכר על ידי המדינה. לפני כמה חודשים, אגב, נשים מורות הלכה פנו לרבנות הראשית כדי להירשם לבחינה על הלכות נידה, אך הרשמתן לבחינה נפסלה. המציאות הזו, מטבע הדברים, אינה מקלה על התקבלות המיזם. ואכן, כפי שמעידה שמעוני, "השאלה שחוזרת היא 'מי שמכן'. יש מחלוקת בתוך הציבור, כי הרי אנחנו לא רשאיות לגשת למבחני הרבנות".
עם זאת, לדבריה, "צריך לזכור שבאופן מסורתי בעם ישראל לא היו מבחני רבנות, אלא רב הסמיך תלמיד, וזה בפועל מה שקורה במוסדות הלימוד הגבוהים שבהם הנשים האלה למדו. באופן אישי, אני לא מאמינה בכל התעודות האלה. אי חושבת שיש אחריות לכל מי שעוסק בתורה לא לענות בתחום שהוא לא בקיא בו. אתה לא נולד רב, גם אם עשית את ההסמכה של הרבנות, וגם זה לא בהכרח מאפשר לענות. כדי לענות על שאלה אתה צריך להיות אדם שיודע לכתוב, להתייעץ ולהבין את גודל האחריות שעל כתפיך".
שמעוני, שפנתה לנשים באופן יזום, אומרת שדווקא "כיוון שלנשים אין מסלול הכשרה מקביל לגברים, כלומר סמיכה לרבנות, צריך לעמוד באיזשהו תנאי סף, והן כולן מגיעות אחרי שנים של לימוד והוראה ועברו מבחני הלכה במוסדות שבהם למדו. רבות מהן גם ראשות מדרשות, ובהכשרתן חלק מהן גם יועצות הלכה וטוענות רבניות".
לא מפתיע שהמיזם החדשני יצא מבית מדרשם של ארגון רבני בית הלל, שנחשב אחד מארגוני הרבנים המתונים יותר כיום בקרב הזרם היהודי־אורתודוקסי בארץ. יו"ר הארגון, הרב מאיר נהוראי, מבהיר כי "הן לא רבניות קהילה והן אומנם לא עברו סמיכה, אך הן נשים שהתמקצעו בלימוד הלכה, ויש להן יכולת להשיב. הן עברו מבחני הלכה על ידי רבנים במוסדות הלימוד שבהם הוכשרו. יש גם ועדה מלווה על ידי רבני קהילות, ותשובה מורכבת יותר עוברת תחת עינה הפקוחה".
"המישור החשוב ביותר בפרויקט הזה הוא שיש עוד מענה לנשים שואלות", אומר נהוראי. "יש תחומים שבהם לנשים קל יותר לשאול נשים מאשר רבנים גברים, וככל שאנחנו מרחיבים את האפשרויות למענה, אנחנו בעצם יוצרים יותר עידוד לשאול את השאלות ולקבל תשובות, שזה תמיד נכון מבחינת העולם הקהילתי הרבני. כדי ליצור את המציאות הזאת חשוב לפתוח אפיקים נוספים לשאול. גם עולם לימוד התורה של הנשים הולך ומתפתח עם העצמת המשיבות, כי לדעת לענות על שאלות הלכתיות זה כבר רמה אחרת, כישרון אחר".
התמיכה בתוכנית אינה גובלת רק בתחום של ארגוני רבני בית הלל. הרב יובל שרלו, מארגון רבני צהר, מציין כי "מענה לשאלות הלכתיות על ידי נשים הוא התפתחות טבעית של תלמוד תורה לנשים. יש בכך יתרונות רבים, גם בשל היכולת להבין את עולמן של השואלות, ולעתים השואלים, וגם בשל הוספת פירות תלמוד התורה של הנשים לדיון ההלכתי כולו. אשרינו שזכינו לכך".
והאם יש כאן בשורה להמשך? "אני מעריך שהתופעה הזו תתפוס את מקומה בציבור הציוני־דתי, ואולי גם בקהילות אחרות", מוסיף הרב שרלו. "בד בבד, עיקר פסיקות ההלכה המשמעותיות יהיה בבית המדרש כמסורת המתנהלת במשך אלפי שנים, גם מסיבות מעשיות וגם כחלק מתפיסת השתלשלות ההלכה בישראל".