לאורך שנים מדברים על הפשיעה הגואה באזור הפזורה הבדואית בדרום. תושבי האזור מתלוננים על מקרי שוד רבים, על ירי מסוכן לאוויר ועל נהיגה פרועה בכבישים. מקרה אחד שאירע בסוף השבוע מתאר עד כמה מצבים כאלה עלולים להיות מבהילים ומסוכנים. בנס הוא נגמר ללא נפגעים.
מי שעברה את האירוע הזה היא אוסי שיאון, תושבת קדש ברנע, שנסעה בשעת לילה מאוחרת בין שבת לראשון בכבישים החשוכים שמובילים ליישוב שלה. ברכב שלה ישן באותה שעה בנה, בן 13 וחצי. מאחורי המכונית הייתה עגלה ובה טרקטורון שמשמש את המשפחה לעבודה חקלאית.
"נסעתי על הכביש המהיר, כביש 211, במהירות של 90 קמ"ש", סיפרה שיאון לאילה חסון ב-103FM, "ותוך כדי נסיעה נצמד אלי איזה טרקטורון. בדיעבד הבנתי שבשלב הזה קפץ בדואי מהטרקטורון שלו לנגרר שלי, והחל לחתוך את הרצועות שמאבטחות אותו לעגלה".
הרגשת את זה בזמן אמת?
"לא. גם לא ראיתי את זה. הרגשתי שמשהו קורה, אבל חשבתי שאולי זה הכביש. בשלב מסוים עצרתי בצד כדי לבדוק, וראיתי שהקישור של הטרקטורון לעגלה חתוך. גם בשלב הזה לא חשדתי בזדון, הנחתי שזה קשור למהמורות בכביש וחיזקתי אותו בחזרה".
כשבדקת את העגלה לא ראית שיש בה מישהו?
"לא, והיה חשוך כל כך בקטע הכביש הזה, שהכל היה יכול לקרות. לדעתי הוא גם היה יכול לברוח בשלב הזה בלי שאשים לב - אבל הוא נשאר. אולי זה היה צריך להדליק עוד נורה אדומה, אבל מי בכלל חושב על זה? קשרתי את הטרקטורון עם השאריות של הרצועה והמשכתי לנסוע. אחרי כמה דקות שוב הרגשתי שמשהו מוזר קורה. ירדתי וראיתי שהאיבטוח של הנועל של העגלה נעלם. גם במקרה הזה הרשיתי לעצמי להניח שזה קרה בגלל הרוח - והמשכתי בנסיעה".
איזה סרט!
"ממש! המשכתי בדרך ו־4 ק"מ מהבית, כשהגעתי לישוב הסמוך כמהין, הבן שלי פתאום קרא לי ואמר שהדלת של העגלה פתוחה. עצרתי וראיתי שזה באמת קרה. בשלב הזה אמרתי לעצמי שיש כבר יותר מדי תקלות. התלבטתי מה לעשות, והאם בשעה שלוש בלילה להתקשר לבעלי ולהעיר אותו. בסוף החלטתי שאני נוסעת לאט ומסיימת את הנסיעה".
ואז, כפי שאוסי סיפרה, הגיע רגע השוד: "חצי קילומטר מהבית אני מרגישה שמשהו מתנגש בי מאחורה, וגם אז אני חשבתי שזה שוב משהו בעגלה. אני ירדתי מהרכב וראיתי שעל הטרקטורון שעל הנגרר יושב בחור בדואי רעול פנים ושהדלת של העגלה פתוחה. למטה עומד עוד טרקטורון עם עוד בחור שלבש חרמונית. תוך כדי שהלכתי לכיוון הנגרר, הטרקטורון שעל הכביש מושך את הטרקטורון שלי מתוך העגלה שלנו. כשאני מגיעה הם בדיוק נחתו על הכביש - הטרקטורון שלי והבדואי שמעליו - ואז אני מבינה שזה שוד".
"הם פשוט לא מפחדים"
אוסי המשיכה וסיפרה: "אני קוראת לבן שלי, שהיה אפוף שינה, ואומרת לו להתקשר לאבא. תוך כדי אני נאבקת על הטרקטורון שלי, מנסה לדחוף אותו - ואנחנו מתחילים לריב".
עם שני רעולי פנים?
"לא, רק אחד".
בסדר, אבל באמצע הלילה מול שניים, את לא אומרת לעצמך 'שימות הטרקטורון'?
"זה לא היה משהו מושכל" (צוחקת). "זה היה משהו נורא מרגיז, הוא ישב על הטרקטורון במין אדוניות כזו. אין לי שום הסבר חכם למה זה קרה, אבל התחלנו להיאבק על הטרקטורון, אני עמדתי על הטרקטורון שלי וניסיתי לדחוף אותו".
ומה קרה בסוף?
"בסופו של דבר הוא דחף אותי מהטרקטורון בדיוק כשהשני הניע ומשך את הטרקטורון שלי. אני עפתי, נזרקתי מהטרקטורון ונחתתי על הראש. בינתיים השניים נכנסו לשטח עם השלל. הבן שלי יצא מהאוטו בריצה, התקשרנו לבעלי, ענן, שהוא גם הרבש"ץ של היישוב. בתוך כמה דקות המון כוחות משטרה וצבא הגיעו למקום, הרימו פצצות תאורה, בלאגן שלם, אבל הזוי".
במהלך העימות בין אוסי לשודדים היא אף נפצעה ונזקקה לטיפול רפואי. חסון סיכמה את השיחה ואמרה לה: "תשמעי, את גיבורה, נוסעת כמו במערב הפרוע, וטוב שלא קרה יותר גרוע מזה עם שודדים תאבי בצע בלילה בחושך כשאת עם הבן". אוסי השיבה: "כן. הבעיה היא שאני חושבת שהם פשוט לא מפחדים, הם חושבים שהכל מותר והכל בסדר, ושגם אם ייתפסו לא יקרה להם כלום".