"כמו סוהר בבית כלא": המורים החדשים מספרים על הקשיים בעבודה

"לפעמים אתה מרגיש כמו הסוהר הכי נחמד בבית הכלא, אחד כזה שאומר: 'אני אדאג שאתם תעברו את השנים שלכם בכלא בטוב, אבל אתם יודעים שזה כלא, אז אל תבקשו ממני לשחרר אתכם'", כך אומר מורה חדש במערכת החינוך. אלא שמתברר שהוא לא היחיד עם התחושות הקשות הללו. לרגל פתיחת שנת הלימודים שוחחנו עם מורים חדשים במערכת החינוך, שיתחילו בשבוע הבא את שנתם השנייה או השלישית כמורים, ושמענו מהם מדוע לצד השליחות והאתגר, מדובר גם במקצוע קשה ולא מתגמל.

"הייתה שנה מדהימה מבחינות מסוימות, אבל מבחינת כל מה שקשור למערכת היא הייתה מאוד רעה", אומר שמעון (30), מורה ומחנך בתיכון בירושלים. "המערכת היא יותר אויב מאשר שותף. אתה פותח את תלוש השכר בסוף החודש, ואף פעם לא מופיע שם אותו המספר. תמיד הוא יותר נמוך ממה שציפית. התלוש מכיל מרכיבי שכר רבים, ואני מקבל משכורת אפסית - 4,600 שקלים על חמישה ימי עבודה בשבוע. השר נפתלי בנט ומנכ"ל המשרד מספרים שמשכורת של מורה חדש תהיה 8,000 שקלים, אבל אתה בחיים לא תקבל משכורת מלאה. אתה עובד כמו במשרה מלאה, אבל בחצי משרה או בשלושת רבעי משרה כי אין שעות. המערכת גדולה מאוד, ויש בה הרבה דברים יוצאים מן הכלל. אבל ממה שאני פוגש זו מערכת בקריסה. אין ספק שהיא לא מתפקדת. כולם יודעים שהמלך הוא עירום, חוץ מהמלך".

למה הכוונה?
"אתה מקבל מערכי שיעור שלא מתאימים, לא לגיל ולא לאופי הכיתה. יש כל מיני גזירות משמיים. דוחפים את הילדים לטלפון החכם עוד שעה ביום. זו הבשורה של מערכת החינוך? מבחינת הערכה, הציונים הופכים להיות שולטים. כולם יודעים שאין היגיון בבחינות הבגרות, וכולם עושים אותן. יש כאלה שהמערכת מתאימה להם, הם תלמידים עיוניים. אבל אם נשים רגע בצד את השוליים האלה, רוב הילדים באים כמו אסיר לבית כלא, ובית הכלא הזה לא נראה טוב. אתה מתעסק המון במשמעת. תלמיד בא ואומר לי שהוא לא יכול לשבת יותר, ואני אומר לו שהוא חייב לשבת. משקיעים כל כך הרבה כדי להחזיק את הילדים ישובים, אבל למה חייבים? בואו נלך יום בשבוע לעבוד בחווה, במפעל. בית הספר סגור בתוך עצמו".

ותודה למדונה

אורי (30), מורה לאנגלית בחטיבת ביניים במרכז הארץ, אומר כי לדעתו הבעיה המרכזית של מורים חדשים במערכת היא השכר. "אני מרוויח 5,300 שקלים נטו על 100% משרה. קשה לחיות כך במרכז, לשלם שכר דירה ולשלם מעון לילד, שלא לדבר על משכנתה. אני עובד בעוד עבודה כדי להגיע ל־7,500 שקלים נטו, כי אי אפשר לחיות מהסכום הזה".

אורי למד באוניברסיטת בן־גוריון והוסמך ללמד אנגלית בתיכון, מקצוע מבוקש ונדרש. לשם גם כיוון, אך לא מצא עבודה בבית ספר על־יסודי. "למדתי את כל מה שצריך ללמוד כדי להגיע לתיכון, וצורכי המערכת קבעו שאהיה בחטיבה כי אין מספיק מורים", הוא מספר. "תכננו הרבה חברים להגיע ללמד בתיכון, לא סתם למדנו ארבע שנים באוניברסיטה. אם יש לך תואר מאוניברסיטה, אתה יכול ישר ללמד בתיכון, לעומת מי שלמד במכללה וצריך לעשות תואר שני.

"שקלתי לפרוש, ללכת להייטק, כי שם השכר גבוה יותר", הוא אומר. "כמות העבודה שיש לי בבית עצומה – אני יושב 20 שעות בשבוע לבדוק מבחנים, לבנות מערכי שיעור. לא ידעתי מה השכר לפני כן, לא ידעתי שיש כזו כמות עבודה בבית".

בבית הספר, לדבריו, הוא אינו יכול לעבוד: "חדר המורים מפוצץ בלי מקומות לשבת, אז עושים את העבודה בבית. מבחינה חומרית, אני לא מצליח לסיים את החודש. אני מסופק, אבל מתוסכל מבחינת עומס העבודה והתנאים. "יש לי יותר מ־40 תלמידים בכיתה, אפילו אין לי שולחן מורה - נתתי אותו לאחד התלמידים, כי אחרת לא היה לו מקום", הוא מוסיף. "אין לי זמן להתייחס לכל תלמיד. יש הרבה שצריכים עזרה, אבל לרוב התלמידים יש מורים פרטיים. אם לילדים אין אמצעים כלכליים לממן את השיעורים הפרטיים או אם ההורים לא מעודדים אותם, אז הילדים אבודים, הם נבלעים. אין יותר מדי מה לעשות עם כל כך הרבה תלמידים. אם יש תלמידים חלשים, מנסים להצמיד אותם לחזקים, אבל אי אפשר ללמד שפה בכמות כזו, ולא פותחים עוד כיתה אלא אם כן עוברים מספר מסוים של תלמידים".

איך משתלטים על כיתה בסדר גודל כזה?
"יש לי 'מדונה', כי התלמידים לא שומעים אותי מאחור. איפה שיש 'מדונה' משתמשים, ואיפה שאין, מרימים את הקול. אני צורח, כי הילדים אומרים שהם לא שומעים אותי".

נועה, המלמדת בבית ספר יסודי, מחזקת את דברי אורי בנוגע לעבודות נוספות שמורים נאלצים למצוא כדי לסגור את החודש. לדבריה, מפני שלא ניתנו לה מספיק אחוזי משרה, היא נאלצה לעבוד גם בשעות אחר הצהריים בעבודות שלא קשורות בהכרח לתחום. "אני מרוויחה בערך 6,000 שקלים, וזה לא פרקטי כי שכר הדירה הוא 4,200 שקלים, ויש עוד הוצאות נלוות, אז עובדים הרבה בכל מה שרק אפשר - שיעורים פרטיים, בייביסיטר יש לי חברות שעוד ממלצרות או עובדות בחנויות בגדים. אני לא חושבת שמבינים עד כמה המצב של המורים בארץ לא טוב".

לדברי נועה, היא רצתה לעבוד 100% משרה, אך לא היה תקן בבית ספרה. "זו בעיה ידועה. משרד החינוך חוזר ואומר שאין מספיק מורים, אבל לא אומר שמקצצים כל הזמן את סך השעות, ויש בעיה עם מורים בקביעות שצריכים לקבל מספר מסוים של שעות, וכלפי המורים החדשים אין כל התחייבות".

למרות זאת, היא מדגישה כי "יש בהוראה המון צדדים טובים, ואם נופלים על בית ספר נכון ועל כיתה טובה, אפשר להגיע להישגים ולחולל שינוי משמעותי. נכון שהמשכורת מעציבה, אבל אם מגיעים לבית הספר עם אנשים שרואים את החינוך בראש מעייניהם, כמו במקרה שלי, בסופו של דבר זה מתגמד".

שני שקד סימון (29), בוגרת תוכנית המצטיינים של מכללת סמינר הקיבוצים, מורה למתמטיקה בתיכון בהרצליה, דווקא חוותה שנה ראשונה מאתגרת ומספקת כעובדת הוראה. "במהלך השנה היה לי חיבור מדהים עם התלמידים, הרגשתי שאני מצליחה לעשות שינוי, וכשהפכתי למחנכת נהייתי דמות יותר מרכזית", היא מספרת. "למדתי הרבה מהתלמידים ומהצוות, ובעיקר אני בציפייה לגבי איך תיראה השנה הבאה ואיך התהליך הזה ימשיך".

"הדברים עברו חלק", היא מוסיפה. "בית הספר שלי מכיל. לא הרגשתי בשום שלב לא בנוח עם הצוות שלי או בחדר המורים. תמיד הרגשתי שיש לי אוזן קשבת, אם זה אצל רכזות השכבה, היועצת או אפילו אצל המנהל. הדלת שלו תמיד פתוחה, ואפשר לבוא ולדבר איתו".

נתקלת בקשיים?
"לא נתקלתי בקשיים כמו שנתקלתי בביורוקרטיה שלא בהכרח מובנת ומבלבלת מאוד, אבל אני משתדלת להתרכז במה שאני עושה ביומיום ובמה שחשוב".

ומה לגבי השכר?
"רוב האנשים שהולכים לחינוך לא באים בשביל השכר. כולנו שמענו את מה שמספרים על השכר וידענו למה אנחנו נכנסים. לא ציפינו שהמשכורת תהיה גבוהה. אני לא חושבת שזה נכון, אבל לא באתי להוראה בשביל השכר".

בדומה לסימון, גם דניאל חיימי בת ה־24 היא בוגרת תוכנית המצטיינים של מכללת סמינר הקיבוצים. בשנתה הראשונה עבדה כמחנכת כיתה ב' בבית ספר ברמת גן. היא מסבירה כי היה חסר לה ליווי צמוד יותר מצד המערכת.

"חשבתי שזה יהיה קשה, אבל היו המון דברים שבהם הרגשתי שאני פשוט נזרקת למים והיה לי חסר ידע עליהם, כמו ללכת ולפתוח תיק במשרד החינוך. את יכולה ללכת לאיבוד כי חסרים טפסים, והמשכורת בחודשים הראשונים לא מתאזנת, וצריך בהתחלה המון סבלנות.

"למזלי הייתה לי חברה שעברה את זה שנה לפני, אז היא הכווינה אותי למי ללכת, וסגנית המנהלת עזרה לי להעביר את כל הטפסים, אבל אלה דברים שגם ככה לא בשליטת בית הספר", היא מוסיפה. "גם אין לך באמת אפשרות לדעת כמה את הולכת לקבל במשכורת. תמיד יש בלת"מים, הורדות שלא קשורות למציאות. אני לא מרוצה מהשכר, אבל מההוראה עצמה כן. כשהצלחתי לעשות דברים חינוכיים בדרך שלי, הרגשתי תחושה טובה של שליחות ועשייה

והבנתי שאני נמצאת במקום הנכון, למרות כל הבלגן מסביב".

מיכל (29) מלמדת אנגלית בבית ספר יסודי עם אוכלוסייה המגיעה מרקע סוציו־אקונומי גבוה. "מבחינת בית הספר, הצוות מדהים. מההתחלה הייתה לנו פגישת מורות חדשות והרגשתי שיש לי למי לפנות. אני אוהבת את המקום, אבל קשה לי ההתנהלות מול משרד החינוך" היא אומרת. "יש כל מיני מסמכים שצריך להביא להם, ולא ברור מה צריך להביא ואם זה התקבל. נכון שיש אתר אינטרנט ואפשר לראות, אבל ניסיתי דרך האתר ואמרו לי להביא למשרד. בכל בעיה שיש איתם, הם אומרים: 'תבואי למשרד'.

"במהלך השנה זה הרגיש לי מאוד אינטנסיבי ושהעבודה לא נגמרת. אומרים לי שבעוד שנה־שנתיים יהיה לי יותר קל כי יהיו לי חומרים. אני חוזרת הביתה ותמיד יש מה לעשות. אני מרגישה שעבדתי המון שעות שלא שילמו לי עליהן, אבל טוב לי בעבודה. זו הייתה שנה משמעותית".

בודדים בחזית

מהצד השני יש את המנהלים, מי שנמצאים כבר כמה שנים לא מועט במערכת ומכירים אותה על בורייה. הם רואים את הקושי של המורים החדשים ומנסים, לדבריהם, לתמוך במה שהם יכולים.

"כשמגיעים מורים חדשים, זו כבר סיבה לשמחה גדולה, כי יש מחסור גדול במורים. הכוונה למורים טובים במקצועות כמו מתמטיקה, אנגלית, פיזיקה וכימיה", אומר מנשה לוי, יו"ר התאגדות מנהלי בתי הספר העל־יסודיים ומנהל תיכון מעיין שחר בעמק חפר.

"משרד החינוך עושה טעות ומניח למורים להיקלט בעצמם, ואני חושב שחייבים ליצור תפקיד חדש שאותו ימלאו מורים ותיקים מוצלחים ומצליחים בתוך בתי הספר. זה תפקיד שייקרא 'מנטור' למורים חדשים. זה גורם קריטי וחשוב מאוד בכל מקצוע ומקצוע, שילווה את המורים החדשים ויתוגמל על כך.

"זה לא קורה היום, והמורים מגיעים לבתי הספר ואמורים להסתדר בכוחות עצמם עם הדרכה כללית של רכז המקצוע הרלוונטי. חייבים ליצור במערכת בעל תפקיד שיהיה ממונה על קליטת מורים חדשים בליווי צמוד, כי היום המורים צריכים לשחות בכוחות עצמם.

"אלה ששורדים במערכת הם אלה שהצליחו לעשות את זה. אנחנו מפסידים בכך מורים טובים, וידוע שבשלוש השנים הראשונות יש נשירה מוגברת מהמערכת".

לוי מוסיף כי "המורים צריכים מערך מסייע בדמות יועצות חינוכיות, מאבחנים ומומחים כשהם נמצאים בכיתות. לצערי, בכל התחומים האלה יש תקנים מאוד מצומצמים, והמורים מרגישים שהם בודדים בחזית ההוראה.

:אין אפשרויות קידום רבות מעבר להוראה, הפירמידה מאוד צרה, והם מרגישים שחוקים מהר מאוד בלי שהם רואים אופק תעסוקתי. שכר המורים המתחילים בעקבות ההסכם האחרון יחל מ־8,000 שקלים ברוטו, שזה שכר מאוד נמוך ולא מעודד את הגעתם של כוחות הוראה טובים למערכת החינוך. מי שמגיע אלה כוחות הוראה שאולי רואים במערכת החינוך ברירת מחדל אחרונה, כי לא מצאו מקום עבודה אחר".

רוני ארז, מנהל תיכון אזורי באר טוביה, דווקא מצליח ליישם את רעיון המנטור למורים החדשים: "הצבנו בעלת תפקיד לעניין, יש לנו מורה ותיקה שיש לה יחסי אנוש טובים ומינינו אותה לאחראית על קליטת מורים חדשים. היא גם פוגשת אותם לפני פתיחת שנת הלימודים וגם תיפגש איתם באופן קבוע במהלך השנה. בבית ספר גדול כמו שלנו, עם 220 מורים, זה חשוב. אנחנו לא משאירים מורים להתמודד עם הדברים האלה לבד. בכלל, בית ספר שרוצה להיות טוב, צריך להעצים את מוריו, כי כתוצאה מכך תהיה העצמה של התלמידים".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: “קליטה מוצלחת של מורים חדשים היא מיעדיו המרכזיים של משרד החינוך, ואנו מיישמים שורה של פעולות חשובות בנושא זה. ראשית, ובניגוד גמור לנטען, מורים בתחילת דרכם נהנים מליווי סדור ומובנה, כחלק מתוכנית ההתמחות. בתשע"ט נקלוט 10,000 מורים חדשים, וכולם יהיו 'מתמחים' - לכל מורה חדש יהיה חונך אישי שילווה אותו.

"כמו כן, יתקיימו סדנאות עמיתים, בליווי אנשי מקצוע, וכן ליווי קבוצתי. בנוסף, הקליטה כיום נעשית באמצעים מקוונים ונוחים, ואנו מעניקים למורים החדשים תמיכה וסיוע, חלקם באמצעות שירותים מקוונים, ובכלל זה סרטוני הסברה בנושאים שונים, כגון הסבר על תלוש השכר ורכיבי השכר.

"משרד החינוך מייחס חשיבות עליונה להשבחת תהליכי הקליטה בראשית הדרך, שכן לשלב הכניסה יש השפעה מכרעת על מניעת נשירה מהוראה ועל איכות ההוראה של המורה החדש".