נשיא המדינה, ראובן רובי ריבלין, הרמטכ"ל רב אלוף גדי אייזנקוט וראש עיריית ירושלים ניר ברקת עלו היום (שישי) לחלקת גדולי האומה בהר הרצל לרגל האזכרה לזכרו של שמעון פרס ז"ל, שהיה נשיאה התשיעי של מדינת ישראל ושימש במספר רב של תפקידים ציבוריים. נוסף אליהם, היו באזכרה גם יו"ר העבדה אבי גבאי, בוזי הרצוג, ציפי לבני ונציגי סגל א' של הדיפלומטים המוצבים בישראל. אל הטקס הגיע גם שי גרוס, שהיה מחטופי אנטבה ונשא הספד מרגש. 

"תרשו לי להישאר אופטימי ותרשו לי להיות חולם", ציטט ריבלין מנאומו ההשבעה לנשיאות של פרס. "בשנה האחרונה חזרו ועלו בי במילים שנשאת המילים שציטטתי. שנתיים חלפו מאז הלכת מאיתנו, רבים וטובים היו ימי חייך. רבים וטובים ומלאים בחלומות עבור המדינה הקטנה שלנו, החברה המופלאה שלנו".

"בחודשים האחרונים, נדמה שהסולידריות הישראלית עומדת שוב למבחן, הסולידריות שהייתה חשובה לך כל כך. העובדה הפשוטה היא שכולנו בני ובנות הארץ הזו, בני ובנות מדינת ישראל והחברה הישראלית. יש השואלים עד כמה המדינה שלנו באמת שייכת לכולם, באמת טובה לכולם, באמת רוצה את כולם. ואתה, שידעת תמיד להסביר כמה כולנו קשורים זה לזה, כמה כולנו אחראים זה לזה - אתה, שאהבתך לעם ולמדינה הייתה עמוד ענן שהלך לפני המחנה, אינך. אתה אינך שם להשמיע את קולך הנבון, המרגיע, המעודד. רוח ההשראה התמידית ששרתה עליך, האמונה הנצחית בטוב, והדרך שבה החזקת בשתיהן בקלילות, בנחרצות, גם בימים קשים - חסרות לנו."

רב אלוף גדי איזנקוט בטקס האזכרה למלאות שנתיים למותו של שמעון פרס ז"ל. צילום: הדס פרוש, פלאש 90


ריבלין אמר כי פועלו של קודמו בתפקיד שזור בשבעים שנות הקיום של מדינת ישראל. לדבריו, "מאז היותך איש צעיר, חלמת את דמותה של המדינה שתקום. ואחרי שקמה, היית אחד מטובי בניה ואחד הבולטים שבחוזיה," אמר הנשיא וציין: "טביעות אצבעותיך ניכרות בצבא ובמערכת הביטחון – שהפכו לשם דבר בעולם כולו, עד שמדינות גדולות וחזקות מאיתנו מבקשות ללמוד את דרכיהם. רבים מכירים את תחנות חייך הביטחוניות, אך מעטים מבינים את תרומתן של התעשיות הביטחוניות לשגשוגה ופריחתה של מדינת ישראל. גם היום, התעשיות הביטחוניות הן כר הצמיחה הפורה ביותר לתעשיית ההיי-טק הישראלית, התעשייה שהפכה אותנו לאומת הסטארט אפ".
 
שי גרוס, שניצל באירוע חטיפה המטוס לאנטבה, אמר בהספד כי "הייתי אז בן 6 בלבד, והיום אני עומד פה לפניכם בזכותו של אדם אחד אמיץ שנתן לי חיים חדשים ואני חב לו את חיי, וזה שמעון פרס ז"ל. ברשותכם אני רוצה לדבר אליו, לרוחו שבטח מרחפת מעלינו. שמעון, באחד מהביקורים עם הילדים שלי אצלך, אמרת לי צה"ל נתן לך חיים חדשים ואתה נתת חיים חדשים לילדים שלך, וזהו הניצחון שלנו על הטרור. אני רוצה להודות לך, בזכותך בניתי משפחה, ארבעה ילדים ובני הגדול שכל כך אהב אותך משרת היום באחד מיחידות הקומנדו של צה"ל". 

יצחק הרצוג בטקס האזכרה למלאות שנתיים למותו של שמעון פרס ז"ל. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
 

"אני רוצה להזכיר גם סורין הרשקו, שנמצא אתנו כאן. סורין היה החייל היחיד שנפצע פגיעה אנושה במהלך החילוץ. זוכר? כמה אהבת אותו? היית הראשון שביקר אותו בבית החולים. היית הראשון וגם האחרון כי כמה חודשים לפני מותך הענקת לו אות מרכז פרס לשלום על פעולתו במסגרת אירוע כל הילדים שנמנו על ניצולי אנטבה. זוכר שבאותו אירוע דמעו עיניך מאושר כשראית אותנו הילדים שלך כולם חיים בזכותך? זוכר שהיית לי כאב? אימצת אותי לליבך והיום אני מבין את גודל הנתינה והחום שהענקת לי. זה הציל את הנפש שלי. האהבה שלך הצילה אותי!".
בתו של פרס, פרופסור צביה ולדן, ספדה לו: "לפני יומיים נכחנו בטקס שבו נקראה הקריה למחקר גרעיני בדימונה על שם שמעון פרס. המדינה הכירה בתרומתו להבטחת עתידה. אבינו היה אחד האבות של הכור. הוא נלחם על עצם הקמתו - לא ויתר ולא נכנע - ופעל ללא לאות כדי שיהיה למדינת ישראל ביטוח חיים. לא בכוח הזרוע, אלא בעצמה הגלומה בכוח ההרתעה".

האזכרה למלאות שנתיים למותו של שמעון פרס. צילום: הדס פרוש, פלאש 90


"אבינו שב ואמר, שחוסנה של ישראל תלוי בכך שלא נפקיר את החלשים; שנשכיל לשמור על כל האזרחים ועל כבודם כבני אדם. הפן החברתי במורשתו פחות מוכר מהפן של הביטחון והחזון. אולם, את יכולת הביצוע שלו הוא העמיד לטובת מוסדות המבטיחים את עתידם של אלה שנגזר עליהם להתמודד עם קשיים אינסופיים. כמו כפר נהר הירדן – כפר נופש ייחודי לילדים חולים במחלות כרוניות ולבני משפחותיהם בצפון הארץ; או כמו הכפר השיקומי הייחודי כפר עלה נגב נחלת ערן בדרומה. הוא חזר והדגיש, שעלינו לדאוג  לכך שהחדשנות תגויס לטובת אופק בהיר יותר, ליצירת עתיד טוב יותר".
 
"אל האיש הזה אני מתגעגעת. אל אהבת האדם ואהבת ישראל שהיו שזורות בו", אמרה. "אל הנאמנות לשליחות שלשמה קמה המדינה, ואל הדבקות בערכים שהונחו בבסיסה; אל המחויבות להבטיח את שלומו של כל אדם, אזרח וגר בחברה; אל התקווה להכרה ולכבוד הדדי; אל האמונה בטוב 
וביכולת שלנו להגיע להסכם עם שכנינו ולחיות בשלום מבית ומחוץ. אבא, אתה חסר".