המחקר כלל 72 גברים בגילאי 31-57 שהשתתפו ב-11 קבוצות ברחבי הארץ. הנתונים נאספו בשלוש נקודות זמן: בתחילת הקבוצה, בסיומה, ושלושה חודשים לאחר מכן. אף שמדובר במדגם המאופיין ברמות השכלה והכנסה גבוהות יחסית, הנתונים חשפו עומס רגשי משמעותי: 17% מהמשתתפים היו מעל הסף הקליני להפרעת דחק פוסט-טראומטית. כמחציתם דיווחו על דריכות מתמדת, קשיי שינה וקושי בריכוז. כ-31% דיווחו על פגיעה נפשית ישירה בעקבות אירועי ה-7 באוקטובר והמלחמה. במקביל, כמחצית מהמדגם דיווחו על תחושת בדידות גבוהה ועל תחושה שהמעגל החברתי שלהם מצומצם מדי.
הנתון הבולט ביותר במחקר הוא ירידה מובהקת בתסמיני PTSD ובבדידות - אך לא עם סיום הקבוצה, אלא בעיקר במדידת המעקב שנערכה שלושה חודשים לאחר מכן. ממוצע תסמיני הפוסט-טראומה ירד בצורה משמעותית, ובמקביל נרשמה הפחתה מצטברת בתחושת הבדידות. לדברי החוקרים, מדובר בתהליך עומק: "השינוי אינו דרמטי ומיידי, אלא מתגבש לאורך זמן - דרך עיבוד רגשי, חיזוק תחושת שייכות ויצירת קשרים יציבים. 73% מהמשתתפים אף המשיכו להיפגש כקבוצה עצמאית לאחר סיום ההנחיה המקצועית - נתון המעיד על היווצרות רשת תמיכה מתמשכת".
מאז ה-7 באוקטובר מדווחים גורמי בריאות הנפש על עומס חריג ועל פער גדול בין שיעורי המצוקה לבין שיעורי הפנייה לטיפול - במיוחד בקרב גברים. המחקר הנוכחי מספק עדות אמפירית ראשונה לכך שמודל קבוצתי-קהילתי, לא פורמלי ורגיש-מגדר, עשוי להוות שער כניסה אפקטיבי עבור גברים שמתקשים לפנות לטיפול פרטני.
פרופ' שילה אומר: "המחקר הזה מראה שמשהו משמעותי קורה כשגברים מקבלים מרחב בטוח לדבר בו על פחד, כעס ובדידות - בלי להישפט ובלי להידרש 'להיות חזקים'. אנחנו רואים תהליך שמבשיל עם הזמן: פחות תסמיני פוסט-טראומה, פחות בדידות ויותר יכולת לשאת רגשות בתוך קשר. בעיניי, המשמעות הציבורית רחבה - אם אנחנו רוצים להתמודד עם משבר נפשי לאומי, אנחנו חייבים לפתח מענים שמדברים גם בשפה שגברים יכולים להיכנס אליה".
ממצא נוסף שבלט במחקר: גברים שהוערכו על ידי המנחים כבעלי מעורבות גבוהה יותר בתהליך - ביטוי רגשי פתוח, הקשבה לאחרים ונכונות להתעמת בצורה מבוקרת - הציגו רמות נמוכות יותר של תסמיני פוסט-טראומה לאורך כל התקופה. בנוסף, נמצא כי חוסן אישי שימש גורם מגן משמעותי מפני מצוקה פוסט-טראומטית.
עמותת "שבת אחים", שהוקמה בשנת 2024 על ידי ד"ר אורן גור ותמיר אשמן, מפעילה קבוצות של 7-13 גברים למשך כ-20 מפגשים שבועיים, תוך עבודה על ויסות כעס, שיח רגשי, זוגיות ואבהות. החוקרים מדגישים כי מדובר במחקר ראשוני, וממליצים להרחיב את הפעילות לאוכלוסיות פגיעות יותר ולהמשיך במחקרי אורך רחבי היקף. עם זאת, המסקנה ברורה: בתקופה שבה מיליוני ישראלים מתמודדים עם השלכות טראומה מתמשכת - יצירת מרחב גברי בטוח לשיח רגשי אינה מותרות, אלא צורך ציבורי.
התרעות פיקוד העורף