"יאשיהו ראה מהחלון שמשהו קורה, פתח את הדלת של הרכב, שאל מה קורה פה. ואז הגיעו חבר'ה נוספים, ובלי לברר שום כלום בחור אחד הוציא סכין ודקר את יאשיהו. הוא נדקר הרבה פעמים והגיע לבית חולים ללא הכרה. השוטר הגיע אליי הביתה, ליישוב עלי, ב-5:30 בבוקר. אמר שאני חייבת להתקשר לעובדת הסוציאלית בבית החולים. אמר שהבן שלי מונשם ומורדם.
"ברצח של יאשיהו היו מעורבים שישה צעירים. הנאשם המרכזי היה בן 18, הוא הורשע ברצח ונידון ל-26 שנים. מעורבים אחרים הגיעו לעסקאות טיעון, נידונו לשנים ספורות והם כבר מסתובבים חופשי. אני לא שומרת כעס על מערכת המשפט. כעס זה דבר הרסני, כעס אוכל בן אדם מבפנים.
"כואב לראות את האלימות הזאת בחברה, כואב לי על מה שקורה. יש בעיה גדולה, שנובעת בין היתר מהתכנים שחבר'ה צעירים צורכים בטלוויזיה, בקולנוע, במשחקי וידיאו אלימים. צריך להשקיע יותר בחינוך יהודי, בערכים יהודיים שמקדשים את ערך החיים. הורים צריכים לבנות דינמיקה יותר בריאה עם הנוער, צריך שיהיו יותר מפגשים עם המשפחה המורחבת, יותר דברים שלווים ופחות חיפוש אחרי ריגושים חיצוניים. אפשר גם להיות מעורבים יותר בעשיית חסד, בעזרה לזולת.
"הכאב שלי הוא בלתי נגמר. החיים של כולנו השתנו באותו לילה. אלו געגועים אינסופיים. יאשיהו חסר לנו כל הזמן, בכל אירוע. הוא כבר לא יתחתן, לא יביא ילדים, לא יגשים את החלומות שלו. הוא היה בחור מבריק, עם ידי זהב, שהתכוון ללמוד הנדסת בניין באוניברסיטה.
"המסר שלי להורים הוא, תחבקו הרבה את הילדים שלכם. תלמדו אותם גם ליהנות מהחיים, אבל גם לשמור על עצמם. בכל פעם כשהילדים שלי יוצאים מהבית, אני אומרת להם: Have fun, but be safe. זו הסיסמה שלי בחיים".
"זה קרה ב-6 במאי 2012, בשעה 2 לפנות בוקר, בפארק ליד הבית שלנו ברחובות. הגיעו אלינו שוטרים להגיד שאורגיל נפצע ונמצא בבית חולים. כשהגענו לבית החולים כבר לא היה מי שידבר איתנו. סירבנו להאמין. ערב לפני כן הייתה קטטה בין קבוצות נערים, ולמחרת אירע הרצח. שלושה קטינים היו מעורבים במעשה, שניים מהם הכירו אותו. אחד הנערים חתך אותו בסכין יפנית. הם רדפו אחריו, זה היה נורא. שניים מהנאשמים הורשעו בהריגה. על הנאשם המרכזי נגזרו 17 שנות מאסר, השני נידון ל-12 שנה והשלישי קיבל חצי שנה עבודות שירות.
"האלימות שמשתוללת בחוץ היא בלתי נתפסת. האכזריות הזו, הרוע הזה. איך לוקחים חיים בכזאת קלות? איך נערים מסתובבים עם סכינים? איך הורים נותנים לילדים שלהם לצאת עם סכין מהבית? להחזיק סכין זו עבירה, ולא אוכפים את זה. צריך לטפל בכך. צריך גם להכניס תכנים נגד אלימות ללימודים מכיתה א' ועד י"ב.
"מערכת המשפט חייבת להעניש באופן חמור, גם אם מדובר בקטינים. החוק מגן על קטינים, לא מפרסמים את השמות ואת הפנים שלהם כשהם מבצעים עבירות, ואילו הקורבן כבר מת, מפסיד חיים שלמים, וגם חיי משפחתו נהרסים. כל עסקאות הטיעון הן נוראיות. בסוף העבריינים חוזרים לחברה, ממשיכים באלימות שלהם, מקימים משפחה, והקורבן נשאר בן 17 וחצי.
"אורגיל היה הילד האמצעי בין שתי בנות. בהתחלה היה לי קשה לדבר עליו בלשון עבר ולדבר עליו בכלל, לראות תמונות שלו ולהיכנס לחדר שלו. הבגדים שלו עדיין בארון. בכל ארוחת שישי ובחגים יש לנו הצלחת שלו, הסכו"ם שלו, הכוס שלו עם היין. זה געגוע תמידי, חסר גדול מאוד. זה פצע שלא מתרפא אף פעם".
"מה שהכי עצוב לי הוא, שמאז שגדי נרצח, לא רק שלא טיפלו בנושא האלימות, או ניסו להוריד את מפלס האלימות, אלא שהמצב רק מחמיר. המצב נהיה קטסטרופה, איבוד שליטה לחלוטין. לטפל באלימות זה לא פחות חשוב מלטפל בחמאס ובאיראן.
"גדי היה בן 36, אבא לשני ילדים. הוא נרצח לפנות בוקר, ב-5 במאי 2012, כשירד מהבית כדי לבקש מחבורת צעירים ששהתה בפארק לשמור על השקט. גדי נדקר למוות בידי בן 18 שהורשע ברצח בכוונה תחילה ונגזר עליו מאסר עולם. כשראיתי את הרצח של ימנו בנימין זלקה פשוט התכווצתי, עצמתי את העיניים. זה ישר החזיר אותי לסיפור שלי.
"החיים שלנו השתנו לגמרי אחרי הרצח. החיים לא אותם חיים. אנחנו מנסים לחיות לצד הכאב, לא תמיד זה אפשרי. אני מרגישה בסוג של מאסר עולם. זה פחד, חרדות, זה לא נגמר. זה תמיד בראש.
"גדי מאוד חסר לנו. הזמן לא עושה את שלו, הגעגוע עצום, החוסר שלו עצום. אבל עם כל הקושי אני מנסה להוביל את הבית שלי ואת החיים שלי עד כמה שאפשר. אני קוראת לממשלה ולמי שאחראי על כך להרים את הכפפה ולחסל את האלימות שהפכה לשפה החדשה במדינה. צריך להקיא אותה מתוכנו. לא יכול להיות שפותחים את הטלוויזיה ורואים ש-13 בני אדם נרצחו בשבוע. מה, אנחנו מדינת עולם שלישי?".
"הגישה הרווחת כלפי נאשמים קטינים היא שיש לדאוג לשיקומם. בשל כך הם נהנים מענישה מקילה. ומשפחות הקורבנות? הן אלו שנמצאות למעשה ב'מאסר עולם', מאבדות טעם בחיים, מסתגרות בבתיהן מחשש להיתקל ברוצח יקירן. רק ענישה משמעותית ואכיפה אפקטיבית ונחושה של החוק האוסר על נשיאת נשק קר עשויות להביא לכך שאותם גורמים חסרי מצפון יחשבו פעמיים לפני שהם יוצאים מהבית כשברשותם נשק וגורמים בסופו של דבר לאובדן חיי אדם", מסבירה צינמן.
ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, מסבירה צינמן, מייצג בין היתר עשרות משפחות שאיבדו את יקיריהן במה שמכונה "רצח סתם": "אנחנו גם קוראים למדינה לחדש ולהרחיב את תוכנית מיל"ה, שבגיבושה היינו שותפים עם משטרת ישראל. מדובר בתוכנית למניעת פשיעה חמורה של קטינים ולחינוך נוער בסיכון הנמצא בשלבים מוקדמים של פשיעה".
התרעות פיקוד העורף