"אני רוצה שיפתחו לי את הדלת", אומרת וידמן סמואל. "רוצה שהתורה תהיה היכולת שלי להשפיע בקהילה שלי. מי שמכיר אותנו באופן אישי מתרגש איתנו ורואה אותנו כחלק אמיתי מעולם התורה. ומי שרואה אותנו רק כסיסמה או כקריקטורה, הרבה יותר קל לו להגיב באיזה פוסט שאנחנו רק מחפשות את הדרמה".
ביולי 2025 פסק בג"ץ שעל הרבנות הראשית לאפשר לנשים לגשת למבחני הסמכה לרבנות הנערכות מטעמה. ההחלטה התקבלה בעקבות עתירה שהוגשה ב־2019 על ידי שש רבניות ועל ידי ארגון "עתים", מרכז רקמן ופורום "קולך", בדרישה לשים קץ לאפליה שנוקטת הרבנות הראשית בכך שהיא מסרבת לאפשר לנשים להיבחן לרבנות.
עושות היסטוריה
ביום שני השבוע התקיימו המבחנים הראשונים שבהם השתתפו גם שלוש נשים, וידמן סמואל, ד"ר רות עגיב ורחל צבאן. שלושתן נאלצו להמתין שעות ארוכות עד שקיבלו את טופסי הבחינה. "בהתחלה, בבוקר, כשרק נכנסנו לכיתה שבה נבחנו, עוד לא ידענו כמה תלאות מחכות לנו באותו יום", מתארת וידמן סמואל ממדרשת עין הנצי"ב, בת 36 ואם לארבעה.
"דיברנו, רות ואני, על כך שאנחנו מרגישות נציגות של הנשים לומדות התורה. יש בזה הרבה מאוד גאווה, אבל גם הרבה מאוד חשש ולחץ. נושאים אלינו עיניים, גם ליכולות ההלכתיות ולידע ההלכתי שלנו וגם להתנהגות האנושית שלנו. אני חושבת שביום המבחן הרבנות ממש בדקה גם את זה וגם את זה. היא העמידה במבחן את הידע ההלכתי שלנו ואת החוסן הרגשי שלנו.
"במשך שעות חיכינו לטפסים, ואף אחד לא נתן לנו מענה. בסופו של דבר הבנו שבכל אחת מבחינות הרבנות יש רב משיב שנכנס לכיתה, כמו מרצה באוניברסיטה שנכנס למבחן ועונה על שאלות התלמידים. אף רב לא הסכים להיכנס ולהשיב בכיתה שלנו. בשעה 3 אחר הצהריים, חמש שעות אחרי שהמבחן היה אמור להתחיל, הרב הראשי האשכנזי הסכים להיות המשיב הטלפוני שלנו. אחד מנציגי אגף הבחינות נכנס ואמר שאם יש לנו שאלה נוכל להתקשר אליו והוא ישיב".
"הרגשנו שנשים צריכות להיאבק ולא להישבר מעבר למבחן שהן עושות. היה מי שקרא להפר את פסיקת בג"ץ ולא לאפשר לנו להיבחן, ואני חייבת להגיד שלא סתם ניגשנו רק שלוש נשים למבחן, ולא סתם נשים חוששות או נמנעות מלהגיע למקומות האלה. זה לא פשוט להיות בחזית המאבק. אני רוצה לציין כאן את ארגון 'עתים' שמלווה את כל המאבק הזה. הם חיכו מחוץ לאגף לשירותי דת שעות ארוכות, וברגע שראו שמשהו לא עובד מיד הפעילו את התותחים ועשו מה שצריך כדי שבסופו של דבר נוכל לגשת למבחן".
וידמן סמואל: "אני כבר נבחנתי והוסמכתי לרבנות על ידי ישיבת מהר"ת. כמוני יש לא מעט נשים בישראל שלמדו הלכה לעומק, נבחנו על הידע שלהן וקיבלו הסמכה מגופים פרטיים. אני בעצם לא צריכה את מבחני הרבנות, אבל אני לא הסיפור כאן. הבת שלי והחברות שלה הן הסיפור, כי כשהן ירצו ללמוד הלכה לעומק, אני רוצה שיהיה ברור להן שהן יכולות לעשות את זה באופן רשמי במדינת ישראל ולקבל הכרה רשמית, בדיוק כמו כל גבר אורתודוקס שלומד תורה ונבחן בהלכה".
צופות עוד מהמורות
וידמן סמואל מבהירה את ההבדל בין ההסמכות: "הסמכה לרבנות במדינת ישראל מטעם הרבנות היא שוות ערך לתואר ראשון. רות וגם אני כבר בעלות תואר ראשון ויותר מזה, אז אנחנו לא צריכות את זה בשביל התואר, אבל יש משרות ציבוריות שניתן להגיש אליהן מועמדות אם יש לך הסמכה רשמית לרבנות".
וידמן סמואל: "גם אליי הגיעו אינספור תגובות מפרגנות ומתרגשות. אספר לך קוריוז קטן. כשיצאתי מהמבחן, פגשתי את אחד מהבכירים באגף הבחינות ברבנות. הוא אמר לי, בהפתעה גמורה: 'אני רואה שאתן יושבות וכותבות תשובות מלאות'. עניתי לו שבוודאי, שלמדנו. ואז הוא אמר: 'הייתי בטוח שאתן כמו נשות הכותל, באות לעשות פרובוקציה וללכת, אבל אני רואה שאתן ממש יודעות את ההלכה'. לא חשוב מה אני חושבת על נשות הכותל, אבל כך הוא התנסח. לנו חשוב להגיד שאנחנו לא באות לעשות פרובוקציה, אנחנו באות לקחת חלק בעולם התורה ששייך גם לנו".
"כשפותחים את עולם התורה לעוד ועוד זוויות, עולם התורה מתרחב ולא מצטמצם. כל מי שהתורה חשובה לו צריך שהיא תגיע לכמה שיותר מקומות ותאיר כמה שיותר פינות חשוכות. לכן, להרחיב את השולחן שסביבו יושבים העוסקים בהלכה זה מעשה קריטי לקיומה של ההלכה ולהאדרתה. ככל שעוד ועוד אנשים ונשים יצטרפו למעגל הזה, שעוסק בהלכה, כך ההלכה תתרחב ותוכל להשפיע על עוד ועוד אנשים וקהילות".
הן התכוננו לבחינה זמן רב. "הלימוד עצמו נמשך חודשים ארוכים, ולפני הבחינה זה היה מרתון של כמה שבועות. ממש לא היה יום ולא היה לילה. הלימודים היו מאוד אינטנסיביים, הייתה כמות גדולה מאוד של חומר. השקענו המון", מתארת עגיב.
תוצאות הבחינה אמורות להתקבל בעוד שלושה חודשים. השתיים אינן רגועות, ואף מגלות חשדנות. "המבחן מתקיים באותו יום, באותה שעה, לגברים ונשים", אומרת וידמן סמואל.
"היינו צריכות להיבחן באותו בניין בבנייני האומה בירושלים עם הגברים, ורק בשבוע שעבר קיבלנו הודעה שהמבחן של הנשים זז למקום אחר, למשרד לשירותי דת בירושלים. אחד התרחישים שמהם פחדנו היה שיוכלו לזהות את המבחנים שלנו. יותר קל לזהות שלושה מבחנים שהגיעו בארגז אחר, ממקום אחר, במעטפה אחרת, בנפרד מ־116 המבחנים הנוספים".
"אנחנו עדיין חוששות מכך שהבדיקה לא תהיה שוויונית, וצופות עוד מהמורות". בינתיים, הן מביטות הרחק קדימה. "המבחן שניגשנו אליו הוא עוד צעד קטן לעבר המטרה הכללית – שיהיו יותר נשים סביב השולחנות של קבלת ההחלטות. כמו בעולם המנהיגות הדתית, כך גם בעולם המנהיגות הפוליטית", וידמן סמואל מציינת. "בשני העולמות חשוב שמגוון אנשים ונשים ייקחו חלק וישמיעו את קולם".
התרעות פיקוד העורף