בעת הראיון הגיעו בני נוער כדי להדליק נרות נשמה לזכרו בסמיכות לזרי פרחים ושלטי הוקרה לזלקה, שחייו נגדעו בטרם עת והמקום הפך למוקד עלייה לרגל, כאשר רבים מגיעים ומתייחדים ומוקירים את זלקה והיו ביניהים כאלו שהגיעו לחזק ולתמוך.
משפחת זלקה עלתה לישראל בשנת 2007 מאתיופיה. "אנחנו שישה אחים ואחיות. ימנו היה הילד הרביעי, שעלה עם המשפחה לארץ בגיל שנתיים. "הוא היה ילד מדהים, ילד טוב, עזר המון בבית וכבר היום אנחנו מרגישים את החוסר שלו. הוא עזר בהמון דברים בבית. אין מילים לתאר עד כמה הוא היה עוזר בבית, עד כמה ידע לכבד את הורים. ילד נדיר", הם מספרים בעצב.
"אחרי הרצח, ימנו הפך להיות הילד, האח של כולם. אלפים הגיעו אלינו לשבעה כדי לתמוך ולחזק, אמרנו לאנשים הרבים שהגיעו: לנו כמשפחה יהיה את המסע שלנו לעבור והמאבק שלנו עם עורכי הדין והאנשים המקצועיים, אבל מצד שני, יש לנו גם את האחריות כלפי העם להגיד: מחר זה יכול לקרות אצל כל אחד. אם זה קרה כאן, באזור יוקרתי ובמקום מרכזי, זה יכול לקרות בכל מקום. כבר אין מקום בטוח. אפילו מהטילים האיראנים יש יותר ביטחון, כי יש כאן מרחב ממוגן", הם מתריעים – "בסופו של דבר הוא נכנס להרבה אנשים ללבבות".
הם מדגישים את התנהגותו המופתית של אחיהם: "קודם כל באמת הוא עשה את הדברים בצורה מאוד נכונה. הוא עבד, אפילו ביום העצמאות, איש מאוד שמח, מאוד אהוב, אדם כזה שלא חיפש בעיות, לא נכנס לכל מיני צרות ובסוף, כשזה קורה פה, זה באמת יכול להיות חלילה כל אחד. אח שלנו עבד קשה, שירת בצה"ל ושילם מיסים. כל הורה יכול למצוא את הבן שלו במצב דומה", הם אומרים עוד.
הם דורשים למצות את מלוא הדין עם כל המעורבים לכאורה ברצח: "אנחנו מבקשים שכתבי האישום יהיו מחמירים, שהענישה של אלו שיורשעו תהיה מקסימלית, לפי מה שהשופט בסופו של דבר יחליט", הם מדגישים – "חשובה ההרתעה, שלנערים שמסתובבים ועושים מה שהם רוצים לא יהיה את הביטחון הזה לצאת ולהסתובב עם סכינים, כאילו זה שום דבר. אם לא תהיה הרתעה, הרצח הבא כבר כתוב על הקיר."
הם מבקשים להדגיש שהמאבק הוא לא רק שלהם, אלא של כל עם ישראל. "קיבלנו המון תמיכה וחיזוק וזה מחמם את הלב", הם מציינים - "יש לנו עוד דרך ארוכה לעבור. ימנו נכנס לרבים ללב והפך לסמל, לילד ולאח של כולם".
התרעות פיקוד העורף