הרבה דברים מאתגרים
אנחנו רוצים שהסיפור שלו ישפיע, שתהיה לו משמעות", אומר תובל חיים. "בהקמת 'בית יותם' אנחנו חולמים בגדול. כדי שמה שאנחנו רוצים יקרה, אנחנו צריכים כ־20 מיליון שקלים. אבל בגיוס הזה אנחנו מקווים להגיע ל-2.5 מיליון, סכום שיהיה התחלה.
"כשאני חושב על 'בית יותם', אני מדמיין מקום שליותם היה כיף ללכת אליו. מקום שנותן מענה לאנשים בוגרים, מגיל 16 ומעלה, שקשה להם להסתדר במסגרות. מקום שיש בו דברים שעזרו ליותם בהתמודדויות שהיו לו בחיים: מוזיקה, ספורט, בעלי חיים ותמיכה משפחתית. אלה הם ארבעת היסודות של המקום. יהיה שם גם מרכז מבקרים עם הסיפור של יותם, יהיה אודיטוריום שאפשר יהיה לערוך בו הופעות והרצאות של אמא שלנו, איריס. אני ארכז שם את כל מה שקשור במוזיקה. אני רוצה שהתוכנית תהיה ברמה גבוהה מאוד ושזה יהיה מקום חווייתי שמתמקד בחיבורים בין אנשים דרך נגינה. חשוב לנו מאוד להקים את הבית בעוטף. אני חושב שזה יהיה גם חלק משיקום הדרום ויענה על צורך של הרבה חבר'ה שחיים בסביבה".
תובל חיים מספר שהיה קרוב מאוד לאחיו. "כילדים וכנערים היינו כל הזמן יחד. המוזיקה והתופים חיברו בינינו מגיל מאוד מוקדם. היו לנו הרבה תחומי עניין משותפים, צחוקים משותפים, היינו רואים יחד משחקי כדורגל וכדורסל וגם משחקים יחד. כשאצל יותם התחילה הפרעת האכילה, כבר הייתי בצבא. מאז החל ריחוק בינינו. אני לא ידעתי איך להתמודד עם זה, ויותם הרחיק את עצמו כי הוא התבייש ולא רצה לשתף אותי. מערכת היחסים נעשתה מורכבת, עם עליות וירידות.
"יום אחד היה בינינו ריב גדול, ואז ישבנו לדבר. יותם התחיל לשתף אותי ולספר איך הוא מרגיש. גם אני שיתפתי אותו. זה לא היה פשוט. היינו רגילים תמיד להיות בכיף, בצחוקים, במוזיקה – ופתאום יש משהו נורא רציני שמשנה את הקשר, ולא כל כך ידעתי איך להתמודד עם זה. ההורים עזרו לנו, וגם הלכנו למישהו מקצועי. מאז הבנתי יותר מה עובר על יותם, הבנתי את הקשיים שלו. במערכת היחסים בינינו היו הרבה דברים מאתגרים וחשוב לי לספר על כך, כי יש אנשים נוספים שמתמודדים עם דברים דומים, וזה לא קל".
ב־7 באוקטובר, כשיותם נחטף, תובל היה בדירתו בירושלים. "בהתחלה עוד הייתה לי תקווה", הוא מספר, "אבל למחרת כבר הייתי באבל, לעומת אמא שהייתה מאוד אופטימית. אני ואמא מאוד דומים בהרבה דברים, אבל גם מאוד שונים. רציתי את אח שלי בחזרה ולא היו לי כלים להתמודד עם זה".
"באותה תקופה גם התחלתי לכתוב הרבה מוזיקה על הרגשות שלי. הרגשתי שאני כותב עם יותם, כאילו מנקודת מבט שלו. וככה הדברים התגלגלו עד שהוצאתי במאי 2025 את האלבום שלי 'אחים'. העזרה לאמא והמוזיקה סייעו לי, אבל כל הזמן היו גם הרבה קשיים להתמודד איתם. בשנה הראשונה, בכל פעם שגיליתי עוד פרטים על מה שקרה, זה רק עשה לי את זה קשה יותר. הבעתי באופן פומבי את הכעס שלי על הממשלה, על הצבא, לא דפקתי חשבון".
פעמים רבות מלווה תובל את אמו בהרצאות בחו"ל. "יש לנו מופע משותף, 'באור ולא בבור'", הוא מספר. "אמא מעבירה הרצאה, ואז מזמינה אותי לספר את הצד שלי. ואז אני מספר אותו, וגם מבצע שירים וקטע של תופים".
בחודש שעבר אישר בית המשפט לענייני משפחה לאיריס חיים לעשות שימוש בזרע בנה שנהרג כדי להביא ילד לעולם. "אני מרגיש שזה דבר חיובי, אבל יש בי גם הרבה חששות", מודה תובל. "אנחנו יושבים עם המשפחה, מדברים. זה צריך להיות מאוד מחושב. צריך לדבר על כל הפרטים, ההשפעות, כי בסוף זה חיים של ילד. באופן אישי, אני לא רוצה שזה יהיה נושא מתוקשר, לא חושב שזה עניין של כל המדינה, אבל גם מבין שיש בזה פריצת דרך שיכולה לתת תקווה למשפחות אחרות.
"כשהודיעו לנו שיותם נהרג ואמרו שיש אפשרות של קצירת זרע, מאוד רציתי, אמרתי 'כן' מיד. זה נתן לי איזו נקודת אור, לחשוב שליותם יהיה ילד. אבל היום אני יותר מחובר למציאות ומבין שזה לא כמו איזו אגדה, שזה מאוד מורכב. אני מרגיש שכרגע אנחנו מתעסקים בכל כך הרבה דברים, שזה עדיין לא הזמן".
התרעות פיקוד העורף