"קשה רגשית, קשה להכיל את האובדן הנוראי והברוטלי שאחי הקטן עבר", שיתפה זלקה בכאב. "המון מורכבויות, קושי, כאב ושברון לב". לדבריה, הימים הראשונים לאחר האסון היו רצופים בניסיונות להבין את גודל השבר, בעוד ההורים והאחים הקטנים נאלצים להיעזר באנשי מקצוע כדי להתמודד עם הטראומה.
כשנשאלה על האווירה ברחובות פתח תקווה, זלקה הביעה תסכול מכך שאזור מגורים "טוב" הפך לזירת רצח. "אח שלי לא מסתובב בלילה, הוא היה במשמרת במקום העבודה שלו", סיפרה. "זה מקום מסחרי עם המון מצלמות, אזור שאמור להיות מאוד בטוח".
לסיום, שלחה מסר נוקב לגבי המצב ברמה הארצית: "האלימות של הנוער וכנופיות הנוער, העבריינים, נמצאת בכל הארץ. אנחנו רואים את התופעה הזו, מה שאנחנו לא רואים זו אכיפה שצריכה להיות מחמירה. לא הגיוני שעבריינים כאלה יסתובבו בבתי הספר שלנו. איזה חברה אנחנו רוצים להיות? כזו שמפחדת להסתובב ברחובות?".