"זה היה רגע של חוסר אונים משווע, לראות את הכל מתפוצץ מולך כשאתה לא יכול לזוז", הוא משחזר. "אתה חש את המוות סביבך. הייתי בהכרה מלאה כל האירוע, ואני באמת לא יודע איך שרדתי. הגעתי לבית החולים שיבא עם פציעה רב-מערכתית קשה, עברתי מוות קליני והייתי בתרדמת כמה ימים".
הבושה וההסתרה
זיכרמן עבר 32 ניתוחים ויצא מבית החולים על רגליו. "נחשבתי, כביכול, לגיבור ישראל בכך שמנעתי פיגוע גדול, כשהמחבל התפוצץ במחסום ולא בתל אביב, אבל זה לווה בעשור של הסתגרות בבית, דיכאון וחוסר תפקוד בזוגיות, בלימודים, בעבודה, במערכות יחסים", הוא מתאר. "זה הצד הפחות סקסי של הגבורה, צד שבו התביישתי במשך שנים".
זיכרמן אומר שדרכו לשיקום משמעותי החלה ב-2014, כשביקר פצועים בבית החולים במהלך מבצע "צוק איתן": "כשראיתי את הלוחמים הפצועים, שעסוקים בלהיות גיבורים ולא מבינים עדיין עם מה הם הולכים להתמודד, הבנתי אותם והבנתי שאני חייב לעזור להם וללוות אותם. זה היה הרגע הראשון שבו הצלחתי למצוא מרפא מסוים לפציעה שלי ולפלאשבקים שצצו".
"כל ביקור וכל שיחה עם הפצועים חיזקו אותי ועזרו לי לצאת מהמצב המדכא שבו הייתי. דחפתי את הפצועים האלה לטפל בעצמם, וזה גרם לי להרגיש טוב, שאני עוזר לאחרים, אבל גם להבין שבמשך שנים בזבזתי את החיים שלי בהסתגרות בבית עם כדורים. שם הבנתי שאני רוצה לחיות", מספר.
זיכרמן בן 41 כיום ומתגורר בתל אביב. הוא מציג את עצמו כמאמן כושר, מרצה, סטורי טלר ויוצר תוכן לרשתות, ומעיד כי בשנים האחרונות, כחלק מההתמודדות עם הפוסט-טראומה, הוא כותב. "התחלתי לכתוב עבור עצמי, כדי לפרוק ולהוציא מהראש דברים שישבו לי על הלב וגרמו לי להשתבלל בתוך מחשבות ששורפות אותי", הוא מספר.
"בתקופת הקורונה, כשענף אימוני הכושר הוקפא, נוצר לי הרבה זמן פנוי והחלטתי לספר לעולם את כל מה שכתבתי לעצמי, מתוך הבנה שזה גם ירפא אותי וגם יעזור לאחרים. אז התגבשה אצלי ההחלטה להוציא ספר אוטוביוגרפי. החלק הכי קשה הוא לחזור לסצינות הכואבות, אבל ברגע שיש אלמנט של חזרתיות, ואתה מדבר על הדברים, זה מרפא אותך יותר מאשר מכאיב לך. התחלתי לכתוב בשיא הקורונה וקצת זנחתי את זה, אבל כשהתחילה המלחמה ב-7 באוקטובר החלטתי סופית שאני רוצה להוציא את הספר לאור", מסביר.
בימים אלה יצא לחנויות הספר "לנצח פוסט-טראומה" (הוצאת ניב), שבו מגולל זיכרמן את סיפור הפציעה ואת סיפור ההתמודדות המתמשכת. "שים לב שבשם הספר, המילה 'לנצח' לא מנוקדת", הוא מעיר. "כך שזה גם לְנַצֵּחַ וגם לָנֶצַח. דרך ההתמודדות שלי הבנתי שהדרך לְנַצֵּחַ פוסט-טראומה היא להבין שהיא לָנֶצַח, שצריך ללכת איתה יד ביד. לקום, לחיות, לעשות מה שאתה אוהב ולהתפתח כל יום מחדש, בידיעה שהיא איתך כל הזמן".
"לפני כשמונה שנים הגעתי למצב שבו אני מכיל את הפוסט-טראומה. אני לא אגיד שולט בה, כי זו התמודדות בכל יום מחדש, אבל אני יודע לחיות לצידה. התחלתי גם להרצות על הסיפור שלי כדי לטפל בעצמי וגם כדי להעלות מודעות. גם השיחה שלנו עכשיו היא תרפיה עבורי. בכל פעם שאני מדבר על זה אני מרגיש שאני מוצא מזור לנפש", מספר.
התרעות פיקוד העורף