האב נהרג בתאונת דרכים ומשפחתו בחרדה: "הפרקליטות תחזיר לנהג את הרישיון"

שנתיים לאחר שד"ר ולדימיר בונדרנקו נהרג בתאונת דרכים, במשפחתו עדיין מנסים להתאושש מהאירוע הקשה שגבה את חייו ומתקשים להשלים עם אובדנו. אך דבר נוסף אינו נותן להם מנוח בימים אלה - התנהלות פרקליטות מחוז מרכז, שעשויה להיענות לבקשת הנהג הפוגע לעיכוב ההליכים המשפטיים ובכך למעשה להביא לסגירת התיק. קרוביו של בונדרנקו, החוששים כי מי שפגע באבי משפחתם יזכה להקלות, רואים לנגד עיניהם את המקרה של הנערה שחר גרינשפן, שנדרסה ב־2009 בידי נהג שיכור ונותרה משותקת. הסדר הטיעון המקל שאליו הגיעה הפרקליטות עם הנהג הפוגע בפרשה ההיא - 600 שעות עבודות שירות וקנס בן 1,000 שקלים - עורר אז ביקורת חריפה.
 

"אני בסערת רגשות", אומרת כעת ויקטוריה, אחת מבנותיו של ד"ר בונדרנקו, מתמחה ברפואה פנימית בבית החולים קפלן. לאחר מות אביה, התקשתה ויקטוריה לחזור לשגרה ועצרה את ההתמחות למשך שנה. גם היום, כשהיא מדברת על כך, מתמלאות עיניה בדמעות וקולה נחנק: "לא רק שלא מסייעים לנו - יש תחושה שמנסים להטעות אותנו, להסתיר מאיתנו מידע. היחס משפיל. התחושה היא שאנחנו לא צד בעניין ולא יכולים לעשות שום דבר".
 

התאונה שבה נהרג ד"ר בונדרנקו התרחשה בצהרי יום שישי, 28 בפברואר 2014. בונדרנקו, רופא בן 75, עשה את דרכו לביתו של מטופל במכונית הניסאן שלו על כביש 553 הדו־מסלולי מכפר יונה לנתניה, שבו הראות באותו יום הייתה טובה. לפתע הגיח מולו רכב מסוג סקודה, שבו נהג איש הייטק בן 51, תושב השרון. לצדו ישב בנו החייל. לפתע, מסיבה שאינה ברורה, סטה שמאלה, חצה את קו ההפרדה הרצוף ופגע בעוצמה רבה ברכב של ד"ר בונדרנקו. ד"ר בונדרנקו פונה במצב קשה לבית החולים בילינסון. במשך שלושה ימים נאבק על חייו, אך לבסוף נפטר.

 

"המשפחה שבורה מהסיפור הזה", אומר מקסים דרקץ, בעלה של ויקטוריה. "בימי החקירה, החוקר שטיפל בתיק שאל אם אנחנו מעוניינים בכך שהנחקר ייצור איתנו קשר ויתנצל. ביקשנו לחשוב על זה ולא חזרנו עם התשובה, מכיוון שבשלב זה לא ידענו מה קרה שם וההתנהלות המוזרה של החוקר עוררה את החשדות שלנו. בהמשך הסתבר שבצדק". 
 

ביולי 2014 הוגש כתב אישום לבית המשפט לתעבורה של מחוז מרכז נגד הנהג הפוגע. "הנאשם לא שם לבו לדרך ונהג בקלות ראש", נכתב בכתב האישום, "סטה מנתיב נסיעתו על אף קו הפרדה רצוף, בלי סיבה מוצדקת". העברה שיוחסה לנהג בכתב האישום שהוגש נגדו הייתה גרימת מוות ברשלנות.
 

ולדימיר בונדרנקו נולד באוקראינה, זמן קצר לפני מלחמת העולם השנייה. אביו נפל בקרב מול הנאצים כבר בשנה הראשונה למלחמה. ולדימיר, אחיותיו ואמו מצאו מקלט בעירם והמשיכו להסתתר בה עד לשחרור העיר בידי הצבא האדום ב־1944. אמו נפטרה שנתיים לאחר מכן, והוא ואחיותיו גדלו בבית יתומים, בתנאים קשים של רעב והזנחה. למרות הקשיים שהערים המשטר הסובייטי בפני יהודים שרצו לרכוש השכלה גבוהה, הצליח ולדימיר ללמוד רפואה והפך לקרדיולוג בכיר ומוכר בברית המועצות.
 

ב־1990 הוא הגשים את חלומו ועלה יחד עם בני משפחתו לישראל. כאן המשיך לעסוק ברפואה, נישא והביא לעולם ארבע בנות. אשתו נפטרה ב־2011 ממחלת הסרטן, והוא המשיך לעבוד במשרה מלאה, לעסוק בספורט ואף היה פעיל ברשתות חברתיות, עד לתאונה שגדעה את חייו. במכתב שכתבו בני משפחתו לפרקליט שמטפל בתיק התאונה, הם מתארים כי "שום דבר לא יכול לפצות אותנו על אובדן אבא. עמוד התווך של המשפחה הלך כלא היה ברגע אחד נורא. אין יותר יד מכוונת, מחזיקה, מלטפת ודואגת. במקומה באו תחושות קשות של סבל, אובדן, געגוע ופספוס".
 

בני המשפחה התאכזבו מכך שהפרקליטות ייחסה לנהג הפוגע עברה של גרימת מוות ברשלנות ולא הריגה. הם פנו לעו"ד יפים וקסלר, מומחה לדיני תעבורה, וביקשו ממנו לעקוב אחר ההליכים. "נמסר לו שהדיונים שמתקיימים כרגע הם טכניים ואין צורך שהמשפחה תגיע", מספר דרקץ. "לשלושה דיונים לא הגענו ובדיון הבא החלטנו להתייצב בכל זאת, כי עבר הרבה זמן ולא קיבלנו שום עדכון מהפרקליטות. כשהגענו הסתבר לנו שהתקיימו כבר כמה דיונים לגופו של עניין. כך גילינו, להפתעתנו, שהנאשם הגיש במרץ 2015 בקשה לעיכוב הליכים ושהפרקליטות סבורה שיש מקום להיענות לבקשה הזאת".
 

המשפחה למדה כי ההגנה הגישה לפרקליטות חוות דעת רפואית פרטית מאת הנוירולוג המומחה ד"ר אילן בלט, שסקר את תיקו הרפואי של הנהג וקבע כי קיימים אצלו "גורמי סיכון רפואיים משמעותיים, שעלולים היו לגרום ל'אי מסוגלות פתאומית' שגרמה לתאונה". 
 

"אני עוסק בתחום התעבורה כבר הרבה שנים ואני לא מכיר דבר כזה", אומר כעת עו"ד וקסלר. "מבחינה משפטית, להוכיח שקיים קשר סיבתי בין מצבו הבריאותי של הנהג לבין התאונה זה קשה מאוד. לתאונה היו עדים, בני זוג שסיפרו שהוא פשוט סטה מהנתיב בלי סיבה. לאחר התייעצות עם עורכי דין, הוא נזכר שיש לו מחלה. צריך לקשור בין המחלה לתאונה כדי להוכיח שלא מוצדק שהוא ייענש".
 

עו"ד וקסלר ליווה את המשפחה בתקופה הקשה של חוסר הוודאות: "הפרקליטות פעלה בחוסר רגישות, בצורה בלתי מתקבלת על הדעת. מתנהל דו־שיח בין הפרקליט לבין הצד של הנאשם, בעוד בתו של הקורבן יושבת באולם ובוכה. לא מתייחסים אליה. מאחורי הקלעים מתבצעים מגעים לעיכוב הליכים, שמשמעותם היא ככל הנראה סגירת התיק. המשפחה לא קיבלה שום הודעה על כך. הם איבדו את אבי המשפחה באירוע טרגי, ואחריו לא ברור להם מה קורה".

למחרת ביקורם בבית המשפט, כתבו בני משפחת בונדרנקו מכתב זועם לפרקליטות מחוז המרכז. "כל הפניות שלנו בבקשה להביע את עמדת המשפחה, בתור קורבנות עברה, נפלו על אוזניים ערלות", כתבו. "לא מכבר עלה לכותרות מקרה שערורייתי וקשה של תיק שחר גרינשפן, שבו הסדר הטיעון הושג בלי שניתנה לבני המשפחה הזדמנות להשמיע את עמדתם. מהטיפול שהפרקליטות מעניקה לנו מסתמן יחס דומה".

 

באפריל 2015 כתבה המשפחה גם מכתב לפרקליט המדינה, שרת המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט וליו"ר הוועדה לביקורת המדינה בכנסת, שבו הם מצרים על "התעלמות עקבית מאיתנו כקורבנות עברה".
 

הנהג הפוגע, ממתין עדיין להחלטה בעניין עיכוב ההליכים המשפטיים בעניינו. בינתיים, רישיונו נשלל עד תום ההליכים. בחקירתו הראשונה במשטרה לאחר התאונה אמר הנהג "אני לא יודע איך אני הולך לחיות עם זה, עם הידיעה שלקחתי חיים". בחקירה הוא טען כי אינו זוכר את התאונה. בבקשה לעיכוב ההליכים נכתב כי הנהג הוא "אדם ישר, רציני ואחראי. מתוך דאגה לבריאותו, הוא עבר את כל הבדיקות הרפואיות להן נדרש ונטל באדיקות את התרופות שנרשמו לו. איש מהרופאים שטיפל בו במהלך השנים לא הזהיר אותו שמצבו הרפואי עלול לפגוע בכושרו לנהוג".
 

רבות דובר על ההשפעה שיש למעורבות בהליכים המשפטיים על קורבנות העברה, והדבר אף עוגן בחוק זכויות נפגעי עברה. "כאשר לא חושפים בפני נפגע עברה מידע בסיסי, הדבר מעורר תחושות קשות של חוסר אמון במערכת המשפט", אומר עו"ד ליאור שני ממרכז נגה בקריה האקדמית אונו, הפועל למען זכויות נפגעי עברות. "זה מביא לפגיעה עצומה במעמדו בהליך ובכבודו כאדם ומצמצם משמעותית את זכותו להישמע. הזכות שקולו של נפגע העברה יישמע היא גם הזכות שמישהו יקשיב לו וישקול את עמדתו ברצינות הראויה".
 

בחודש שעבר פרסמה נציבות הביקורת על מערך התביעה דוח חמור שהצביע על ליקויים רבים בהתנהלות הפרקליטות בכל הנוגע ליישום חוק זכויות נפגעי עברה. בין היתר, מצאה הנציבות כשלים בזיהוי דבר קיומו של נפגע עברה ובבירור עמדתו לעניין קבלת מידע על ההליך הפלילי, המוגדרים בדוח כ"שלבים מכוננים וקריטיים להבטיח מילוי חובות הפרקליטות כלפי נפגע העברה". בתקופת הבדיקה של הדוח, יולי 2012־יוני 2014, ב־88% מהתיקים שההליך בהם הסתיים לא נמצא כי נעשה יידוע של נפגעי העברה על שלבים בהליך הפלילי. עוד נמצא כי הפרקליטות אינה מקפידה על קיום זכות נפגע עברת מין או אלימות חמורה להביע עמדה לעניין הסדר טיעון.
 

לאחר פרסום הדוח, בפרקליטות התנערו ממרבית ממצאיו ואמרו בתגובה כי "רבים מהנתונים שמציגה הנציבות לכל אורך הדוח מוטעים, אינם משקפים את המציאות ועושים עוול כבד לפרקליטים רבים". 
 

אך בני משפחת בונדרנקו טוענים אחרת. "בכל יום אני מתקשרת לפרקליטות, אומרים לי 'תתקשרי מחר'", אומרת ויקטוריה בונדרנקו. "הפחד הכי גדול שלנו הוא שיחזירו לנהג את רישיון הנהיגה. מספר הנפגעים בתאונות דרכים עולה כל הזמן וזה אכזרי עוד יותר, כשמבינים שמאחורי כל מספר כזה עומד אדם בשר ודם, אבא, סבא, רופא".
 

מפרקליטות מחוז מרכז נמסר בתגובה: “הפרקליטות עומדת בקשר רציף עם בני משפחת המנוח מתחילת ההליך ומעדכנת אותם בכל שלב ופרט הן בכתב והן בשיחות טלפוניות. לאור העובדה שמדובר בהליך שעודנו מתברר בבית המשפט, לא הועברו חומרי חקירה לעיון המשפחה. הפרקליטות אינה נוהגת להתייחס בתקשורת למגעים עם סנגורים, ככל שאלו מתקיימים, אולם יצוין כי בכל תיק – וגם בתיק זה - פועלת הפרקליטות לעדכן את נפגעי העברה כאשר אלו מתקיימים וליידעם בדבר הזכויות העומדות להם במסגרת החוק. באחרונה הגיש הנאשם בקשה לעיכוב ההליכים נגדו, ובקשה זו טרם הוכרעה. ככל שתהיה כוונה להיענות לבקשה, הפרקליטות תשמע את עמדת נפגעי העברה בעניין זה. אנו משתתפים בצערם של בני משפחת המנוח על אובדנם".

הנהג הפוגע ביקש שלא להגיב לכתבה.