בית המשפט העליון החליט היום (שני) בצעד נדיר, להחזיר את תיק אונס התיירת בשוק הפשפשים לבית המשפט המחוזי, על מנת שהשופטים ישמעו שוב את עדותה של התיירת, שבהסתמך עליה הורשעו שני סוחרים בשוק בביצוע עבירות מין. במהלך המשפט, שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב, שמעה את עדותה רק שופטת אחת מתוך ההרכב, שכלל שלושה שופטים. היום החליטו השופטים יורם דנציגר, ניל הנדל ואורי שהם, כי בתום השלמת החקירה של התיירת, ייתן המחוזי פסק דין משלים.
אברהם שמיאן ושמשון רחמני הורשעו במרץ 2015 - שמיאן באונס ומעשים מגונים ורחמני במעשים מגונים, בתיירת בת 25, ששהתה בישראל במסגרת פרויקט תגלית. על פי כתב האישום, ביוני 2013, נכנסה התיירת לחנות התכשיטים של שמיאן בשוק הפשפשים ביפו והתעניינה ברכישת טבעת. שמיאן הוביל את התיירת לפינה בחנות, שם ביצע בה מעשה מגונה ואנס אותה, תוך שהוא מתעלם מבקשותיה שיחדול ממעשיו. לאחר מכן הוביל אותה לחנות הבגדים של רחמני, שביצע בה מעשים מגונים.
הרשעתם של השניים התבססה בעיקרה על עדותה של התיירת, לאחר שהשופטים מצאו אותה כמהימנה. שמיאן נידון לארבע וחצי שנות מאסר, שנת מאסר על תנאי ונגזר עליו לשלם פיצויים למתלוננת בסכום של 60 אלף שקל. על רחמני נגזרו תשעה חודשי מאסר. במאי 2015 הגישו השניים, באמצעות עורכי הדין טלי גוטליב, צדוק חוגי ונחמן הרשקוביץ, ערעור לבית המשפט העליון, על הרשעתם ועל העונש שנגזר עליהם.
"החקירה הייתה רשלנית"
הם טענו למחדלי חקירה חמורים בפרשה, מחדלים עליהם עמדו גם שופטי המחוזי, שכתבו בהכרעת הדין כי "חקירת המשטרה בפרשה הייתה רשלנית ברמה מתסכלת". עוד נטען כי לא ניתן לקבל את עדותה של התיירת, שנגבתה בעדות מוקדמת בשל שובה לארצות הברית, נוכח פגמים משמעותיים שנפלו בה ובשל העובדה שהעדות נשמעה רק בפני ראש ההרכב, השופטת שרה דותן. שני השופטים האחרים, צילה צפת ואבי זמיר, לא נכחו באותו היום.
היום קבעו שופטי העליון כי "אנו מחזירים את התיק לבית המשפט המחוזי הנכבד על מנת שיזמן את המתלוננת להשלמת חקירה על ידי באי כוח המערערים. ככל שתתקיים השלמת החקירה של המתלוננת (וככל שיידרש, תושלמנה חקירותיהם של המערערים), ייתן בית המשפט המחוזי פסק דין משלים. ככל שייכתב פסק דין משלים על ידי בית המשפט המחוזי, ולאחר שהוגשו לנו נימוקי ערעור משלימים מטעם המערערים ועיקרי טיעון משלימים מטעם המשיבה, נכריע בעניין המשך הטיפול בתיק דנן".
השופטים הורו על עיכוב ביצוע עונשם של השניים, המשוחררים בינתיים, ודחו את טענת הפרקליטות ל"קיומו של אינטרס ציבורי המצדד באכיפה מיידית של גזר הדין". "גם אם אניח כי עדותה של המתלוננת היא עדות כנה, הגיונית וקוהרנטית", כתב השופט שוהם, "יש לזכור כי הכרעת דינו של בית משפט קמא התבססה, רובה ככולה, על עדותה של המתלוננת, וכאמור עדות זו נגבתה על-ידי שופט אחד מבין חברי ההרכב.
"בנסיבות אלה, הגעתי למסקנה כי יהיה מקום לבחון בשנית את קביעותיו של בית משפט זה. מסקנה זו מתחזקת עוד יותר, נוכח התבטאויותיו החוזרות ונשנות של בית משפט זה, באשר ליתרונה של הערכאה הדיונית השומעת את העדים ויכולה לתור באופן ישיר אחר 'אותות האמת' שנתגלו בעדויות, ולהסיק מהם מסקנות בדבר מהימנותן, דבר שאינו בא לידי ביטוי מלא, כאשר רק שופט אחד מבין חברי ההרכב שומע את העדות".