נאנסה בקיבוץ ונאלצה לעזוב: "הם לא ראו אותי והעדיפו את משפחת הפוגע"

כש"רונה" (שם בדוי) הייתה בת 16, גבר כבן 35, תושב הקיבוץ בו גדלה, פיתה אותה להגיע לדירתו ושם כפה עצמו עליה מינית. אביה ניסה לגרום לגבר הפוגע להודות במעשה, אך הוא הכחיש. "רונה" והוריה התלוננו במשטרה ובמקביל ביקשו מהקיבוץ לסלק את התושב, שלא היה חבר קיבוץ. אולם מוסדות הקיבוץ החליטו שלא לעשות דבר וביקשו להמתין להכרעת בית המשפט בתיק. "קרסתי לחלוטין", סיפרה "רונה" בראיון לגבי גזית ב"רדיו ללא הפסקה 103FM", "הפסקתי ללכת לבית ספר, לא יכולתי לצאת מפתח הבית".

בית המשפט הרשיע את התוקף ודן אותו למאסר על תנאי ותשלום פיצויים סמלי בגובה שלושת אלפים שקלים. "רונה" ומשפחתה שוב ניסו לגרום לקיבוץ לסלק את התוקף, אבל נתקלו בסירוב. "כל הניסיונות לגרום לקיבוץ לראות את הנערה שהייתי אז נתקלו בחומה בצורה", סיפרה "רונה". "הם העדיפו את המשפחה שלו. הבנתי שזה או למות, כלומר לנבול עד כדי, שלא נדע, התאבדות, או לבחור בחיים. אני בחרתי בחיים, עזבתי את הקיבוץ ועברתי לגור במרכז חירום לנוער. עזבתי את החברות, המשפחה, הלימודים, את החיים שהיו לי והקהילה שגדלתי בה". בהמשך עזבה את הקיבוץ גם אימה.

לאחר שבע שנים החליטה "רונה" לתבוע את התוקף ואת הקיבוץ בתביעה אזרחית על הנזקים שנגרמו לה. את הקיבוץ תבעה הן על ההתנהלות והטיפול בה לאחר האונס, והן על כך שאפשרו לאנס להמשיך ולחיות בקיבוץ. בית המשפט קבע ש"רונה" סובלת מנזקים נפשיים ופיזיים, ובין היתר, ממחלת הפיברומיאלגיה (כאבי שרירים ותשישות).