"14 חודשים של סיוט" – כך מגדירים בני הזוג מילי ואלירן (שמות בדויים) את התקופה הקשה שבה שהה אלירן במעצר והתנהל נגדו משפט, שבו הואשם בביצוע שורת עברות מין בבתו החורגת, בתה של מילי מנישואיה הראשונים. בחודש שעבר זיכה בית המשפט המחוזי, בצעד חריג ונדיר, את אלירן מביצוע המעשים – והוא שוחרר לחופשי. אולם בני המשפחה אינם מצליחים להתאושש מהאירועים, שהותירו בהם צלקת עמוקה, ולשוב לשגרה.
פסק הדין, שבו כתבה אחת השופטות כי "גם לאחר ניפויים של הסתירות והספקות, שאינם יורדים לשורשו של עניין, נותר בלבי ספק סביר באשר לאשמתו של הנאשם", אפוף בסימני שאלה ואינו באמת מותיר לעצור לשעבר הזדמנות להתחלה חדשה. אל דעתה של השופטת הצטרף שופט נוסף מההרכב, אך הוא הגדיל וסבר כי יש להרשיע את אלירן במעשים המיוחסים לו. "אין מדובר בעדות נטולת פגמים", כתב על התרשמותו מהמתלוננת, "עם זאת, בחינת מהימנות עדות המתלוננת, בשים לב למאפייניה הייחודיים כקטינה, נפגעת עברות מין במשפחה דתית, מובילה למסקנה שהמתלוננת דוברת אמת".
בפסק הדין מתחו השופטים ביקורת על התנהלות החוקרים שטיפלו בתיק. "אין לי אלא להביע את צערי על כך שהמשטרה לא מצאה לנכון לבדוק את טענות הנאשם", כתבה השופטת. וכך, הספק הסביר בלבה של השופטת, מחדלי המשטרה לכאורה, השערורייה המשפחתית והסטיגמה של מי שהואשם בביצוע עברות מין בקטינה מלווים את אלירן עד היום. ואם לא די בכך, מעל לראשם של בני הזוג מרחפת גם הסכנה שרשויות הרווחה יתערבו וייקחו מהם את ילדיהם הנוספים.
סיפורו של אלירן משרטט את המורכבות שבמשפטים בתחום עברות המין וכן את השבר הגדול שמתלווה אליהם. "הבית שלי שבור לחתיכות", הוא אומר, "שוחררתי אחרי יותר משנה במעצר ואף אחד לא מתעניין בי, לא בודק מה מצבי הנפשי, לא מפצה אותי".
"לא ייתכן שבמדינה מתוקנת הנאשם יצטרך להיות זה שיגייס ראיות כדי להוכיח את חפותו", אומרת מילי, שעומדת עד היום לצד בעלה, "זה תיק עצוב, כי הוא מדגים את עמדת המוצא הנמוכה של גבר במצב כזה. הנחת העבודה של הרשויות היא שהמתלוננת דוברת אמת".
בני הזוג, בשנות ה־30 לחייהם מאזור המרכז, אשר זהותם נאסרה לפרסום בשל היותה של מתלוננת קטינה בתיק, קיוו להתחיל יחדיו פרק חדש וטוב יותר בחייהם. הם הכירו לפני 12 שנים, כשלמילי תאומים, אז בני 5, מנישואיה הקודמים, ולאלירן עבר פלילי עשיר ומאחוריו תקופה של ישיבה בכלא. הם קיוו לפתוח דף חדש, נישאו והביאו יחד לעולם שלושה ילדים נוספים. המשפחה הגדולה התגוררה בדירה קטנטנה בעיר במרכז הארץ.
אך היחסים בין בני הזוג לא התנהלו על מי מנוחות. "ביני לבין אשתי היה הרבה בלגן", אומר אלירן ומודה שהילדים חזו גם באלימות בבית. "לא הייתי אבא נוכח לילדים. היו בינינו המון ויכוחים ואשתי הייתה מערבת בכך את בתה הגדולה כי לא היו לה הרבה חברות. הבת ניסתה לעודד את אמא שלה לעזוב אותי. אולי היה עליה הרבה לחץ בבית. כנראה שבגלל זה הכל התחיל".
דלות תיאורים
אלירן היה בעבודה כשמילי התקשרה אליו ואמרה שיצרו עמה קשר מבית הספר של בתה ואמרו שהילדה במצוקה קשה. "היא נשמעה נסערת מאוד", הוא נזכר, "מיהרתי לצאת לבית הספר וכשהייתי במונית אשתי התקשרה שוב ואמרה שהילדה טוענת ששכבנו. מיד אמרתי לה שתהיה רגועה, שייקחו את הילדה לבדיקה ושאני אבקש לעשות פוליגרף. חזרתי לעבודה נסער ומבולבל. אשתי שלחה לי הודעה שהיא לא תוכל להמשיך לחיות ככה ושהיא תשים קץ לחייה".
באותו הערב אלירן נעצר. ארבעה חודשים שהה בבית המעצר באבו כביר ואת יתר התקופה בילה בכלא הדרים. כבר מהרגע הראשון הרגיש שהחקירה סוגרת עליו. "מההתחלה זעקתי לחפותי, אבל לא הקשיבו לי. יש לי עבר פלילי שידעתי שיפגע בסיכויים שלי, למרות שאין לו כל קשר לעברות מין. אומרים לך שאתה פדופיל ולא יכול להתקרב לילדים שלך וזה קורע את הלב. במהלך המשפט ניסיתי לשים קץ לחיי, אבל אשתי אמרה לי שאם אעשה זאת יחשבו שאני אשם. אם אני חף מפשע – אני צריך להילחם".
לטענתו של אלירן, החוקרים התעלמו מהסימנים שהתגלו לאורך הדרך, שהצביעו על האפשרות שהילדה בדתה את הסיפורים מלבה. לדוגמה, כאשר בעדותה במשטרה חזרה בה הילדה מטענתה באוזני אנשי בית הספר כי אביה החורג קיים עמה יחסי מין מלאים. מהגרסה הזאת חזרה בה רק לאחר שאמה אמרה כי תיקח אותה לבדיקה רפואית. גם כאשר עלו פרטים חדשים בשיחתה עם נציגת הפרקליטות, שלא עלו בחקירה המשטרתית, הם מצאו את דרכם לכתב האישום החמור, שהוגש נגד אלירן בעודו במעצר.
כתב האישום, שהגישה נגדו הפרקליטות, ייחס לאלירן ביצוע ריבוי עברות של ניסיון למעשה סדום בקטין בן משפחה וריבוי עברות של מעשים מגונים בקטין בן משפחה. על פי כתב האישום, מאז שהייתה הילדה בת 6 ועד גיל 12, "במועדים בלתי ידועים, בחדרה של הקטינה בבית המשפחה, חיבק הנאשם את הקטינה בחוזקה ונישק אותה על פיה. הנאשם אף אמר לקטינה שהוא רוצה לגעת בה, אך היא סירבה".
עוד נטען בכתב האישום, שמאז ועד גיל 16, נהג אלירן להיכנס לחדרה של הילדה, נגע בה וניסה לבצע בה מעשי סדום. במהלך המשפט חזרה בה הפרקליטות מהאישומים בניסיון למעשה סדום. בינתיים, הילדה התגוררה בביתה של המחנכת שלה במשך מספר חודשים, עד שעברה לפנימייה. "חרב עלי עולמי", נזכרת מילי, "לא יכולתי לאכול, רזיתי 17 קילו. הייתי באבל".
במהלך המשפט, המשיכו להופיע סימני שאלה בנושא עדותה של הילדה והתנהלותה. על חלק מהם עמדה השופטת בפסק הדין: "עדותה של המתלוננת, שהיא לב לבו של התיק, מעוררת מספר שאלות, שבחינתן מותירה בלבי ספק סביר ביחס להיתכנות האירועים הנטענים. הבעיה המרכזית בעדותה של המתלוננת נובעת מדלות תיאורם של המעשים. העדות נעדרת פרטים אותנטיים ייחודיים... גם בהתייחס למעשים החמורים יותר, שהתרחשו החל מהגיעה לגיל 9־12, אין המתלוננת מעגנת בזמן ובנסיבות נוספות כלשהן".
השופט שביקש להרשיע את אלירן דווקא סבר כי השינויים בגרסתה של הילדה מחזקים את מהימנותה: "התרשמותי היא שעל אף קשיים מסוימים בעדות המתלוננת... אין בהם כדי לפגוע ב'ליבת האמת', העקבית והמוצקה, העולה מגרסתה". השופט ציין לטובתה את "גילה הרך בעת שהחלו המעשים וחלוף הזמן הרב מאז; גילה הצעיר של המתלוננת בעת מתן העדות (בת 16 במהלך המשפט - מ"ש); הקהילה הדתית שעמה נמנית המתלוננת, המאופיינת, בין היתר, בחוסר פתיחות ועולם התוכן המוגבל שאליו נחשפה בחייה".
"אין לי קול"
משפטים פליליים בעברות מין נשמעים בפני הרכב של שלושה שופטים, ולא בכדי. במקרים רבים מדובר בתיקים שבבסיסם מילה נגד מילה – זאת של המתלונן מול זאת של הנאשם – ויש צורך בכך שיותר משופט אחד יתרשם מהעדויות הסותרות. במקרה של אלירן, השופטים אומנם היו חלוקים באשר למהימנותה של בתו החורגת, אך היה דבר מה נוסף, שהביא אותם בסופו של דבר לזכות את אלירן; ראיה אשר אלירן התחנן בפני חוקרי המשטרה לבדוק: זירת הפשע.
בני המשפחה – מילי, אלירן וחמשת הילדים – מתגוררים בדירה בעלת שני חדרי שינה וסלון, שגודלה 40 מטר בסך הכל. הילדה שהתלוננה על המעשים ישנה בחדר אחד עם אחיה התאום. לחדר אין דלת ומיטתה כמעט צמודה לזאת של האח. "הכל כל כך קטן וקרוב, שבעלי ואני לא יכולים לקיים יחסי מין מחשש שהילדים ישמעו", מספרת מילי.
ואלירן מוסיף: "התחננתי בפני החוקרים שניסע לדירה, שיעשו שם שחזור ויראו שזה לא ייתכן שביצעתי מעשים כאלה לילה אחר לילה, בזמן שאשתי קמה כמה פעמים כדי להאכיל את התינוק שלנו, ואחיה ישן בצמוד אליה, ואף אחד לא שם לב".
החוקרים לא שעו לבקשותיו של אלירן. עורכת הדין טלי גוטליב, סנגוריתו של אלירן, היא זאת שהגישה לבית המשפט צילומים של הדירה והם שהביאו את השופטים למתוח ביקורת על המשטרה. "קשה לקבל שעשרות פעמים, אם לא מאות, נכנס הנאשם לחדרה של (המתלוננת) ולמיטתה ועשה את המיוחס לו והאם לא שמעה דבר", כתבה השופטת בפסק הדין, "אין לי אלא להביע את צערי על כך שהמשטרה לא מצאה לנכון לבדוק את טענות הנאשם בתחילת החקירה ובהמשכה, לפיהם החדר הקטן והמיטה החורקת מפריכים את טענות המתלוננת".
אחרי שנה וחודשיים במעצר, ב־18 באפריל, קבעו השופטים כי אלירן זכאי. בשבוע שעבר הוא חזר לעבודה. "הילדים קמו בבוקר ולא ראו את אבא שלהם ומיד התחילו לבכות", מספרת מילי. "במקרה כזה, מדובר במעגל של נפגעים".
"אני מנסה להתאושש ולא מצליח. נשארתי עם חובות ועם סיוטים. בעיר הכירו אותי כאדם הכי קשוח והיום אני מכל דבר בוכה. שברו אותי", אומר אלירן ופורץ בבכי, "הסכנה שהפרקליטות תערער על פסק הדין עדיין מרחפת מעל ראשי. זה מפחיד כי כמו שלא הקשיבו לי אז, יכולים לא להקשיב לי עכשיו. אני מרגיש שאין לי קול".
לדבריו, "מי שבאמת עושה מעשים כאלה - מגיע לו להיענש כל החיים. אני לא רוצה חלילה להגן על אנשים כאלה. אבל מי שלא עשה שיילחם על החפות שלו". מילי לא מתקשה להסביר מדוע תמכה בבעלה מתחילת הדרך. "היה לי הכי קל להאמין לילדה. לבעלי יש הרבה בעיות, מכירים אותו כאדם מאיים. אבל הוא הכי אנטי עברות מין. עד היום, הרווחה ושאר הגורמים אומרים לי שהוא זוכה אומנם, אבל מחמת הספק. אני עונה להם שאיך הם לא מתביישים, הם קראו בכלל את פסק הדין? מצפים שאני אעזוב אותו ואתמוך בבת שלי. אבל מההתחלה האמנתי לבעלי וידעתי שהיא משקרת. גם 100 שופטות לא יגידו לי מי הבת שלי. אני גידלתי אותה".
מדוברות המשטרה נמסר בתגובה: "התיק נוהל במקצועיות ולאחר איסוף חומר הראיות התיק הועבר לבחינת הפרקליטות, שהחליטה על הגשת כתב אישום וניהול משפט. אנו מכבדים כל החלטה שמתקבלת מבית המשפט. נקרא את פסק הדין ונלמד את תוכנו".