בית המשפט המחוזי בבאר שבע זיכה היום (חמישי) זיכוי מהדהד, ארבעה שוטרים, שהואשמו בהתעללות קשה בעציר. "זיכוי זה אינו אך מחמת הספק", הדגיש השופט. "לאור מכלול הראיות סבירה יותר המסקנה כי האירועים הנטענים בכתב האישום לא אירעו כלל". במהלך הקראת הכרעת הדין התפרץ המתלונן לעבר השופט והטיח בו: "מתחילת הדיון היית נגדנו. מעניין כמה שילמו לך".
העבירות שייחסה המחלקה לחקירות שוטרים לקצין המודיעין והבילוש, רכז המודיעין ושני בלשים מתחנת באר שבע, היו חמורות. על פי כתב האישום, בשנת 2011, עם הגיעו של העצור, שנעצר בגין עבירות רכוש, לתחנה, מסיבה שאינה ברורה, הטיחוהו הנאשמים בקיר וחלקם הכו אותו באגרופים. לאחר מכן שפך אחד מהם מים רותחים גופו של המתלונן, מספר פעמים, עד שנגרמו לו כוויות קשות ועד שזעק מכאב והסכים להודות בכל המיוחס לו, אם רק יחדלו ממעשיהם.
עוד על פי כתב האישום, איש מהנאשמים לא דיווח על אשר אירע, ולא רשם דוחות פעולה על האירוע, כמתחייב. ארבעת השוטרים הכחישו כי הייתה כל אלימות מצדם כלפי העצור. השופט, יואל עדן, קבע כי גרסתו של העצור לאירועים "אינה אמינה". הוא קבע כי יתכן שהכוויות על גופו נגרמו לו ערב קודם למעצרו. "זו הייתה גרסתו של המתלונן בעת חקירתו ביום האירוע, כאשר נשאל מפורשות בדבר גרימת הכוויות. וגרסה ראשונה זו, אשר השתנתה בחלוף השנים, מתיישבת עם האפשרות הרפואית אשר הרופא הפלסטיקאי אישר".
השופט מתח ביקורת חריפה על התנהלות מח"ש בחקירה ואף הורה להעביר עותק של כתב האישום ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת להביא התנהלות זאת לתשומת לבו. הוא קבל על כך שחלקים רבים מהחקירה לא תועדו וקבע כי הסכם עד המדינה שנחתם עם אחד מהנאשמים אינו חוקי. "היחידה החוקרת, מח"ש, הוצבה למשמר על המשטרה והתנהלותה. מהראיות שבאו בפני ביחס לחקירה זו עולה תמונה המעלה את הצורך במשמר, גם של מי אשר הופקד על המשמר", כתב השופט.
תגובת המחלקה לחקירות שוטרים: "בעקבות התפתחויות מהימים האחרונים, שכללו פעולות חקירה וגביית עדויות משמעותיות הנוגעות לליבת המחלוקת, עדויות שיש בהן כדי להשפיע על הכרעת הדין, סברה מח"ש כי ראוי שבית המשפט ייחשף לראיות אלה בטרם יכריע את הדין".
"בית המשפט לא מצא מקום לאפשר מיצוי בירור הדברים והחליט לזכות את הנאשמים ואף שפט לחומרה את היחידה החוקרת, כל זאת כשהוא מחליט להימנע מלאפשר לעצמו להחשף לחומר ראיות הכולל עדויות ישירות על האירוע ובלא לאפשר מיצוי מלא של בירור האמת. בנסיבות אלה, אין מנוס מלשקול הגשת ערעור על מנת להבטיח שלא נפלה שגגה בפסק הדין, שתוצאתה עלולה להיות אי בירור האמת והסקת מסקנות נמהרות לגבי המתלונן, העדים והחוקרים בטרם עת".