"המדינה גמרה אותי, יצאתי מהקבר. מי יחזיר לי את השנים?". כך אומר ניסים חדד, שבית המשפט העליון הפך לפני חודש וחצי את הרשעתו באונס תינוק בן שנה וחצי, ביטל את 17 שנות המאסר שנגזרו עליו והורה על שחרורו המיידי, בתום 1,700 ימים שבהם היה כלוא. בראיון נרחב ראשון לאחר השחרור, שיפורסם מחר במוסף "מעריב-סופהשבוע" מגולל חדד את סיפור ההיכרות עם אמו של הפעוט, שהייתה בת זוגו במשך 39 ימים בלבד, חוזר לאירועי אותו היום שהפך את עולמו, ומספר על המפגש עם אוכלוסיית הכלא, שמכירה את פרטי הפשע שבו הורשע.
לטענת חדד, לפני סוף השבוע הגורלי הייתה לו תחושה רעה. "הילד שלה היה חולה", הוא מספר. "לא רציתי שהם יבואו אלי, אבל היא התעקשה". בבוקר שבת, חדד ירד עם התינוק לחדר הכושר בבניין שבו הוא מתגורר. שם, כך הואשם, ביצע בתינוק את המעשה המחריד. "אני יודע שיש מצלמות אבטחה בבניין, שחדר הכושר שקוף לחלוטין, ביום שבת ב-11:00 בבוקר, מה, אני טמבל?", הוא מנסה להסביר את חוסר ההיגיון בהאשמה כלפיו.
"אמרתי ברוך דיין האמת - והתעלפתי"
הרגע הקשה ביותר עבורו היה כשנעצר. "כמעט התמוטטתי", הוא משחזר. "פה מתחיל הסיוט של חיי. שמו אותי בתא עם אנסים ורוצחים. ג'וקים, חולדות, קור בחורף, חום בקיץ, אלימות, לא לראות אור יום. שמו אותי בצינוק. בטון, ברזל, ברזל, בטון". כששמע שנגזרו עליו 17 שנות מאסר "אמרתי ברוך דיין האמת – והתעלפתי". גם ההמשך היה קשה. "בבית הכנסת בכלא כמה אסירים אמרו עלי קדיש", הוא נזכר.
חדד מלא כעס: "אם היו מזכים אותי זיכוי מוחלט, זה היה פותח תיבת פנדורה. לא הייתה ברירה אלא לפתוח עוד מאות תיקים שזויפו. הפרקליטות היא הגוף החזק ביותר במדינה".